באר היטב (עה"ת) קפג

האולם ולמזבח בשעת מתן דמים אף בשעת מתן דמים דהיכל דעיקר פרישה דקרא בקטורת כתיב או דקטורת חביבא טובא ויש לחוש יותר דלמא אתי לאמשוכי להיכל כמו שצ"ל לפי"ד המקשה כמו"ש התוס' בד"ה מאי לאו בשעת הקטרה כו' והסוגיא מתיישבת עפי"ז על נכון כמוש"ש ומ"מ אין זה נראה לאמת

(יח) ויצא גו' עד דנפיק מכוליה מזבח והיינו מזבח הזהב (יומא נ"ח ב') : שם מדם הפר ומדם השעיר: פלוגתא דתנאי (יומא נ"ז ב') חד אמר מערבן ומחטא מן התערובות וח"א אין מערבן אלא מחטא מכ"א מהן בפ"ע (שם נ"ח א') ולמ"ד מערב עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן (שם נ"ג ב') כדי לערבן יפה (שם נ"ח א'): שם על קרנות המזבח גו' מהיכן הוא מתחיל פלוגתא דתנאי (יומא נ"ח ב' נ"ט א') רעק"א מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית נמצא שהקיף דרך שמאל והא דאינו מקיף דרך ימין משום דבקרן מערבית דרומית ה"נ למיעבד ברישא דפגע ביה ברישא משום דכי נפיק מבית קדשי הקדשים למ"ד שתי פרוכות היו שם דהכי ס"ל לרע"ק מקרן דרומית מערבית נפיק אלא משום דכתיב ויצא גו' עד דנפיק מכוליה מזבח הלכך הדר מיד לההיא קרן דאתחייב למיתן ליה ברישא וריה"ג וכן סתמא דמתניתין דמתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית ונ"ל לפי ענ"ד דהיינו אפילו לסתמא דמקמי הכי דשתי פרוכות היו שם דנפיק מקרן מערבית דרומית ודלא כפירש"י שם וטעמא דמילתא צ"ל ע"ד מ"ש הל"מ משום דאינהו ס"ל הקפה דרך ימין דווקא בעינן וס"ל דאין לאחר קרן דפגע ביה בין ברישא רק חד זימנא אחר שהתחיל לחטא הלכך מתחיל בקרן מזרחית צפונית כדי שיהיה פעם השלישי בההוא קרן דפגע ביה ברישא וימנע ממנו רק חד זימנא אחר הראשון באופן ההקפה פלוגתא דתנאי שם רא"א עומד במקומו ומקיף ביד ולדידי' איכא תו פלוגתא דתנאי ח"א על כולן היה נותן מלמעלה למטה חוץ מאותה שבאלכסון שרחוקה ממנו נותן ממטה למעלה שכן נוח לו וח"א על כולן היה נותן ממטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שנותן מלמעלה למטה כי היכי דלא נתווסין מאניה ות"ק דמתניתין ס"ל דמקיף ברגליו הלכך מחטא ויורד בכל קרן וקרן הכל שם. כיצד מחטא טובל אצבעו המיומנת שבימין היינו אצבעו הסמוך לגודל מן הדם שבמזרק ורומר פי' מושך בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה ומחטא כנגד חודו של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע וכן על כל קרן וקרן (זבחים נ"ג א') ואע"ג דהתם במזבח החיצון איירי נ"ל דדא ודא אחת היא דהכא ג"כ תני לשון מחטא ויורד כמו דתני התם

(יט) והזה עליו חותה בגחלים אילך ואילך ומזה על גילויו של מזבח (יומא נ"ט א') והיכן מזה פלוגתא לרע"ק דמסיים בצפונית מזרחית מזה השבע הזיות בצפון המזבח ולריה"ג דמסיים בדרומית מזרחית מזה בדרום המזבח ול"ג שם פתחא בדרום פתחא בצפון אלא מ"ס בדרום קאי ומ"ס בצפון קאי דפלוגתא דריה"ג ורע"ק דלענין היקף המזבח לא תליא בפלוגתא דפתחא היכא הוה קאי כמוש"ל שירי הדם היה שופך על יסוד מזבח החיצון (שם נ"ח ב') ואיכא פלוגתא דתנאי (שם נ"ט א') אי היינו יסוד דרומי אי יסוד מערבי מ"ג מתנות הן ביוה"כ מדם הפר והשעיר ט"ז על הכפורת ט"ז על הפרוכת ד' ע"ק מזבח הזהב שבע על טהרו (מנחות ט"ז א')

(כ) וכלה מכפר גו' הקודש זה לפני ולפנים אוה"מ זה היכל מזבח כמשמעו מלמד שכ"א כפרה בפ"ע (יומא ס"א א') פי' שכ"א כפרה בפ"ע היינו דמתנות דלפני ולפנים כפרה בפ"ע מתנות דהיכל כפרה בפ"ע מתנות דמזבח הזהב כפרה בפ"ע וע"ה מש"ל פסוק ל"ג ונ"מ מהא דכ"א כפרה בפ"ע הוא היינו דאם נשפך הדם לאחר שגמר איזו כפרה מביא אחר ושוחטו במקום הראשון ומתחיל ממקום שפסק (יומא ס' א' ס"א א') אבל אם באמצע כפרה נשפך הדם פלוגתא דתנאי (שם) ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל ות"ק ס"ל דיתחיל בתחלה באותה כפרה שלא נגמרה ויובא עוד להלן: שם והקריב את גו'. בא לו אצל שעיר המשתלח (שם ס"ו א') שהיה עומד בעזרה

(כא) וסמך וגו' והתודה וגו' סומך ב' ידיו עליו וכך היה אומר אנא ה' עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא בשם כפר נא כו' ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום גו' והכהנים והעם העומדים בעזרה כו' ואומרים בשכמל"ו (שם ס"ו א'): שם ושלח גו' מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו אלא שעשו כ"ג קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו (שם ס"ו א'): שם איש עתי איש להכשיר את הזר עתי שיהיה מזומן לכך פירש"י ומוכן לכך מאתמול עתי אפילו בשבת לפי שאם היה חולה מרכיבו על כתפו ואפילו לר"נ דס"ל חי נושא את עצמו חולה שאני (שם ס"ו ב') ואע"ג דבלא"ה יוה"כ עצמו ג"כ אסור בהוצאה מ"מ שבת אצטריך דיוה"כ שאני דהכשרו בכך ודלא כרפרם דאמר אין הוצאה ביוה"כ (יומא שם כריתות י"ד א') עתי אפילו בטומאה שאם נטמא זה שהוכן נכנס לעזרה ונוטלו (יומא שם): שם המדברה צוק היה מירושלים י"ב מילין המיל הוא תחום שבת עשר סוכות היו שם בדרך הראשונה מירושלים מיל וכ"א מחברתה מיל ומהאחרונה לצוק ב' מילין דר"מ רי"א תשע סוכות ועשרה מילין רי"א חמש סוכות ועשרה מילין וכולן יכולין לילך זא"ז ע"י עירוב (יומא ס"ו ב' ס"ז א') מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה על כל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מהאחרון שבהם שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך (שם ס"ז א') ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין