באר היטב (עה"ת) רב

ע"כ ללמדנו בא דאין קדושין תופסין בה ולגלויי אתי אקרא דלאיש אחר דאתי למעט שאר קרובים ב) הא דמקשה ודילמא הא לכתחילה צ"ל דהיינו דמקרא דלאיש אחר ג"כ לא הוי ידעינן רק לכתחילה ויש לתמוה בזה לרבא דס"ל אי עביד לא מהני בחד לא יקח סגי כיון דהוקשו כל העריות וצ"ל כמו"ש הרשב"א דהיינו למדין קיחה קיחה מאלמנה לכ"ג דתפסי בה קידושין לכו"ע כדלהלן ואע"ג דאלמנה לאו מעריות היא מ"מ הוי ילפינן בג"ש ואולי כיון דאידי ואידי אין ראויין לביאה אין לחלק מן הסברא בדין תפיסת קדושין והלכך בעינן כל הני קראי לרבא כמו לאביי ועוד נ"ל לפי ענ"ד דהוה ילפינן קיחה קיחה מאחותו דכתיב בה כי יקח דמשמע דקדושין תופסין בה כדפרכינן (יבמות צ"ז א') שהבאתי מקודם ג) הא דמתרצינן לכתחילה מאחות אשה נפקא ולא אמר מאשה ובת בנה וב"ב נפקא דכתיב ברישא נ"ל משום דמקרא קמא דרשינן דרך לקוחין אסרה תורה פי' דווקא ע"י לקוחין של ראשונה נאסרת השניה כדאיתא (יבמות צ"ז א') ואע"ג דמשמעות הלשון דקאי אשניה מ"מ דרשינן הכי ואולי משום דבאחות אשה כתיב לצרור משמע משנעשו צרות זו לזו והא דלא אמרינן מאלמנה לכ"ג נפקא נ"ל משום די"ל דלמלקות אתי דאין מזהירין מן הדין כדאיתא (סנהדרין נ"ד מכות י"ז ב') ובכ"ד אבל מאחות אשה ילפינן משום דהוקשו כל העריות זל"ז ד) הא דאצטריכו כל הני קראי דאי לא כתיב לא תקח דאחות אשה ה"א אידי ואידי לבן הא לכתחילה הא דיעבד ואי לא כתיב לא יקח, דאשת אב ה"א לא יקח דאחות אשה לכתחילה וקרא דלאיש אחר למעט בן דיעבד ואי לא כתיב לאיש אחר נ"ל דה"א תרוייהו לכתחילה ולאשוויי שני כתובין הבאין כאחד אתו דאין מלמדין אבל כיון דכתיב לאיש אחר לדיעבד תו ליכא למימר דה"ל ב"כ דאין מלמדין דהא אצטריכו תרוייהו כנ"ל ה) הא דבעינן למימר הא לכתחילה היינו רק מקמי דידעינן דאין קדושין תופסין בעריות אבל לבתר דידעינן אין קדושין תופסין בעריות וודאי דליכא איסורא מה"ת בקדושין דעריות כמו"ש מקודם וכל קיחה דכתיב בעריות היינו שכיבה ובקרובי אשתו משום דדרך לקוחין אסרה תורה כנ"ל

(יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב גו' בסדר מצורע נתבארו דיני נדה לעניני טומאה וטהרה וכאן הנני בתשלום דינים אלו לענין איסור נדה לבעלה והזרתם את ב"י גו' מכאן אמר ר' ירמיה אזהרה לב"י שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן (נדה ס"ג ב') וכמה אמר רבא עונה (שם) והיינו יום או לילה שהיא רואה בו (שם) ויתבאר להלן ועיקר דין זה הובא לעיל בסדר מצורע ושם נתבאר דיש בזה פלוגתא דתנאי ואמוראי אי היינו מה"ת או דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ושם נתבאר ג"כ דין דעבר זמן וסתה ולא בדקה אם טמאה משום חשש ראיה דבשעת וסתה דלמ"ד וסתות מה"ת טמאה אח"כ מספק ולמ"ד דרבנן צריכה בדיקה אח"כ ואם בדקה בשעת וסתה ולא ראתה לכו"ע טהורה אח"כ ומותרת לבעלה אח"כ כדמוכח שם ולהלן ס"ג ב' ל"ט א' במשנה היה וסתה נמשך מתחילת ראיה עד סוף ראיותיה ב' או ג' ימים ועברה עונה ראשונה מתחלת הוסת ולא ראתה דעת הראב"ד והרמב"ן הובא בטור יו"ד סי' קפ"ד דכל עונה ועונה ה"ל וסת בפ"ע והרז"ה והרא"ש ס"ל דבתר תחילת הוסת אזלינן ומותרת אחרי עבור עונה ראשונה בלי ראי' ויובא מזה עוד להלן בדיני קביעות הוסת חייבין על עשה ועל ל"ת שבנדה פי' משיח וב"ד חייבין בפר הע"ד על עשה ול"ת שבנדה איזהו מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה מצות ל"ת אל תבוא על הנדה (הוריות ח' ב' במשנה) פרוש מן הנדה פירש"י בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את ב"י גו' כדאיתא שבועות י"ח עכ"ל ולפי ענ"ד זה תמוה דאין זה עשה ומפורש במס' (שבועות י"ז ב') איזהו מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה וא"ל נטמאתי ופירש מיד חייב מפני כו' וכן איתא שם י"ח א' ואמת דבירושלמי במס' הוריות שם איתא איזהו מצות עשה שבנדה א"ר אבין והזרתם את ב"י גו' נצ"ל דס"ל דוהזרתם קאי אהיה משמש עם הטהורה כו' ומפורש שם בסוגיא לבתר הכי דבהכי איירי מצות עשה שבנדה ובש"ס דילן (שבועות י"ח ב') איתא אזהרה למשמש עם הטהורה וא"ל נטמאתי דלא לפרוש מיד מנלן אמר חזקיה ותהי נדתה גו' אפילו בשעת נדתה ל"ת מנין אר"פ אמר קרא לא תקרב לא תקרב נמי לא לפרוש היא היכי עביד נועץ עשר צפרניו בקרקע עד כו' וטוביה (שבועות י"ח א') וזו היא הפרישה שמחויב לעשות בזה אמר רבא זאת אומרת מת בעריות פטור כו' א"ל אביי לעולם חייב וכי פירש מת פטור דאנוס הוא חי חייב שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה (שם) איתמר היה משמש עם הטהורה וא"ל נטמאתי ופירש מיד אביי אמר משמיה דר"ח בר רב חייב שתים חד אכניסה וחדא אפרישה הוה בה רבה במאי אילימא בסמוך לוסתה ובמאן אילימא בת"ח פי' שיודע שאסור לפרוש מיד בשלמא אכניסה ליחייב קסבר יכולני לבעול אלא אפרישה אמאי חייב מזיד הוא ואי בע"ה אידי ואידי אכל שני זיתי חלב בהעלם א' הוא פירש"י שהרי לא נודע לו בין כניסה לפרישה שחטא שכשאמרה לו נטמאתי א"י שנתחייב על הכניסה דסבור אנוס הוא שהרי אינו יודע שצריך לפרוש בעונה הסמוכה לוסתה ואע"ג שידע שבעל את הנדה מ"מ לא ידע שחטא ועיין תוס' שם שהקשו ע"ז מהא (דשבת ע"א א') בקצר וטחן כזית בשגגת שבת וזדון מלאכה וחזר וקצר וטחן כזית בזדון שבת ושגגת מלאכה חייב שתים ותי' דרבא דהכא פליג בזה שם ע"ש והבאתי לעיל בסדר ויקרא בדיני החטאות ועוד תי' דהתם שאני שכבר נודע לו כל מה שהיה ספק לו באותה שעה ואלא בשאין סמוך לוסתה ובמאן אילימא בת"ח ולא חדא לא מחייב אכניסה אנוס הוא אפרישה מזיד הוא אי בע"ה חדא הוא דמחייב אפרישה הדר אמר רבא לעולם בסמוך לוסתה ובת"ח לזו פי' לאיסור דסמוך לוסתה ואין ת"ח לזו פי' לאיסור דפרישה מיד (שם י"ח א') היה משמש עם הטהורה סמוך לוסתה וא"ל