באר היטב (עה"ת) קצג

באוקימתא דר' יוחנן להלן ע"כ נ"ע לפי ענ"ד כפי' התוס' דר' יוסי דס"ל דאכל בהמה כתיב אינו חייב אלא אחת אאבר ראשון אבל אשני לא מחייב דה"ל ככבר נחסר ממנה אבר ונ"ל דא"א לחייב על השני ע"י הראשון מכיון דהראשון הוא חיוב בפ"ע ואם נאמר שיצטרף הראשון לשני הרי אנו מחייבין על הראשון שני פעמים ור"ש דס"ל אכל אבר ואבר קאי חייב על כל אבר ואבר והשתא א"ש דבהקריב אבר א' לחצאין לכו"ע אינו חייב רק אחת היינו אחצי אבר ראשון דעליו ודאי חייב לכו"ע אף למ"ד אכל בהמה כתיב כיון דעדיין לא נחסר מכל הבהמה כלום ולפי"ז אם נאמר דלר"ל איירי במוקטרי פנים פי' שנשחט בפנים והעלה בחוץ הא דתנן המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב ולא תני לה בהדי כזית קימץ אע"ג דה"נ בחסרו קודם הקטרה לכו"ע פטור כמו בקומץ היינו משום דבעי לאשמעינן דהבשר והאימורין מצטרפין כמוש"ל או דבלא נחסר אף ר"א מודה בזה דחייב אכזית כיון דבעולה כזית כשר להקטרה בפנים ול"ד לכזית קומץ מיהו יותר נ"ל דלר"ל ר"ש ור"י ס"ל מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב בעולה דבפנים כשרה בכזית ופלוגתייהו הכא במוקטרי חוץ היינו בשחוטי חוץ שהעלן בחוץ לרבנן דריה"ג דמחייבי בכה"ג דחילוק גדול יש בזה כדבעינן למימר קמן ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דר"ש סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב פי' בעולה דצ"ד למנחה שנפסלת בפנים ע"י חסרון כמו"ש והלכך חייב על כל העלאה והעלאה כשיש בכ"א כזית יר' יוסי סבר פטור והלכך לא מחייב רק ההעלאה ראשונה של האבר אבל בד' וה' אברים ד"ה חייב על כל אבר ואבר דכי כתיב לעשות אותו כו' אכל אבר ואבר כתיב ופליגא דעולא דאמר עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ שחייב לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלן בחוץ דמ"ס פטור פי' ר' יוסי ס"ל פטור ור"ש ס"ל חייב פי' רש"י והא דכתיב אותו דלכל הפחות קאי אמוקטרי חוץ היינו למעוטי פחות מכזית ומ"ד פטור נראה שדעת רש"י דלמעט אבר שחסר אתי וג"ז לא קאי רק אמוקטרי חוץ אבל מוקטרי פנים אף אאבר שחסר לא פטרה תורה ולפי"ז י"ל דלר' שמעון דאותו ממעט פחות מכזית במוקטרי חוץ א"כ במוקטרי פנים היינו שנשחט פנים חייב בחוץ אף בפחות מכזית כמי לר' יוסי באבר שחסר ולפי ענ"ד נ"ל דפחות מכזית בבשר ל"צ קרא דודאי ל"ח הקטרה כמו"ש התוס' (מנחות כ"ו ב') ד"ה יש הקטרה וכל דברי התוס' (זבחים ק"ז ב') ד"ה רי"א חייב חיבורי אוכלין כו' לפי ענ"ד אין בהם צורך כלל והא דאמרינן מ"ס פטור ומ"ס חייב נ"ל דהיינו על העלאת אברים שאחר אבר הראשון דר"ש ס"ל שחייב דכי כתיב אותו אכל אבר ואבר כתיב ור' יוסי ס"ל דפטור דכי כתיב אותו אכל בהמה כתיב דעולא כר"ל ס"ל דמחלוקת בד' וה' אברים כו' איכא דאמרי אמר עולא ה"מ במוקטרי חוץ שחסרו והעלן בחוץ שהוא פטור לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ דמ"ס חייב פי' ר"ש ס"ל חייב ומ"ס פטור פי' ר' יוסי ס"ל פטיר ונ"ל דהיינו כאוקימתא דר' יוחנן דלכו"ע כי כתיב אותו למעט חסר אכל אבר כתיב והלכך במוקטרי חוץ שחסר מהאבר והקטירו בחוץ לכו"ע פטור ופלוגתייהו באבר חסר ממוקטרי פנים אי חייב שדין מוקטרי פנים אינו כדין מוקטרי חוץ או פטור אמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כרבי יוסי' והיינו כלישנא בתרא דעולא כרבי יוחנן דלר' יוסי אבר דמוקטרי פנים שחסר והעלו בחוץ פטור והלכך לא מהדרינן פוקעין הכל (שם ק"ח ב') ונ"ל דהיינו דמהדרינן פוקעין לגבי מזבח אף בשבת איתמר המעלה ואין בו כזית ועצם משלימו לכזית ר' יוחנן אמר חייב רל"א פטור רי"א חייב חבורי עולין כעולין רל"א פטור חיבורי עולין לאו כעולין דמו (שם ק"ז ב') בעי רבא המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו תבעי לר"י תבעי לר"ל תבעי לר"י ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא בעצם דמינא דבשר אבל מלח דלאו מינא דבר יונה הוא לא תבעי לר"ל ע"כ לא קאמר ר"ל התם אלא דאי פריש מיניה לאו מצוה לאסוקי אבל הכא דאי פריש מצוה לאסוקי לא א"ד ל"ש (שם ק"ח א') ומוכח מזה דבפחות מכזית אף דה"ל אבר שלם פטור הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהם בחוץ חייב ר"א פוטר עד שיקריב את שניהם אחד בפנים ואחד בחוץ חייב שני בזיכי לבונה שהקריב את א' מהם בחוץ חייב ר"א פוטר עד שיקריב את שניהם אחד בפנים ואחד בחוץ חייב (שם ק"י א' במשנה) ועמש"ל פרשה ב' פסוק ג' הזורק מקצת דמים בחוץ חייב (שם) פירש"י כגון מתנה אחת ואפי' מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות אמר רבא מודה ר"א בדמים דתניא ר"א ורש"א ממקום שפסק הוא מתחיל (שם ב') רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב (שם ב' במשנה) א"ר יוחנן ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין מיתיבי רנ"א שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב א"ל רע"ק והלא שירי הדם שירי מצוה הן א"ל אברים ופדרים יוכיחו שהן שירי מצוה והמקריבן בחוץ חייב א"ל לא אם אמרת באו"פ שהן תחלת עבודה תאמר בשירי הדם שאינן תחלת עבודה ואם איתא לימא ליה הני נמי מעכבי תיובתא והשתא דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים ד"ה לא מעכבי כי קאמר רבי נחמיה בשירים הפנימים כי תניא ההיא בשירים החיצונים (שם קי"א א') ונ"ל דכל מה שבמוסגר שם אינו מעיקר הש"ס גם הא דאיתא שם שלא במוסגר ור' נחמיה לדבריו דרע"ק קאמר ג"כ צ"ל במוסגר ואינו מהש"ס כי הפי' שכתבו התוס' ע"ז דחוק מאד וכה"ג כתבו (שם ע"ז ב') בדברי ר"א דע"י תערובות יצא ואני פירשתי גם שם בע"א לנכון היטב הבאתי לעיל פרשה א' פסוק ט' ד"ה המזבחה והלשון שהבאתי מקודם נ"ל דכך פירושו כי קאמר ר' נחמיה לדברי ר' יוחנן דשירים מעכבין בשירים הפנימים וכי תניא ההיא דודאי דהוה דלא כר' יוחנן היינו בשירים החיצונים פי' באת"ל דשירים הפנימים מעכבין אתיא ההיא בשירים החיצונים או דהפי' אף בשירים החיצונים דלההיא ברייתא אין חילוק בין דמים הפנימים לחיצונים ולא לתרוצי בזה דברי ר' יוחנן אתי אלא לפרושי דלר' יוחנן לא איירי ר'