באר היטב (עה"ת) קפד

היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו א"ר נחום כו' בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבפנים וכיון שהגיע שעיר למדבר היה מלבין וידעו שנעשה מצותו שנאמר א"י חטאיכם כשנים גו' (שם ס"ז א') חלה משלחו ישלחנו ביד אחר דחפו ולא מת ירד אחריו וימיתנו (שם ס"ו ב') אבעיא להו אותן האברים מה הן בהנאה רב ושמואל ח"א מותרין וח"א אסורין (שם ס"ז א) ומשמע מעילה י"א ב' דלמ"ד אסורין מועלין בהם מיהו לא הוזכר שם בדיני מעילה ועמש"ל בסדר ויקרא בדיני המעילה אמר רבא מסתברא כמ"ד מותרין לא אמרה תורה שלח לתקלה (יומא ס"ז ב') ועיין (קדושין נ"ז ב')

(כב) אל ארץ גזרה אין גזרה אלא חתוכה דבר אחר אין גזרה אלא דבר המתגזר ויורד ד"א גזרה כו' אני ה' גזרתיו כו' (יומא ס"ז ב'): הכ"ג אחר שמסר את השעיר בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין לקיים בהם את המבואר להלן פסוק כ"ז קרען והוציא את אימוריהן ונתנם במגס להקטירן ע"ג המזבח לכשיגיע זמנן קלען במקלעות שלמין בלי נתוח ובלי הפשט והוציאן לבית השריפה (יומא ס"ז ב') הוציאן פשוט דהיינו צוה להוציאן וכן קלען צוה לקלען דהוצאתן ושריפתן כשרה בגרים כמוש"ל בפר כהן משוח אמרו לו לכ"ג הגיע שעיר למדבר ומנין היו יודעין כו' דירכאות היו עושין ומניפין בסודרין כו' אמר ר' יהודה והלא סי' גדול הי' להם מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר פי' דבזה נתקיימה מצותו לר' יהודה ר' ישמעאל אומר והלא סי' אחר הי' להם לשון של זהורית הי' קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר הי' הלשון מלבין שנאמר אם יהיו גו' ושם ס"ח ב') בא לו כ"ג לקרות כו' חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת ראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכ"ג וכ"ג עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור בסדר אמור וגולל ס"ת ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים היינו שבסדר פנחס קורא ע"פ ומברך עליה שמונה ברכות על 1 התורה ועל 2 העבודה ועל 3 ההודאה ועל מחילת 4 העון ועל 5 המקדש בפ"ע ועל 6 ישראל בפ"ע ועל 7 ירושלים בפ"ע ועל 8 הכהנים בפ"ע ועל שאר התפלה (שם ס"ח ב') ת"ר ושאר התפלה רנה תחנה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע וחותם בשומע תפלה ואח"כ כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים (שם ע' א') ע"ש רצה הכה"ג קורא בבגדי בוץ רצה קורא באצטלית לבן משלו (שם ס"ח ב') ואז מקדש ידיו ורגליו קודם שפושט או אחר שפושט כמוש"ל בפסוק וא"ו בפלוגתא דר"מ ות"ק דבענין זה כן נראה ממתניתין דשם ע' א' וכ"כ הרא"ש ואם בבגדי בוץ קורא הוא מקדש ידיו ורגליו אח"כ כשפושטן ללבוש בגדי זהב משנה שם אהא דתנינן וכ"ג עומד ומקבל דמשמע שהי' יושב מקודם פרכינן והא אין ישיבה בעזרה אלא למלכות ב"ד בלבד כו' ומתרצינן בעזרת נשים (יומא ס"ט א' ב') הרואה כ"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם שוה כאחת (שם ס"ח ב')

(כג) ובא אהרן גו' למה הוא בא אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה שהניח מקודם לפני ולפנים יומא ל"א ב' ע' ב' ע"א א') ולימדו חז"ל אותנו בשם שעומק פשוטו של מקרא המתאים עם טעמי וסברות המצות הוא שלא בא הכתוב ללמדנו בזה רק עיקר עבודה זו ושאחריה יניח בגדי לבן שלו שלא ישתמש בהן עוד כמוש"ל אבל לא בא ללמדנו בזה סדר וזמן עבודה זו שתהי' אחרי מה שנתבאר מקודם לפסוק זה אלא זמן עבודה זו היא אחרי מה שיתבאר בסמוך מהכתוב אח"ז דהיינו אחרי אילו ואיל העם ואימורי הפר והשעיר שהיו קרבין עם אילו ואיל העם כמוש"ל והטעם שלא שמר הפסוק בזה את הסדר נ"ל נכון לגמרי שבא הכתוב לסדר ולבאר זאח"ז כל העבודות העשויות בבגדי לבן ודין אחריתן שלא ישתמש בהן עוד ושמר סדרן ולא חשש לסדר העבודות בכלל בערבוב עבודות בגדי לבן עם עבודות בגדי זהב וטעם הדבר שלא יוציא הכף והמחתה אחרי האמור מקודם ולא יפסיק בעבודת בגדי זהב בין עבודות שבבגדי לבן נ"ל שהוא נכון ג"כ ע"ד הפשוט שעבודה שהיא יותר חשובה וודאי ראוי להקדימה והוצאת הכף והמחתה אינה עבודה חשובה כעבודות האמורות לאח"ז שאינה אלא שירי מצוה ועבודה ומה שמקדים הוצאת הכף והמחתה לעבודת תמיד של בין הערבים כדבעינן למימר קמן שאני תמיד של בה"ע ע שאינו חובת היום והראוי הוא להשלים כל עבודות היום מקודם תמיד של בה"ע: שם ופשט גו' כלומר אחר שהוציא הכוה"מ יפשיט בגדי לבן: שם והניחם שם מלמד שטעונין גניזה רד"א. מותרות הן לכהן הדיוט רק שלא ישתמש בהן ביוה"כ אחר (פסחים כ"ו יומא כ"ד א')

(כד) ורחץ את בשרו במים עפ"י מש"ל מבואר שזה היה אחרי שקרא בתורה ובירך השמונה ברכות כנ"ל בסוף ביאורי לפסוק כ"א וכבר הבאתי שכל טבילה צריכה קידוש לפניה וקידוש לאחריה ועמש"ל נידון הקידוש שלפני טבילה זו כשקרא באצטלית לבן שלו שם ולבש את בגדיו גו' היינו בגדי זהב (יומא ל"ב א' ע"א א') שאילו ואיל העם בבגדי זהב ועולתו ועולת העם שלאח"ז היינו אילו ואיל העם אשר נזכרו לעיל בתחלת הענין

(כה) ואת חלב החטאת יקטיר גו' היינו אימורי פר חטאת שלו ואימורי שעיר הנעשה בפנים שחבירו משתלח שנתנן במגס להקטירן כמוש"ל פסוק כ"א ד"ה המדברה ר' אליעזר אומר יצא ועשה אילו ואיל