באר היטב (עה"ת) רג

נטמאתי והמתין כנ"ל ופירש אח"כ למ"ד מת בעריות חייב פירש"י (שם י"ח ב') דחייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה משום שגגה דיכולני לבעול ולפרוש והתוס' שם דחו זה דכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שיהיה תחילתן שגגה וסופן שגגה אבל בסופן מזיד פטורין אפי' בכה"ג שאינו יכול להנצל מהאיסור כדאיתא (שבת ק"ב א') הבאתי בסדר ויקרא והלכך גם בזה אינו חייב אלא א' נמצא על שלו פי' בלא ידע מקודם שפי' טמאין וחייבין בקרבן על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן על שלה לאח"ז טמאין מספק ופטורין מקרבן (נדה י"ד א') הבאתי בסדר מצורע ומוקמינן לה (שבועות שם) בסמוך לוסתה ואכניסה ואית דבעי לפרושי בשלא סמוך לוסתה וא"ל נטמאתי ואפרישה והא דהיא ג"כ חייבת ול"ח אנוסה צ"ל דהיא יכולה להסתלק מהרגשת הנאה תומ"י כמו האיש ע"י המתנה ואע"ג דתחילתה בהיתר ל"ח אונס ועי' (כתובות נ"א ב') ולפי"ז גם האשה צריכה תשובה בכה"ג ודלא כמו"ש הב"י בשם המרדכי ס"ס קפ"ה ודחינן שם דהא נמצא קתני וכתבו התוס' שם דה"ה דה"מ לאוקמי בסמוך לוסתה ואפרישה ודבריהן תמוהין לפענ"ד דבשגגה דיכולני לבעול פשוט דאין חילוק בין כניסה לפרישה אהא דתנן על שלה לאח"ז פטורין מקרבן איתא בגמ' שם ב' תנא וחייבין בא"ת ותנא דידן מ"ט בעינן ח' מב' ח' ובמס' (כריתות י"ח) פרכינן מהא ברייתא ארב דס"ל דבעינן ח' מב' ח' ומתרצינן ה"מ ר"א היא ומשמע דלהס"ד דהש"ס שם תנא דמתניתין ג"כ מודה דחייב בא"ת בסדר מצורע הבאתי פלוגתא דתנאי ואמוראי בענין אי וסתות דאורייתא אי דרבנן ושם נתבאר דלמ"ד וסתות דרבנן פרישה דסמוך לוסתה ל"ה רק מדרבנן ויש להעיר בזה א) יש לתמוה לשיטת הסוברין דקאימנא בשיטתייהו דפלוגתא דתנאי ואמוראי דכריתות י"ת א' בספק ח' אחת לענין חיוב א"ת היינו פלוגתא בענין ספק ח"א אי אסור מה"ת דפרכינן שם למ"ד ב"ח שנינו מהא דעל שלה לאח"ז חייבין בא"ת אמאי לא מתרצינן ה"מ כמ"ד וסתות דאורייתא דלדידי' פרישה דסמוך לוסתה היינו מה"ת משום חזקה לאיסור כמוש"ל בסדר מצורע ובוודאי חייב בא"ת וי"ל דלמ"ד וסתות דאורייתא בחטאת קיימא דמשום חזקה לאיסור מייתי חטאת כנראה מהתוס' (יבמות פ"ח ב') ובכ"ד מיהו אין זה נראה דמסתברא דכשאין לה שעה קבועה בעונת וסתה ה"ל כל שעה ושעה מאותה העונה רק כמו אקבע איסורא דעפ"י רוב תראה באיזו שעה מאותה העונה וביותר קשה דפריך שם ג"כ לר"ז ור"ז ס"ל (נדה שם) דלכו"ע וסתות דאורייתא ועוד דשם בכריתות אליבא דרב קיימינן ולל"ק דנדה שם רב ס"ל וסתות דאורייתא וצ"ל דבעי לתרוצי מילתיה דר"ז ודרב שם אף באת"ל דההיא ברייתא אתיא גם למ"ד וסתות דרבנן דס"ל דל"ה רק ספק השקול ב) הא דאמרינן דבסמוך לוסתה ל"ה אנוס למ"ד וסתות דרבנן צ"ל דאע"ג דליכא איסור תורה מ"מ כיון דשלא ברשות נחית ל"ח אונס או דכיון דמ"מ לא עדיף מספק השקול כמוש"ש דהיינו ספק ח"א ל"ה אנוס ויותר נ"ל עפ"י מ"ש שבועות שם באורך דל"ח אנוס רק בענין דסובר דמצוה קא עביד כדמשמע (פסחים ע"ב ב') ובסמוך לוסתה דה"ל ספק השקול כמו דסח"א דאיסורא מותר מה"ת כ"כ ספק מצוה ל"ה מצוה מה"ת כמו"ש בפ"ק דחולין והלכך ל"ה אונס הוסתות המה ג' סוגים פשוטים ר"ל בזולת המורכבים מב' סוגים ואלו הן הפשוטים סוג א) וסתות הימים בכלל סוג ב) וסתות הגוף. סוג ג) וסתות שע"י איזו מעשה סוג הא' כולל ג' מינים מין א) נקרא וסת ההפלגה היינו שיש לה זמן קבוע כמה היא שוהה בין ראיה לראיה וכמו שיתבאר להלן מין ב) וסתות ימי החודש ונקרא ג"כ סתם וסתות הימים והיינו כשרגילה לראות בכך וכך לחודש (נדה ל"ט ב' ס"ד א') ובכ"ד וכתבו התוס' (שם ס"ד א') ד"ה ראתה וכ"כ כל המפרשים והפוסקים שראיתי והובאו בשור יו"ד סי' קפ"ט בב"י בשם הראב"ד שהוכיח כן מההיא דשם ס"ד א' דאעפ"י שההרחק בין הראיות אינו שוה מפני שהחודש לפעמים מלא ולפעמים חסר מ"מ קביעות החודש גורם ולפי ענ"ד דבר תמוה הוא והנ"ל דימי החודש היא מונה מיום המולד ומ"מ וסת ימי החודש אינו וסת ההפלגה שהרי מתחילת יום המולד עד תחילת יום המולד הבא לפעמים כ"ט ימים ולפעמים ל' ימים כשהמולד קידם י"א שעות בלילה יהיו ביניהם כ"ט ימים והחודש דלאח"כ שהמולד שבתחילתו חל בסוף היום יהי' מתחילת יום המולד שבתחילתו עד תחילת יום המולד שבסופו שלשים יום והטעם שיום המולד גורם מין ג) וסת הדילוג או הסירוג ויתבאר להלן בכמה פעמים הוסת נקבע פלוגתא דר' ורשב"ג רבי ס"ל בתרי זמני הוה חזקה ורשב"ג ס"ל בתלתא זמני הוה חזקה (יבמות ס"ד) ובמס' (נדה ס"ג ב') הובאו עוד תנאי בזה וסתמא דמתניתין (נדה שם) הובא (יבמות שם) כרשב"ג אין קביעות וסת אלא כשיהיו כל ראיותיה שהיא קובעת הוסת ע"י בעונה אחת היינו או כולן ביום או כולן בלילה ש"ע יו"ד סי' קפ"ט סמ"ג בשם הטור ופשוט דאין זה נוהג בוסתות הגוף ובוסתות שע"י מעשה. חילוק גדול יש בין וסת ההפלגה לוסת ימי החודש לר' כדאית ליה ולרשב"ג כדא"ל דבוסת הימים א"צ רק לג' ראיות לרשב"ג ולשני ר' לרבי ד"מ ראתה ב' פעמים באחד לחודש לר' או ג"פ באחד לחודש לרשב"ג וכן בשארי ימי החודש הוה וסת קבוע דיום החודש גורם אבל בוסת ההפלגה צריכה ד' ראיות לרשב"ג כדי שתתחזק עי"ז רואה ג"פ בהרחק שוה וג"ר לרבי כדי שתתחזק עי"ז רואה ב"פ בהרחק שוה שהרי הראיה הראשונה אינה מועלת כלום בזה להחזקה הובא ברמב"ם וטור יו"ד ר"ס קפ"ט ועי' תוס' (נדה ס"ד א') ד"ה ראתה ראתה ביום א' בשבוע או באיזה יום אחר בשבוע ובשבוע הרביעית ג"כ באותו היום וכן בשבוע השביעית באותו היום הדין כמו בוסת ימי החודש דנקבע בג"פ הובא ביו"ד סי' קפ"ט ס"ו וכמו"ש הש"ך שם והוא מהש"ס (נדה י"א א') ע"ש ויובא להלן היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה ליום עשרים זו"ז אסורים שנתה ג"פ ליום עשרים הותר יום ט"ו