באר היטב (עה"ת) רו

להיות רואה יום ט"ו כו' משמע להדיח דלא דחי רק פשיטותא דר"פ אבל אבעיא דידיה לא פליג ונ"ל דוודאי ר"פ דקאי אהא דהיתה למודה להיות רואה יום ט"ו כו' דאיירי בוסת ההפלגה כנ"ל וודאי דאיהו ג"כ איירי בוסת ההפלגה ולטעמיה אזיל כנ"ל מיהו לר"ה בריה דר"י גם כן משכחת לה לבעיא דר"פ בוסת דימי החודש דבזה ר"ה בריה דר"י ג"כ מודה דקדימת הראיה שלפני הוסת אינו עוקר לוסת דימי החודש כיון דבימי החודש תליא מלתא וכמו"ש הש"ך שם ס"ק ל"א ע"ש פעמים שהאשה קובעת לה וסת בתוך וסת כיצד ראתה ג"פ בר"ח ורביעית לעשרים בחודש ובר"ח וכן בחמישית וכן בששית קבעה לה וסת לר"ח ולעשרים בחודש ש"ע יו"ד שם סל"ב כגי' הש"ך ולפי מש"ל בשם הרשב"א בסוגיא דשם י"א א' א"צ שתראה ג"פ בר"ח בלי ראיה דיום עשרים מקודם אלא בשני ר"ח דיה ד"מ ראתה ר"ח ניסן ור"ח אייר כ' באייר ור"ח סיון וכ' בסיון ר"ח תמוז כ' תמוז קבעה לה וסת לר"ח ולעשרים בחודש כבר הובא לעיל משמיה דר"פ דאף וסת שנקבע ב"פ נעקר בחד זמנא (שם ס"ד ח') תניא כוותיה דר"פ היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושנתה ליום שנשים זו"ז אסורין הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שנשים וחוששת ליום שנשים הגיע יום שנשים וראתה הגיע יום עשרים ולא ראתה והגיע יום שלשים ולא ראתה והגיע יום עשרים וראתה הותר יום שנשים ונאסר יום עשרים מפני שאורח בזמנו בא (שם ס"ד א') כך היא גי' רש"י שם וכל הפוסקים ובביאור זה לפי ענ"ד א"א לומר דהיינו בוסת ההפלגה דא"כ א"א לפרש כלל הא דקתני לבסוף הגיע יום עשרים וראתה הני עשרים מהיכן מתחילין ודוחק גדול לומר דהיינו עשרים לראיה שראתה אחרי השלשים שלא הוזכרה בזה אלא צ"ל דהיינו בוסת דימי החודש ולפי"ז נראה לפו"ר דאיירי בארבעה מלאים זא"ז מדקתני הותר יום שלשים הבא וזה קשה דנהי דג' מלאים משכחת להו זא"ז לפי"ד הפוסקים דקביעות החודש גורם כשחשון וכסליו שניהם מלאים מ"מ ד' מלאים זא"ז לא משכחת לה עי' ערכין ט' ונ"ל דבאמת לא איירי רק בג' מלאים והא דקתני היתר יום שלשים היינו בחודש שיהיה אחרי החודש החסר דמה שלא ראתה בחודש הרביעי ליום שלשים לא מהני מידי כיון שלא היה בו יום שלשים ובטעמא דמלתא דחזר יום עשרים לקביעתו אע"ג דכבר עברו עליו ג"פ שלא ראתה בו פירש"י דמה שלא ראת' ביום עשרים בשלישי ל"ה עקירה כיון דלא ראת' אח"כ ביום שלשים רק ביום עשרי' דלאח"כ שהוא שעת וסתה ועפי"ז כתבו בטור ושו"ע יו"ד סי' קפ"ט א) דאשה שיש לה וסת קבוע לימי החודש והפסיקה זמן מרובה בלי ראיה כלל ואח"כ ראתה ביום וסתה חוזרת לוסתה הקבוע מקודם ובאשה שיש לה וסת קביע בהפלגה והפסיקה זמן מרובה בלי ראיה כלל צ"ע אי חוזרת לוסתה הקודם אחרי ראיה ראשונה או דווקא כשראתה ב' ראיות באותה ההפלגה שהיתה למודה מקודם אז היא דחוזרת לוסתה הקודם ועי' מזה בס' ס"ט ועמש"ל בדיני הוסת באשה שעברו עליה ג' עונות ולא ראתה ב) דאף ששינתה וסתה כמה פעמים ע"י כמה וכמה ראיות כל שלא קבעה לה וסת קבוע אח"כ שלא ראתה ביום מיוחד כי חזרה אח"כ לוסתה הראשון פ"א חזר וסת הראשון למקומו ולאיתנו כמקודם ובענין זה נראה דבוסת ההפלגה וודאי שאין הוסת חוזר למקומו רק ע"י ב' ראיות בהפלגת זמן וסתה הקבוע מקודם מיהו מקמי שחזרה וראתה ביום וסת הראשון פסקי דה"ל כאשה שאין לה וסת כלל כדמשמע מלישנא דברייתא כמ"ש מקודם דמקמי שראתה ביום עשרים אינה חוששת ליום עשרים ולפי ענ"ד עיקר סברת רש"י שעליה נבנה כל הנ"ל דחוקה למאד ע"כ נ"ע לפי ענ"ד כגי' הר"ן בחידושיו וכך היא גירסתו בפירוש היתה למודה כו' זו"ז אסורין הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום שנשים הגיע יום שלשים וראתה הגיע יום עשרים וראתה הותר יום שלשים ונאסר יום עשרים מפני שאורח בזמנו בא ולפי זה לפו"ר וודאי א"א לאוקמי בוסת ימי החודש דבזה וודאי דוסת דיום שלשים אינו נעקר ע"י ראיית יום עשרים שלפניו כמו"ש מקודם וצ"ל דאיירי בוסת ההפלגה דוסת דל' יום נעקר ע"י ראיית יום עשרים שלפניו כהש"ך שהבאתי מקודם ודלא כהט"ז מיהו קשה ר"פ דס"ל דאף וסת ההפלגה אינו נעקר ע"י ראיה מוקדמת כמו"ש איך מפרש להא ברייתא ע"כ היה נ"ל לפו"ר דגרסינן ג"כ והגיע יום שלשים ולא ראתה ורק אז הותר יום שנשים ואיירי בוסת ימי החודש לכו"ע וכן בוסת ההפלגה לר"פ וכן לר"ה בריה דר"י לשיטת הט"ז ויום שלשים היינו לראיה שלפני האחרונה דהיינו יום עשירי לראיה האחרונה אבל לשיטת הש"ך לא מתוקמא בוסת ההפלגה לר"ה ברי' דר"י דלדידי' להש"ך א"צ לחוש ליום שלשים דמה שראתה ליום עשרים הוה עקירה לוסת דיום שלשים כיון דמיום עשרים מנינן כמוש"ל מיהו קשה ני ע"ז דהא לפי כ"ז מוכח מהכא דחוששת לוסת שחל בימי זיבתה דאי אינה חוששת וודאי דל"ה עקירה כמוש"ל וא"כ ה"ל להש"ס לאתויי הא ברייתא לעיל ל"ט למפשט בעיא דר"פ דחוששת בימי זיבתה גם קשיא לפי שיטת הש"ך דלא מתוקמא רק בוסת ימי החודש למ"ש מקודם דוסת דימי החודש ליום המולד מנינן דלא משכחת לה שלשה מלאים בזה אח"ז דהא יתחייב לפי"ז שיהיה מהמולד של החודש הראשון עד מולד חודש הרביעי יותר מפ"ט ימים ובאמת אין ביניהם אף פ"ט ימים שלמים ע"כ נ"ע כגי' הר"ן ונידון מה שהקשיתי צ"ל כסברת הטור והרמ"א בסי' קפ"ט סי"ד כשיטת המע"מ וכמו"ש בס"ט בשם הרמב"ן דמה שחזר הוסת למקומו בראי' דעשרים הוה מעליותא ולכך הוה הא ראיה דעשרים יום עקירה להוסת דשלשים יום שלא נקבע ג"פ וצ"ע אי סברא זו מהני גם בוסתות ימי החודש או דמעליותא זו לא מהני רק בוסת ההפלגה וצ"ל דמ"מ נהי דסברא זו דחזר הוסת למקומו הוה מעליותא לאחשובי לראי' דעשרים עקירה להוסת דל' יום מ"מ קיי"ל להש"ס דלא עדיפא מעקירה דחד זמנא דאל"כ ל"ה מייתי ראיה מהכא להא דר"פ דאף וסת שנקבע ב"פ מעקר בח"ז כמו"ש