באר היטב (עה"ת) קעט

החטאת מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו ולר"ש וידויו של פר החטאת מכפר על הכהנים בשארי עבירות (שבועות ב' ב' י"ג ב' יומא ס"א א')

(ד) כתונת בד קודש ילבש גו'. בכל יום היה כ"ג משמש בשמונה בגדים 1 מכנסים 2 כתונת 3 מצנפת של שש 4 ואבנט של כלאים (שמות ל"ט כ"ט) 5 מעיל 6 אפוד 7 חשן 8 וציץ (שם ל"ט) ונקראים בגדי זהב וביוה"כ משמש בד' בגדים אלו ונקראים בגדי לבן ואבנטו של יוה"כ משונה מאבנטו שבכל השנה שהרי ביוה"כ הוא של בד לא של כלאים ומה הוא משמש באלו הבגדים עבודות המיוחדות ליום זא והמה מעשי הפר ושני שעירים דבפסוק שלאח"ז והקטרת הקטורת בבית קדשי הקדשים (יומא ל"ב א'): שם ורחץ גו' ולבשם לא בזה היא תחלת עבודתו ביוה"כ שכבר עשה תמיד של שחר בבגדי זהב כמו שיתבאר להלן פסוק ו' ומ"מ צריך טבילה שהמשנה מעבודה לעבודה צריך טבילה בכל טבילה צריך שני קידושין היינו קידוש ידים ורגלים (יומא ל"ב א') חוץ מטבילה ראשונה שא"צ קידוש לפניה שהקידוש דלפני טבילה היינו משום פשיטת בגדי קודש שלפניה (שם ל"א ב') קידוש ידיו ורגליו ביוה"כ היה מקיתון של זהב (יומא מ"ד ב') שני ש"ע מצותן שיהיו שניהם שוין במראה בקומה בדמים ובלקיחתן כאחד ואעפ"י שאין שוין כשרין לקח א' היום וא' למחר כשרין (שם ס"ב א')

(ו) והקריב אהרן גו' כל עבודות יוה"כ אינם כשרות אלא בכה"ג (יומא ל"ב ב') ומוכח להדיא שם דהתמידין והמוספין בכלל עבודות יוה"כ הן לענין זה הלכך ע"כ צ"ל שאין זה תחלת עבודתו שאין לך דבר שקודם לתמיד ש"ש (פסחים נ"ט א' יומא ל"ג ב') אלא שהכתוב מתחיל בזה מהענינים המחודשים ביוה"כ וסדר עבודתו עד שמגיע להקרבה זו כך היא תרומת הדשן וסידור המערכות לפי ענ"ד מוכח ממתניתין (דיומא י"ט ב') שלא היו בכ"ג ועיין תוס' (יומא כ"ב) ד"ה משום חולשא דכ"ג ולפי"ז אף ביוה"כ היה פייס הראשון לתרומת הדשן כשהגיע זמן שחיטת התמיד פרשו בינו לבין העם משום צניעותא סדין של בוץ להכיר שעבודות היום בבגדי לבן פשט בבגדי חול שעליו ירד וטבל (יומא ל"א ב') וטבילה זו היתה שלא בקודש (שם ל' א') עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב לבש וקידש ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד (שם ל"א ב') שחטו ברוב שנים ל"ב ב' ומרק אחר שחיטה על ידו קבל הוא את הדם וזרקו על המזבח כמצותו (שם ל"א ב') העלאת אברים לכבש נ"ל ממתניתין (דיומא ל"א ב') שלא היה בכ"ג הלכך הכהנים הדיוטים מעלין האברים לכבש ששה כהנים מעלין אותי כדאיתא במס' תמיד פ"ד השביעי מעלה סולת המנחה השמיני החביתין של כ"ג התשיעי ביין הלכו ונתנום מחצי המזבח ולמטה במערבו ומלחום וירדו ובאו להן ללשכת הגזית לקרוא את שמע הממונה אומר ברכו ברכה אחת והן פותחין וקורין אהבת עולם עשרת הדברות שמע והיה ויאמר אמת ויציב רצה שים שלום תמיד פ"ה ובשבת דכל ימות השנה וכן בשבת יוה"כ אומר משמר היוצא למשמר הנכנס מי ששכן שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות (ברכות י"ב א'). כה"ג נכנס אח"כ להיכל והקטיר קטורת של שחרית נתבאר ענינם בספר שמות פרשה ל' פסוק ל"ד ע"ש ופשוט שלא היה ע"ז פייס ביוה"כ מיהו לתנא דמס' תמיד דמשמע דסבירא ליה דהי' פייס להמחתה אם כן אף ביוה"כ הי' פייס ע"ז ופייס זה הוא פייס השלישי שבכל יום כדאיתא (יומא כ"ו א') ועיין (שם כ"ה א') גמ' ותוס' ועמ"ש בספר שמות בסדר הקטורת ונ"ל דקטורת ש"ש הבאין בכל ימות השנה באין גם היום כדרכן והא דמייתי (יומא מ"ג ב') היינו רק בקטורת דלפני ולפנים והיום דהתם היינו חובת היום והיטיב את הנרות (יומא ל"א ב') והיינו הטבת שתי נרות האחרונות (שם ט"ו א') וערש"י שם ד"ה להיטיב דישון מזבח הפנימי והטבת חמש נרות לא הוזכרו וצ"ל דאינן ע"י כ"ג ועיין תוס' (יומא י"ד ב') ד"ה אמר אביי (שם ט"ו א') ד"ה אורויי דישון מזבח הפנימי והטבת הנרות היה ע"י פייס השני בכל יום ולפי"ז אף ביוה"כ היה פייס שני על דישון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות ואימת היו נעשין לאחר דם התמיד קודם לקטורת והיינו כחכמים (יומא י"ד ב') דלאבא שאול שתי ההטבות קדמו לקטורת וההפסק שבין שתי הטבות היה בדם התמיד (שם) ולחכמים דישון מזבח הפנימי ג"כ היה אחר התמיד כדמוכח (יומא י"ד ב') שדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו זאח"ז בלי הפסק לכו"ע והקטיר אברי התמיד החביתין ומנסך את היין (יומא. ל"א ב') במשנה ונ"ל דמנחת התמיד עם השמן בכלל האברים ונ"ל דהעלאת האברים מכבש למזבח היה ג"כ ע"י אחרים כמו בכל ימות השנה בכל ימות השנה הפיסו מי מעלה אברים מכבש למזבח ראב"י אומר המעלה אברים לכבש הוא מעלה אותן ע"ג המזבח (תמיד פ"ד) ולפי"ז לת"ק דפליג אראב"י גם ביוה"כ היה פייס על העלאת האברים מכבש למזבח וזהו פייס השני שהיה בכל יום כדאיתא (יומא כ"ה א') מיהו במס' תמיד שם וכן במס' (יומא כ"ו א') משמע דהמעלה היה מקטיר וא"כ ביוה"כ דשלא ע"י הכ"ג לא היה רק העלאה נראה דלא היה פייס ע"ז והרמב"ם כתב שהיה פייס לאברים שנתותרו מערב יוה"כ שהן דוחין את יוה"כ כדאיתא (יומא מ"ו א') אחר העלאת האברים באו הכהנים ועמדו על מעלות האולם וברכו את העם ברכה אחת והיו אומרים את השם ככתבו (תמיד פ"ז) בשעת הניסוך היה השיר יתבאר בספר במדבר פרשה ט"ו לאחר מעשה האברים איכא פלוגתא דתנאי (יומא ע' א') לר"א מחליף בגדיו אז לעבודת היום ולרע"ק מקריב אז את הפר לעולה ושבעה כבשים עולות האמורות בסדר פנחס ונראה שמקריב עמהם מנחותיהם ונסכיהם שהרי בכל יום המנחות והנסכין קרבין עם האברים יחד כדאיתא במס' תמיד פרק ד' וכן מפורש בנוסח הספרדים דעבודות יוה"כ אחר כ"ז מתחיל בענין האמור כאן וכיצד מעשהו הביאוהו לבית הפרוה