באר היטב (עה"ת) קצח

מן הבשר שנתלש מן החי טהור מן האשכול של ביצים מן הקורקבן ובני מעים או שהמחה את החלב וגמעו טמא (ביצה ז' א') וע"ש

(טז) ואם לא יכבס גו' במטמא מקדש וקדשיו הכתוב מדבר ודיני זה הענין במזיד יתבאר בספר במדבר פ' ה' על רחיצת גופו ענוש כרת כדלהלן בספר במדבר שם ועל כיבוס בגדים במלקות ירושלמי במס' נזיר הובא בר"ש בפ"ק דמס' אהלות והא דאיתא (עירובין ק"ד) דמכניס טמא שרץ למקדש חייב היינו במלקות ולא בכרת :

פרשה יח (ג) ובחוקותיהם לא תלכו. הב"י ביו"ד סי' קע"ח הביא בשם מהרי"ק בשורש פ"ח דאין לאסור משום חוק עובדי כוכבים אלא בא מב' חלקים הא' הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה כו' רק מנהג וחוק אצל עובדי כוכבים והענין השני אשר יש לאסור משום חוקת העובדי כוכבים לפי הנראה לפי ענ"ד הוא הדבר אשר שייך בו פריצות דרך הצניעות והענוה ונהגו בו עובדי כוכבים ג"ז אסור אם הלכה כתנא דברייתא דספרי דקתני שלא תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני כיו' שדברים הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא כאלה חלק יעקב ואומות הכשרים אלא דבני ישראל ואומות הכשרים דרכם להיות צנועים וענוים ולא לפנות אל רהבים ואף ג"ז נרתה דהיינו דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם בלי תועלת אחרת ע"כ ובמס' ברכות כ"א) איתא דרב אדא בר אהבה קרע כרבלתא בשוקא מההיא כותית דסבר דבת ישראל היא ושמאוה ב"ד מאה זוזי לא יגדל בלורית ואף המספר לעובד כוכבים כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו וכמה אמר ר' מלכי' אמר ר"א ב"א ג' אצבעות לכל רוח (עבודת כוכבים כ"ט א') המספר קומי ה"ז מדרכי האמורי (ב"ק פ"ג א' וסוף מס' סוטה) ופירש"י מספר קומי לפנים במצח ומניח בלורית מאחריו ועי' ב"י שם שכתב דבני ספר נהגו היתר לגלח סביבות כל הראש ולהניח שער באמצע שסוברין דאיסור בלורית היינו לספר קומי וכתב הרמב"ם וכל העושה א' מאנו וכיוצא בהם לוקה וכתב הב"י ואע"ג דבלאו אחד נאסרו כל אלי הדברים לא חשיבא לאו שבכללות דאין לוקין ע"ז משום דכולהו משם א' מחסרי אבטולמיס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שקרוב למלכות היה (ב"ק שם) ד' מאות ילדים היו לו לדוד המלך וכולם בני יפת תואר היו וכולם מסתפרים קימי ומגדלים בלורית היו וכולם יושבים בקרונות של זהב והיו מהלכין בראשי גייסות והן הן בעלי אגרופין של בית דוד דאזלי לבעותי עלמא (קדושין ע"ו ב') וכתב הב"י שם דההיתר בכ"ז משים הצלת נפשות ועוי"ל שהתורה לא פירשה דבר אנא סתמה וכתבה ובחוקיתיהם ל"ת ומסרה הדבר לחכמים והם אסרו דברים אלו לשאר בני אדם ולא ראו לאסרם לקרובים למלכות וקרא דבחוקותי הם ל"ת יתקיים בקרובי מלכות בדברים שאינן מעלין ולא מורידין לענין קרבתם למלכות יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה דברי ר"מ וחכמים איסרין אף בחול משום דרכי האמורי (שבת ס"ז א') אביי ורבא דאמרי תרווייהו כ"ד שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי (שם) תני תנא בפרק אמוראי קמיה דר"ח בר אבין א"ל כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבר מהני מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח לו על קדקדו ולימא הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד אין בו משום דרכי האמורי לאדרא פירש"י עצם של דג שיש לו בוושט לימא הכי נצעלתא כמחט ננעלתא כתריס שייא (שם ב') וטעמא דמילתא נראה לפו"ר משום דלחש זה בדוק שמועיל ולפי ענ"ד נ"ע דלחש זה הוא מובן ואינו רק ענין ברכה ובקשה ומה שמניח מאותו המין כדי שלא יצטרך לפרש בברכתו שם אותו המין כשלפעמים אינו יודע שמו באותו הלשון וצ"ע דהא הרבה לחשים נאמרו בגמ' זולת אלו האומר גד גדי וסנוק לא אשכי ובושכי יש בי משום דרכי האמורי רי"א גד אינו אלא לשון עובדי כוכבים כו' הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי האמורי דונו דני יש בו משום דרכי האמורי רי"א אין דן אלא לשון עובדי כוכבים וקצת ננפענ"ד דבהני תרי צ"ל אין בו משום דרכי האמורי דזה ג"כ ה"ל ענין ברכה ור"י אוסר משום דה"ל לשון עובדי כוכבים האומר לעורב צרח ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנבך לטובה יש בו משום דרכי האמורי האומר שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקרחה גברית יש בו משום דרכי האמורי (שבת שם) והב"י בסי' קע"ט כתב ומהגהת הרמ"ך שמצאתי מהרמב"ן בדין זה נראה שהיה גורס בגמ' ובתוספתא מותר ואין בו משום דרכי האמורי ונ"ל דהטעם הוא שמזה ניכר תחילת איזו חולי בהם אשתה ואותיר אשתה ואותיר יש בו משום דרכי האמורי המבקעת ביצים בכותל בפני האפרוחים יש בו משום דרכי האמורי המגיס בפני אפרוחים יש בו משום דרה"א המרקדת והמונה ע"א אפרוחין בשביל שלא ימותו יש בו משים דרה"א המרקדת לכותח והמשחקת לעדשים והמצווחת לגריסין יש בו משום דרה"א המשתנת בפני קדרתה בשביל שתתבשל מהרה יש בו משום דרה"א (שם) חמרא וחיי לפום רבנן אין בו משום דרכי האמורי מעשה ברע"ק שעשה משתה לבנו ועל כל כיס וכיס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון (שבת שם) א"ר אלעזר כל מי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו ע"כ לא יחיל טובו והא אר"א כל המשייר פתיתין על שולחנו כאלו עובד עבודת כוכבים שנאמר העורכים לגד גו' ל"ק הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכא שלימה בהדיה (סנהדרין צ"ב א') ופירש"י הא דאמר אסור כשמביא שלימה לאחר שאכל ומניח על השולחן :