באר היטב (עה"ת) קצו

לא במוקדשין (חילין פ"ג ב') פי' במוקדשין לפי מסקנת הגמ' שם היינו בקדשי מזבח והיינו תורים וב"י שמולקן בעזרה ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק (שם) השוחט לחולה בשבת אינו מכסה (שם פ"ד ב') השוחט ביו"ט אינו מכסה אלא באופן שא"צ לעשות מלאכה האסורה מה"ת לצורך הכיסוי אבל כשצריך לעשות מלאכה גמורה כגון שצריך לכתוש רגבים דהוה תולדה דטוחן אינו מכסה ואע"ג דבעלמא קיי"ל אתי עשה ודחי ל"ת הכא לא דחי חדא דלא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת אלא כמו כלאים בציצית דבעידנא דמעקר לאו קא מקיים לעשה הכא בעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים לעשה ואפילו בענין דבהדי דכתיש קא מכסה מ"מ לא דחי דיו"ט ה"ל עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה (ביצה ח' ב') עש"ה פירש"י דכתיב ויקרא כ"ג ביום הראשון שבתון ועי' (שבת כ"ד ב') דמשמע להדיא דרבא ס"ל דליכא עשה ביו"ט ולדידן דה"ל עשה ול"ת אי עביד וכסה אי חייב מלקות על הלאו עי' תוס' (פסחים מ"ח ב') ד"ה אחרישה וד"ה כתישה (חולין קמ"א א') ד"ה ל"צ (קדושין ל"ד א') ד"ה מעקה השוחט ונמצאת טריפה השוחט לעבוד כוכבים חולין בעזרה קדשים בחוץ חיה ועוף הנסקלין ר"מ מחייב פי' לכסות וחכמים פוטרין (חילין פ"ה א') במשנה ומפרשינן בגמ' מאן חכמים ר"ש דש"ל שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות (שם במשנה) ואיתא (שם ב') בגמ' דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ונחירתו זו היא שחיטתו חייב בכיסוי ופי' נחירה היינו נקיבת או פסיקת הסימנים כדמוכח (חולין כ"ח א') עי' רש"י שם ד"ה לטהרה שחט מאה חיות במקום אחד כיסוי א' לכולן מאה עופות במק"א כיסוי א' לכולן חיה ועוף במק"א כיסוי אחד לכולן ר' יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף (פ"ו ב' במשנה) א"ר חנינא מודה היה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה אחת (שם בגמ') שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות (שם פ"ז א') במשנה ת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה שחט ולא כיסה וראהו אחר מנין שחייב לכסות שנאמר ואומר נב"י כו' אזהרה לכל ב"י מעשה באדם ששחט וקדם חבירו וכיסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים אבעיא להי שכר מצוה או שכר ברכה למאי נ"מ לבה"מ כו' (חולין פ"ז א') ומשמע מכאן דלא אמרינן בזה גדול העונה אמן יותר מן המברך כדאיתא ברכות ס"פ אלו דברים דא"כ היה לו לענות אמן וא"א לומר שלא היה בשעת הברכה בהא דבה"מ ועי' רא"ש תניא אידך ושפך וכסה במה ששפך בו יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עלינו (חילין פ"ז א') כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות (שם במשנה) אמר רבב"ח אר"י לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטיר מלכסות וכי חזר ונתגלה מאי הוה הא אדחי ליה אר"פ זאת אומרת אין דחוי אצל מצות ומ"ש מהא דתניא השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות פי' אע"ג דלא חזר ונתגלה התם בשרישומו ניכר (שם) דם שנתערב במים ביין בדם בהמה וחיה פי' מעוף חי כו' (חולין פ"ז א') ונתבאר לעיל פ"א פסוק ב' וע"ש דם הניתז פירש"י חוץ לגומא ושעל הסכין חייב לכסות א"ר יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל אם יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות (חולין פ"ז ב') במשנה ת"ר וכסהו מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות א"ר יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל אם יש שם דם שלא היא פטור מלכסות תניא אידך וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז ושעל אגפים פירש"י כותלי בית השחיטה חייב לכסות ארשב"ג במה דברים אמורים שלא כסה דם הנפש אבל כסה דם הנפש פטור מלכסות במאי ק"מ רבנן סברי דמו כל דמו ר' יהודה סבר דמו ואפילו מקצת דמו ורשב"ג סבר דמו המיוחד פי' דם הנפש (שם פ"ח א') וכתבו התוס' דאע"ג דאמרינן במס' (סנהדרין כ"ה א') דאימתי דר' יהודה לפרש היינו במשנה אבל לא בברייתא וכיון דבברייתא לחלוק במתניתין נמי לחלוק ויש ספרים דגרסי בברייתא קמייתא וכסהו מלמד שדם הניתז ושעל האגפים חייב לכסות א"ר יהודה כו' תניא אידך וכסהו מלמד כו' ולפי גי' זו יכול להיות דר' יהודה דברייתא נמי לפרש בא והא דקאמר ורבנן סברי ארבנן דר' שב"ג קאי עכ"ל ומוכח מדבריהם שהגי' הראשונה שלהם אינו כמו שלפנינו אלא דבברייתא קמייתא גרסי וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז ושעל האגפים צריך לכסות א"ר יהודה אימתי דלפי"ז מוכח דר' יהודה דברייתא לחלוק בא ועי' טור יו"ד ועי' (סנהדרין שם עירובין פ"א גיטין ו') דאיכא מ"ד דאימתי דר' יהודה לחלוק אף במתניתין ועמש"ל פרשה ט"ו בדיני מקואות א"ר זירא השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה (חולין פ"ג ב') מכסין בזבל הדק ובחול הדק בסיד בחרסית בלבנה ובמגופה שכתשן אבל אין מכסין לא בזבל הגס ולא בחול הגס ולא בלבנה ובמגופה שלא כתשן ולא יכפה עליו את הכלי כלל א"ר שב"ג דבר שמגדל בו צמחים מכסין בו שאינו מגדל בו צמחים אין מכסין בו (שם פ"ח א') ה"ד חול הדק אמר רבב"ח א"ר יוחנן כל שאין היוצר צריך לכתשו ואיכא דמתני לה אסיפא אבל אין מכסין לא בזבל הגס כו' ה"ד חול הגס אמר רבב"ח אר"י כל שהיוצר צריך לכתשו מאי בינייהו א"ב דצריך ולא צריך (שם) ת"ר וכסהו כו' מנין לרבות כו' ונעורת פשתן דקה ונסורת של חרשין דקה כו' ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה כו' קמח סובין ומורסן ת"ל בעפר דרש ר"נ בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח (שם פ"ח ב') פירש"י לאפוקי עפר מדבר דהיינו ארץ מלחה שאינו מגדל צמחים היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שהרי עפר מדבר אין מכסין בו כמו"ש מקודם שוחק דינר זהב ומכסה. היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה (שם) ונ"ל דהא דנקט שוחק דינר זהב במהלך במדבר ולא במהלך בספינה משום דבספינה לפעמים שאין לו במה לשחוק הדינר אבל במדבר שוחקו ע"י קרקע המדבר שהוא קשה בשלמא שורף טליתו אשכחן אפר דאיקרי עפר אלא דינר זהב מנלן אר"ז דכתיב ועפרות זהב לו