באר היטב (עה"ת) קצה

פטור קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל (זבחים ק"ז ב') ומייתי שם פלוגתא דתנאי בזה ודחי דכו"ע ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל והתוס' (שם נ"ט א' ב') הקשו מהא דשלמים ששחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור משום דה"ל מחוסר זמן כמוש"ל וזה לק"מ לפי מש"ל פרשה א' פסוק ג דה"מ בזמן דאיכא בית אבל בזמן דליכא בית מקריבין למ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל כדאיתא (מגילה י' א') מיהו הא ודאי קשיא הא מזבח שנפגם כל הזבחים שנשחטו פסולין כדאיתא (זבחים שם) וכמוש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה ושחט וה"ל מחוסר זמן ודוחק לומר דהכא פלוגתייהו לר"ש דמחייב מלקות במחוסר זמן ותי' בתוס' שם ובמס' (יומא י"ג א') ד"ה שלמים א) דהכא איירי בהעלאת קטורת דלא בעי מזבח או בהעלאת מנחה דל"ב מזבח. ב) דמיירי כשמזבח בנוי במקומו ועמש"ל פרשה כ"ב פסוק כ"א בענין הטלת מום בקדשים שהקדיש בזמה"ז ובבכור השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרין (כריתות י"ח א') ונראה עפ"י הסוגיא דשם דמוכחינן מינה דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא דר"מ מחייב היינו באשם תלוי משום דמחייב א"ת אספק ח"א וחכמים פוטרין דבעי ח' מב"ח מיהו רש"י פי' שם דר"מ מחייב בחטאת דה"ל קרבן גמור והא דמוכחינן שם דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא נ"ל לפי ענ"ד משום דאי בעי קביעותא לאיסורא א"כ ספק ח"א מותר מה"ת כמוש"ל בסדר ויקרא כדעת הרמב"ם וא"כ מנ"ל דה"ל קרבן ודאי דלמא ה"ל ספק קרבן ואע"ג דאיכא ספק איסור דחולין לעזרה הא סח"א מותר מה"ת נראה דה"ה בחטאת העוף הבאה על הספק ועי' רמב"ם בפ' י"ט מהל' מעשה הקרבנות ועי' ראב"ד שם קדשי עבודת כוכבים אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש ור' יוסי מחייב (זבחים מ"ה א') כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ובל"ת וחייבין עליהן כרת הקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ובל"ת ואין חייבין עליהן כרת הקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת היתר הבמות הרי אלו בעשה ואין בהם ל"ת (זבחים קי"ב ב') במשנה קי"ט ב' ברייתא בשינוי קצת א"ר יוחנן משים ר"מ אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור (קדושין נ"ז ב') מה שלי בשלך אסור פירש"י אסור בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק אף שלך בשלי אסור בהנאה ואע"ג דל"ד כלל דשלי בשלך היו אסירין מקודם ושלך בשלי לא היו אסירין מקודם צ"ל דמ"מ הוקשו זה לזה לענין דינם דלאח"ש ודוחק ואין להקשות על פירש"י דהא קדשים קלים לית בהו מעילה מחיים ועוד דקדשי קדשים שמתו יצאו מידי מעילה וא"כ קדשים שנשחטו בחוץ ליהוו כקדשים שמתו דלית בהו מעילה דפטור מעולה אינו היתר הנאה דקדשים קנים אסורין בהנאה מה"ת מחיים כמוש"ל בסדר ויקרא בדיני המעילה וכן קדשים שמתו אסורים. מה"ת בהנאה כמוש"ש ולפי כ"ז קושית התוס' דבשם בלתי מובן כלל לפי ענ"ד גם מ"ש התוס' שם דנאמר דהשחיטה מתרת איסור אבר מן החי תמוה לפי ענ"ד דוודאי איסור הנאה דחולין שנשחטו בעזרה וקדשים בחוץ אין זה משום אמה"ח דאמה"ח אינו אסור בהנאה ועוד דלאח"ש וודאי ליכא איסור אמה"ח רק איסור נבלה מיהו יותר נראה לי לפי ענ"ד בביאור הגמ' כפי' הר"מ שבתוס' בקצת שינוי וה"פ מה שלי כי נשחט בשלך נפסלו לגבאי ואין לי עוד בהם שום חפץ ריח ניחוח דהיינו שום הנאה אף שלך כי נשחטו בשלי נפסלו לגבך ושוב אין לך בהם שום היתר והנאה כלל אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת אמר קרא ואל פתח אה"מ גו' על קרבן ענוש כרת על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת (קדושין שם) איכא למפרך מה שלי בשלך שכן ענוש כרת אלא אמר אביי מהכא כו' ונ"ל דר"י ור"מ ס"ל דל"ק דבאמת בלי מיעוטא הייתי לומד אף לכרת אלא שהכתוב מיעטן מכרת ואדרבה כיון דחזינן דהכתוב ממעט דבר אחר מכרת מוכח דיש להשוות דין דשלך בשלי לשלי בשלך לענין איסור ואביי ס"ל דקרא דואל פתח אה"מ גו' לא הוי מיעוטא אלא דמוכח מיניה דא"א לחייב כרת רק בקרבן ואביי מוכיח שם לאיסור אכילה והנאה מקרא דוכי ירחק (דברים י"ב) ומפורש שם דאיסור זה נוהג אף בחיה ועוף שחט חולין בעזרה ונמצאת טריפה איתא (שם נ"ח א') דלר"ש דס"ל שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה לענין אותו ואת בנו ולענין כיסוי הדם ולענין תשלומי ד' וה' בגנב ה"נ לא שמה שחיטה ולא מתסר עי"ז בהנאה ופשוט לפי"ז דבנוחר ומעקר לכו"ע אינו נאסר בהנאה ואיכא תנאי דס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא (פסחים כ"ב ב' כ"ג ב' נזיר כ"ט א') וכתבו התוס' (פסחים שם) דאף באכילה מותר לדידיה מה"ת ומבואר (נזיר שם) דלדידיה מותר ג"כ לזרוק את הדם שלא לשם מצוה דאורייתא רק לשם מים בעלמא וגם מותר להקטיר אימורים לשם עצים כמו"ש התוס' (נזיר שם) ואע"ג דמכוין לשם מצוה מדרבנן מותר ולמ"ד אסור אם זרק דם חולין שנשחטו שלא בעזרה פשוט דלא נאסר הבשר אמר רב חסדא כו' רבי סבר אסור להכניס חולין לעזרה ורבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה רבא אמר דכו"ע אסור להכניס חולין לעזרה כו' (מנחות ק"ו א') ומשמע קצת דהיינו אסור מה"ת ועי' תוס' (חולין ק"ל ב') ד"ה אי אגוואי ועי' (מנחות מ"ח) דקדשים בפנים מותר לפדותן דליכא בזה משום הכנסת חולין בעזרה דחולין ממילא הויא יעי' מכ"ז מ"ל בפ"ב מהל' שחיטה

(י) ואיש איש גו' אשר יאכל כל דם גו' אמר רבא שלש כריתות האמורות בדם למאי כו' אחד לדם חולין אחד לדם קדשים ואחד לדם כיסוי ואמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים וא' לדם כיסוי וא' לדם אברים וא' לדם התמצית (כריתות ד' ב')

(יג) ושפך את דמו וכסהו גו' כיסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל