באר היטב (עה"ת) יט

שלא נזרק הדם פסול (זבחים שם) בני שנה היינו בתוך שנתם בן שתים הייוי בתור נה שניה בן שלש היינו בתוך שנה שלישית כדמוכח מכל הנ"ל ועיין (ר"ה שם. פרה שם. נדה שם) בהני שדינם בני שתים אי בעינן שלשים יום בשנה שניה או ביום א' סגי וכן בהני שדינם שלש שנים אי בעינן שלשים יום בשנה שלישית או ביום א' סגי פלוגתא דתנאי (ר"ה שם) דר"מ ס"ל יום א' בשנה חשוב שנה ור"א ס"ל שלשים יום ועיין מש"ל בסדר קדושים בדיני ערלה בן שלשה עשר חודש אינו כשר לא לכבש ולא לאיל (פרה שם) הקריבו מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו לזבחו (שם) רי"א בריה הוא והתורה ריבתה אותו לנסכי איל בר פדא אמר ספיקא הוא (מנחות צ"א ב') ובעי' בג' (חולין כ"ג) אי מספקא ליה לבר פדא ג"כ בברי' או לא אלו הן הפסולין בעלי מומין להלן פרשה כ"ב ופרטי דיניהם בסדר אמור נעשו בעלי מומין אחר שחיטה וקודם הקבלה פסול אחר הקבלה קודם זריקה כשר (זבחים כ"ה ב') חולה מזוהם היינו מעלה סרחון (בכורות מ"א א') רובע נרבע נוגח את האדם עפ"י בעלים או עד אחד דלאו בר קטלא הוא (בכורות שם תמורה כ"ח) ועיין תוס' שם ועמש"ל בסוף סדר קדושים נעבד מוקצה לע"ג (בכורות שם תמורה שם) נולד מן הכלאים יוצא דופן טומטום אנדרוגינוס נדמה טריפה (בכורות נ"ז א' תמורה שם כ"ט א'] אתנן זונה מחיר כלב (דברים כ"ג תמורה כ"ט ל' ע"ש) מחוסר אבר בין מבחוץ בין מבפנים אפילו אינה טריפה (בכורות ל"ט א') מחוסר זמן יתבאר להלן פרשה כ"ב פסוק כ"ז כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין (תמורה ל' ב') במשנה תני עלה ר"א אוסר אר"ה ב"ח אר"ל מחלוקת שעברו ולבסוף נרבעו דר"א סבר עובר ירך אמו הוא ורבנן סברי לאו ירך אמו הוא אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה ומותר רבא אמר מחלוקת בנרבעו ולבסוף עברו דר"א סבר זו"ז גורם אסור ורבנן סברי זוז"ג מותר אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין כו' זו"ז נגחו זו"ז נרבעו דעובר ירך אמו הוא לכו"ע ועמ"ש בספר דברים פרשה י"ד פסוק כ"א לישנא אחרינא אר"ה ב"ח אר"נ מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשין כו' אבל נרבעו כשהן חולין הואיל ואשתנו ד"ה מותרין רבא אר"נ מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין כו' אבל נרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורין (תמורה ל' ב'. ל"א א') פלוגתא דעובר ירך אמו הוא שייך בשני אופנים א) בעברו ונרבעו וילדו אף קידם גמ"ד ב) נרבעו ועברו וילדו לאחר גמ"ד פלוגתא דזוז"ג ליכא רק בעברו לאחר גמ"ד ובעברו לאחר שנרבעו וילדו קודם גמ"ד לכו"ע הולד מותר (סנהדרין פ"א ב') ע"ש:

(ג) אם עולה וגו'. הרי זה עולה עד שלשים יום ולאחר כן חולין פלוגתא דאמוראי רבא אמר קדושת הגוף לא פקעה אביי אמר פקעה (נדרים כ"ט א') בשינוי לשון שור זה עולה עד ל' יום ולאח"כ שלמים לרבא אינו יוצא מידי עולה ואף שאמר כן תוך כדי דיבור דקיי"ל כדיבור דמי כיון דלא חזר בו ממה שאמר מקודם ומודה באמר שור זה לאחר ל' יום שלמים ועד ל' יום עולה שדבריו קיימין ואפילו תכ"ד כמו"ש (נדרים שם) באת"ל קדושת הגוף לא פקעה בכדי איכא פלוגתא בקדושת דמים אי פקעה בכדי (נדרים שם) הקדיש זכר לדמיו לעולה קדוש קדושת הגוף (תמורה י"א ב') ת"ר יכול האומר רגלה ש"ז עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קודש הא כיצד תמכר לצרכי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי. ר"מ ור' יהודה ופרכינן בגמ' והא מייתי מחוסרת. אבר אמר רבא באומר הרי עלי עולה בחיי' פירש"י להקריב עולה בכל האברים שבהמה חיה מהם וע"ש עוד ברש"י ועיין עוד בזה בדברינו ר"י ור"ש אומרים כולה עולה (תמורה שם) אר"ח מודה ר' יהודה בדבר שעושה אותה טריפה רבא אמר שעושה אותה נבלה וא"ב טריפה חיה ר"א ס"ל טריפה אינה חיה ורבא ס"ל טריפה חיה והא דאמר רבא לעיל באומר ה"ע עולה בחיי' לטעמיה בזה רב ששת אמר בדבר שהיא מתה וא"ב דאמר ר"א נטלה הירך וחלל שלה ניכר נבלה מחיים דר"ש לא ס"ל דר"א בעי רבא בעוף מהו פירש"י דמבעי ליה לר' יוסי אי פשטה קדושה בכולה בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחול עליה קדושת הגוף משום תרי מגו דנימא מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף ומגו דנחתא לחד אבר נחתא לכולה (שם) אמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה השניה והקדישה קדושה ואינה קרבה כו' ש"מ תלת ש"מ קדושת דמים נדחה וש"מ בע"ח נדחין וש"מ דיחוי מעיקרא הוה דיחוי (תמורה כ"ו א' ב') ועיין רש"י שם דפשוט דבכה"ג אין קדושה מתפשטת בכולה לכו"ע ועיין (יומא ס"ד א' ב') ומש"ל בדיני החטאת בענין בע"ח נדחין הקדיש ולד שבמעי בהמת חולין בתם במעי תמימה מסקינן בגמ' (שם י"א א') דלכו"ע קדוש קדושת הגוף ובתם במעי בעלת מום פלוגתא דאמוראי בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין (שם י' א') והיינו קדושת הגוף אבל קדושת דמים וודאי חיילא (שם ב') הלכך האומר מה שבמעי' של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה (שם) ורי"א קדושה חלה על עוברין אף במעי בעלי מומין (שם) וטעמיה דעובר לאו ירך אמו הוא (שם) הקדיש נקבה לעולה כו' עושה תמורה דנחתא לה קדושת הגוף ולכך לא תמכר שלא במום רק תרעה עד שתסתאב) תמורה כ' א') ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אינה עושה תמורה (שם ב') ונראה דפשוט דלפי"ז תמכר בלא מום ועיין תוס' (שם י"ט ב') ד"ה רש"א הפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה רא"א הוא עצמו יקרב עולה (שם י"ח ב') במשנה והיינו בנתעברה אח"כ ואם היתה מעוברת בשעת הקדש כבר נתבאר מקודם אמר על בהמה טמאה ועל בע"מ הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה (תמורה כ"ז ב') העולה מכפרת כדלהלן בפסוק שלאח"ז ונרצה לו לכ"ע על מה היא מכפרת על עון לקט שו"פ ומ"ע דריה"ג רעק"א אין עולה באה אלא על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה (יומא ל"ו) וע"ש במאי פליגי ומשמע שם דהיינו אף בעבר במזיד ועיין רש"י שם והיינו אף שחטא כמה פעמים (זבחים ו' א') ומשמע