באר היטב (עה"ת) קצז

ת"ר אין מכסין אלא בעפר דברי ב"ש ובה"א מצינו אפר שקרוי עפר שנאמר ולקח גו' מעפר שרפת גו' וב"ש עפר שריפה מקרי עפר סתמא לא מקרי תנא הוסיפו עליהם השחור והכחול ונקרת פסולין וי"א אף הזרניך (שם פ"ח ב') אמר זעירא ואי תימא רבה בר ירמיה מכסין בעפר עיר הנדחת ואמאי איסורי הנאה הוא פירש"י דס"ד דאיירי באפר שריפתה אמר זעירא לא נצרכה אלא לעפר עפרה דכתיב ואת כל שללה גו' מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה ורבא אמר מצות לאו ליהנות ניתנו יתיב רבינא וקאמר להא שמעתתא איתיביה רב רחומי לרבינא שופר של עבודת כוכבים לא יתקע כו' לולב של עבודת כוכבי' לא יטול כו' תקע לא יצא נטל לא יצא אמר רב אשי הכי השתא התם שיעורא בעינן ועבודת כוכבי' כתותי מכתת שיעוריה הכא כל כמה דמכתת מעלי לכיסוי (שם פ"ט א' ב') הב"י בטור סי' כ"ח הביא מהמרדכי בשם הגאונים דהיכא דאין לו עפר לכסות מותר לממצי דמה בבגדא או בסנדלא ומברך על כיסוי הדם וכי מטי לדוכתא דעפרא סחי ההוא בגדא או סנדנא ומכסה בלי ברכה ותמה ע"ז איך מברך בתחילה קידם שמכסה ולמה אמר שוחק דינר זהב ושורף טליתו הא איכא תקנתא כנ"ל ולכך דחה דבריהם מיהו מהתוס' (פסחים מ"ז ב') ד"ה אחרישה משמע ג"כ דשרי לעשות כענין זה ונראה כוונתם דיברך בסוף ולפי"ז הא דצריך ליתן עפר למטה כנ"ל לאו היינו דווקא קודם השחיטה אלא שבשעת הכיסוי יהיה הדם מוקף בעפר מכל צד

(טו) אשר תאכל נבלה וטרפה גו' וכבס בגדיו גו' בנבלת עוף טהור הכתוב מדבר שמטמאה בגדים אבית הבליעה (זבחים ס"ט א' נדה מ"ב ב' חולין ק' ב') שיעורא בכזית. נדה שם וריש מס' טהרות אבר ממנה שאין בו כזית ל"ח ככזית. רמב"ם בפ"ג מהל' אבות הטומאה מהתוספתא ודינו לכ"ד כדין נושא כזית נבלה (זבים פ"ה מ"ט) יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים אבית הבליעה ונ"מ לתחב לו חבירו לבית הבליעה ת"ל נבלה וטריפה ל"י לטמאה בה מי שאין לו טומאה אלא אכילתו יצא זו שמטמאה קודם שיאכלנה (נדה מ"ב ב') ובטעמא דמלתא אביי ס"ל משום דמקום בליעת נבלת עוף טהור בלוע הוי וליכא שום טומאה לא במגע ולא במשא ורבא ס"ל דבמקום בליעת נבלת עוף טהור בה"ס הוה ומטמאה שם במשא וברייתא בלא נגע בבית הבליעה (תוס' שם) ולפי"ז מוכח דנבלת עוף טהור מטמאה בגדים אבית הבליעה אבל בלא נגיעה ר' יהודה אומר יכול תהא נבלת עיף טמא מטמאה בגדים בבית הבליעה ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבנה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טומאה (חולין ק' ב') אבל בל תאכל נבלה ליכא דר"י ס"ל אין איסור חל על איסור וכתב הר"ש במס' טהרות פ"א מ"ג דמ"ד איסור חל על איסור ידרוש מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחוד יצאה זו שאסורה משום ב"ת נבלה וטמא והא דטריפה שנתנבלה מטמאה היינו משום דלא ממעטינן רק כשאסורה בלא"ה משום איסור אחר שלא היה לו שעת הכושר כדאיתא זבחים ע' א' ועי' תוס' שם ס"ט ב' ד"ה רי"א ועמ"ש בספר דברים פרשה י"ד פסוק כ"ד ד"ה ל"ת כל נבלה ובגליון הש"ס (פסחים ל"ו א') העיר על דברי הר"ש הנ"ל מהא דדחינן שם דברי רבינא דשם בכה"ג משום מידי בלבד כתיב ולפי ענ"ד אין מקום כלל לחיבת בלבד שיהיה בקרא ובמס' פסחים שם צ"ל מידי בלבד קתני ומלשון הברייתא הוא דמוכחינן דס"ל אין איסור חל על איסור בהכרח צ"ל כן לתרץ קושית הר"ש ובזה נדחה מ"ש בספר הנפלא ש"א לדחות מההלכה ברייתא דשם דאתיא כמ"ד אין אחע"א ואנן קיי"ל אחע"א באיסור כולל וחמץ איסור כולל הוא גם הוה איסור מוסיף משום איסור הנאה ולפי מ"ש אין הדבר כן שלשה עשר דברים בנבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין כביצה כו' ריש מס' טהרות הא דא"צ הכשר היינו לא הכשר מים ולא הכשר שרץ דכל שסופו לטמא ט"ח מטמאה ט"ק ממילא (נדה נ"א א' כריתות כ"א זבחים ק"ה) הא דצריכה מחשבה שיטה א) היא שיטת רש"י (נדה נ' ב') והר"י במס' (ב"ק ע"ז א') דבלא מחשבה אף כביצה ממנה אינה מטמאה טומאת אוכלין דמשום הא דסופה לטמא ט"ח לא מחשבה אוכל לטמא טומאה קלה שיטה ב) היא שיטת רש"י (זבחים ק"ה ב') דהיינו לענין צירוף לבצק פחות מכביצה לקבל טומאת אוכלין בעי מיניה ר"א ב"ש מר"ח ב"א נבלת עוף טהור לר"מ פי' דס"ל דשעיר המשתלח מטמא אוכלין ומשקין מחיים אע"ג דאינו ראוי עדיין לטמא טומאת אוכלין ממקום אחר מהו שיטמא בכזית פי' משום שסופו לטמא ט"ח בכזית דמחתא לארעא לא תבעי לך פי' דבעי כביצה דנקיט בפומיה לא תבעי לך פי' דוודאי מטמאה בכזית כי תבעי לך דנקט לה בידיה מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי או לא בתר דבעיא הדר פשטא מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי (זבחים ק"ה א' ב') אמר ליה רב המנונא לר' זירא לא תיתב אכרעך עד דאמרת לי הא מלתא נבלת עוף טהור לר"מ מונין לה ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני א"ל כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בו ראשון ושני כל היכא דלא מטמא אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני (זבחים שם) ונ"ל פי' בעיא זו אי הנבלה חשיבא ראשון ומונין לה רק שני או דלגבי או"מ ה"ל אב ומונין לה ראשון ושני ועמש"ל פרשה ד' פסוק י"ב ד"ה ושרף ורק לר"מ הוא דמספקא לה דס"ל דמטמאה בכזית כשיעור נבלה בדנקט לה בפומיה ומסיק דכיון דמ"מ בלי בליעה אינה מטמאה אדם וכלים אין מונין לה ראשון ושני דאף לענין לטמא או"מ ל"ה רק ראשון לטומאה שחיטתה ומליקתה מטהרת את טריפתה דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינן מטהרות ר' יוסי אומר שחיטתה מטהרת אבל לא מליקתה (טהרות פ"א מ"א) אמר ר"י לא טיהר ר"מ אלא בתמימין אבל בבעלי מומין לא (זבחים ע' ב') ונ"ל דהיינו במחוסר אבר דהא אין תמות וזכרות בעוף ור' אלעזר אמר אפילו בבעלי מומין כו' ואפילו באווזין ותרנגולין (זבחים שם) האוכל מנבלת עוף הטהור מן השלל של ביצים מן העצמות מן הגידין