באר היטב (עה"ת) רא

(כריתות ט"ו א') במשנה בשינוי לשון כמפורש בגמ' אתיא למפרך מה לחמש נדות שכן גופין מחולקין אלא אמר קרא ערות אחותו גילה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו אמר רב אדא בר אהבה ומשכחת לה ברשיעא בר רשיעא שבא על אמו והוליד ב' בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא אותו הבן על אחות אמו שהיא אחותו מאביו שהיא אחות אביו מאמו דה"ל רשיעא בר רשיעא (כריתות ט"ו א') בקצת שינוי לשון ועיין (מכות י"ד א')

(יד) ערות אחי אביך גו' אל אשתו לא תקרב גו' ופשוט הוא דבין מן הנשואין בין מן האירוסין בין בחיי אחי אביו בין לאח"מ אחי אביו כמו באשת האב ובכלתו (סנהדרין נ"ג א') במשנה אינו אסור רק באחי אביו מן האב אבל אשת אחי אביו מן האם מותרת מה"ת (יבמות נ"ד ב') ואסורה מדרבנן (יבמות כ"א ב') אשת אחי אמו ג"כ אסורה מדרבנן (יבמות שם) אפילו לר' יהודה דערות אביך היינו אשת אביך מ"מ ערות אחי אביך בגופיה משתעי קרא דאשתו כתיב בתר הכי אל אשתו ל"ת (סנהדרין נ"ד א') אף לר' יהודה דאוסר מה"ת באנוסת ומפותת אביו מ"מ באנוסת ומפותת אחי אביו מודה כן מוכח יבמות שם

(טו) ערות כלתך גו' בין בחיי בנו בין לאח"מ בנו בין מן האירוסין בין מן הנשואין (סנהדרין נ"ג א') במשנה הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש (סנהדרין שם) ובהא לא פליג ר' יהודה אע"ג דפליג באמו ואשת האב (גמ' שם)

(טז) ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם אלא דמן האב מותרת לאח"מ אחיו כשמת בלא בנים ויש בה חיוב יבום וחליצה ואשת אחיו מן האם אין לה היתר (יבמות י"ז ב' נ"ה א') אחיו שלא ע"י נשואין אחיו לכ"ד חוץ מאח הבא מן השפחה ומן הכנענית דלא קרוי אחיו דולד שפחה וכנענית כמוה (יבמות כ"ב א') במשנה בשינוי לשון בין שהיא אשת אחיו מן הנשואין בין שהיא אשת אחיו מן האירוסין דאין חילוק בעריות בין אירוסין לנשואין כנ"ל

(יז) ערות אשה ובתה לא תגלה גו' הנושא את האשה נאסר בבתה ובת בתה ובת בנו בחמותו ואם חמותו ואם חמיו (סנהדרין ע"ה א') ובכ"ד ואין חילוק לענין איסור בין בחיי אשתו ללאחר מיתת אשתו (שם ע"ו ב') ועמש"ל פ' כ' פסוק י"ד ואירוסין כנשואין כנ"ל אנס אשה מותר לישא בתה (יבמות צ"ז א') והיינו מה"ת אפילו בחיי האנוסה ומדרבנן אינו מותר רק לאח"מ האנוסה (שם) מפני שהקרובות מצויות זו אצל זו וחיישינן לזנות דלאח"כ א"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפוסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש פוסל וב"ה אינו פוסל א"ר יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתי שלא פסל את אשתו ע"מ נחלקו בבא על חמותו שבש"א פוסל ובית הלל אומרים אינו פוסל כו' (יבמות צ"ה א') מ"ט דר' יהודה דכתיב באש גו' אותו ואתהן וכי כל הבית כולו בשריפה פירש"י אשתו מה חטאה פי' לפירושו דאלו הוא חטא בחמותו אבל אשתו מה חטאה אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסורא (שם)

שם לא תקח. ת"ר בכולן נאמר בהן שכיבה וכאן נאמר קיחה פירש"י באשה ובתה ובאחות אשתו לומר לך דרך לקוחין אסרה תורה פירש"י כשהיתה הראשונה לוקחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה גבי אחותו דכתיב להלן פ' כ' ואיש אשר יקח א"א גו' ה"נ דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי א"ל לקוחין כתיב בתורה סתם הראויה לקיחה קיחה הראייה לשכיבה שכיבה (יבמות צ"ז א') וע"ש תוס' דבהני דליכא קיחה קיחה דקרא היינו שכיבה במס' (תמורה ד' ב') איתא אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי רבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ושם פירשתי דהיכא דליכא רק דיבורא גרידא לכו"ע לא מחייב באת"ל דלא מהני מידי ועי' (תמורה כ"ט א' אל תקדיש מבעיא ליה ללאו ומש"ל פ' כ"ז פסוק כ"ו ושם פסוק ל"ג בדיני תמורה ופלוגתייהו בכל כה"ג הוא בזה דאביי ס"ל דכוונת הכתיב הוא למלקות ובאמת מהני ורבא ס"ל דכוונת הכתוב בכל כה"ג לבטל הדיבור ולכך ליכא בזה איסור והא דאמר רבא דהא דלקי משים דעבר אמימרא דרחמנא הייני משום דעיקר פלוגתייהו איירי בענין דאיכא מעשה אסורה שיש לדון עליה אם מועלת כגון באונס שגירש דוודאי הוי גט משום דגט אתקש למיתה כמ"ש התוס' דבזה פליגי אם מחויב להחזירה או לא וכן בממשכן שלא ברשות אם מחויב להחזירו ובנוטל ריבית קצוצה אם מחויב להחזיר מה"ת וכה"ג דבכל זה י"ל דאע"ג דמחויב להחזיר מ"מ לקי אמעשה איסור דעביד יעוד נדבר מזה במס' (קדושין ס"ז ב') איתא אהא דתנן שם לפני זה דכל העריות אין קדושין תופסין בהן מה"מ אמר ר' חייא בר אבא ומטו בה משמיה דריה"ג אמר קרא ויצאה מביתו גו' לאיש אחר לאחרים ולא לקרובים מתקיף לה ר' אבא ואימא לאחר ולא לבן פי' דהכי אמרינן (ערכין כ"ה ב') לאחר ולא לבן בן בהדיא כתיב לא יקח גו' אשת אביו אחר למה לי ש"מ לאחרים ולא לקרובים ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחילה והא דיעבד לכתחילה מאחות אשה נפקא ומה א"א בכרת לא תקדש חייבי מיתות ב"ד לכ"ש ואימא אי"א באחות אשה הא לכתחילה הא דיעבד אין ה"נ אשכחן אחות אשה שארי עריות מנ"ל ילפינן מאחות אשה כו' אמר קרא כא"י מכל התועבות גו' הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה ובביאור כ"ז יש לי לבאר א) הא דאמרינן אשת אב בהדיא כתיב קשה לאביי דס"ל אי עביד מהני והלאו הוא למלקות והנ"ל משום דאף לאביי הכא א"א לומר כן דהא אשת אב וודאי לא תפסי בה קדושין מקרא דלאיש אחר לפי הס"ד השתא דמלאיש אחר ממעט קרובים בדיעבד וליכא איסורא בקדושין כמו"ש מקודם אלא