באר היטב (עה"ת) קעח

מעיקרא דודאי אין הדם מוכרח לשהות בהילוכן לחוץ יותר מהעד לפנים וכל שאינו בכלל קינוח הוה בכלל בדיקה וגם הקשו ע"ז תשובה נצחת דא"כ בתולה אין בודקת עצמה ועמש"ל פרשה ט"ו פסוק י"ח בנתוח חלקי כלי ההולדה דאשה ע"כ נראה לדבר מבורר שא"צ לבדוק רק עד מקום שידה מגעת והיינו עד מקום קרום הבתולות ועי' (נדה י' ב') בענין חזקת ב"י כו' ומשהגיעו לפרקן ומש"ש בספרי עוד"ד ועי' בשו"ת נחלת שבעה סי' ס' וידוע הוא שאין נוהגין להחמיר כדבריו בבתולה אף בזבה גמורה ונראה להוכיח מהא דנדה שם דלבעל א"צ לבדוק בחורין וסדקין דא"כ אכתי ליכא וודאי בקינוח והא דמשמע (נדה ה' ב') דצריכה לבדוק בחורין וסדקין צ"ל דהיינו רק לטהרות דהחמירו בטהרות יותר מלבעלה כדמוכח בכ"ד ועוד דגם דם משהו שנשאר בפנים באולי מכבר מטמאה לטהרות : שם ואחר תטהר היינו ע"י טבילה כמוש"ל פסוק י"ט ד"ה ש"י תהיה בנדתה וכבר כתבתי בפרשה י"א פסוק כ"ד ד"ה וטמא עה"ע פלוגתא דתנאי אי מצוה או רשות ולמ"ד מצוה מחמרינן מדרבנן לטבול אף מספק אף בענין שכשתטבול תהיה טמאה מספק טועה שאמרה יום א' טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות ז' טבילות לנדה בלילה ותרי לזיבה ביום (נדה ס"ט א') והיינו שבאתה ביום כגון שבאתה ביום א' מטבילין אותה בו ביום שמא אתמול ראתה וה"ל ש"י כנגד יום ולמחר מטבילין אותה ג"כ ביום שמא ביום א' ראתה וה"ל ש"י כנגד יום והיינו תרי לזיבה ובכל שבוע זו מטבילין אותה בלילה שמא כשראתה היתה תחלת נדה וטובלת ביום א' בלילה שמא ביום ב' העבר ראתה וביום ב' בלילה שמא ביום ג' העבר ראתה וכן כל הלילות עד יום השבת בלילה דהיינו בליל יום א' דאז ג"כ טובלת שמא ביום א' שבאתה ראתה תחלת נדה בין השמשות טמא ראיתי ובאתה לפנינו בין השמשות מטבילין אותה י"א טבילות תמני לנדתה ותלתא לזיבה כגון שבאתה בהש"מ דשבת ויום א' דטובלת בין השמשות שמא יום הוא והיא ראתה ביום ו' העבר וגם טובלת בלילה דשמא בלילה כלו ימי נדתה ומיום המחר היינו מיום א' ואילך מטבילין אותה תשע טבילות כנ"ל לא ראתה כל עיקר מטבילין אותה ט"ו טבילות אמר רבא האי דינא דלא דינא דייני בגלחי דאית לי' תורא לירעי חד יומא דלית לי' תירא לירעי תרי יומא אתרמי להו יתמא בר ארמלתא יהבי לי' תורא אזל נכסינהו אמר להו דאית לי' חד תורא לשקל חד משכא דליתי לי' תורא לשקל תרי משכי אמרי ליה מאי האי דאמרת א"ל סוף דינא כי תחלת דינא תחלת דינא לאו מאן דלית ליה עדיף סוף דינא נמי מאן דלית ליה עדיף כו' אלא אימא הכי ראיתי וא"י כמה ראיתי אי בימי נדה ראיתי או בימי זיבה ראיתי כו' אתאי קמן ביממא מטבילין אותה ט"ו טבילות שב לנדה תמני לזיבה אתיא בלילותא יהבינן לה תמני לנדה ותמני לזיבה הרי ט"ז והיינו למ"ד דלא בעינן ספורין לפנינו אבל למ"ד בעינן ספורין לפנינו א"צ לטבול משום זבה באתיא ביממא רק פעם אחת בסוף שבעה נקיים (שם) סוגיא דטועה שהובאה (שם כ"ט ב' ל' א') ארוכה יובא במהדורא תנינא וההיא סוגיא ס"ל דבעינן ספורין לפנינו

(כט) וביום השמיני גו' עמש"ל פרשה י"ב פסוק ח' ביולדת: סדר אחרי פרשה

טז

(ב) ואל יבוא בכל עת גו' קדשי קדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כה"ג ביוה"כ בשעת עבודה (כלים פ"א מ"ט). כל הכהנים אסורין ליכנס לקודש או לקודש הקדשים שלא בשעת עבודה. רמב"ם הלכות ביאת מקדש מהח"כ טהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים מבית לפרוכת במיתה ר' יהודה אומר כל ההיכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה (מנחות כ"ז ב') ועמ"ש בספרי עוד"ד בפ"ק דמסכת כלים

(ג) בזאת גו' שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כ"ג מביתו כו' ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול ריש מסכת יומא במשנה ועיין מש"ל פסוק ל"ב במה מתחנך אותו הכהן לכ"ג ביוה"כ מה"מ א"ר מניומי כו' א"ר יוחנן אמר קרא [במלואים] כאשר עשה גו' לעשות אלו מעשי פרה לכפר אלו מעשי יוה"כ (שם בגמ') א"ל ר"ל לר"י מהיכא קא ילפת לה ממלואים מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף ה"נ כל הכתוב בהן מעכב וכ"ת ה"נ והתנן ומתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין כו' א"ל אלא מר מהיכא יליף לה א"ל מסיני דכתיב כו' זה בנה אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין ר"י ב"ב היא דחייש לטומאת ביתו (שם ג' ב') למה מפרישין למה מפרישין כדאמרינן לר"י כדא"ל לר"ל כדא"ל הכי קאמר מביתו למה פי' תניא ריב"ב אומר כו' שמא כו' ותמצא ספק (נדה ו' א') וע"ש בגמרא ותוספות ואפי' למ"ד טומאה הותרה בציבור כדאיתא (שם ו' ב') בועל נדה כנדה ולא הותרה ולא דחוי' בציבור כדמוכח בגמ' שם ובמס' (פסחים צ"ח א') ויתבאר בספר במדבר פרשה כ"ו: שם בפר בן בקר גו' ואיל לעולה משלו הן באין כדמוכח להלן פסוק ה' ומשל ציבור הוא מקריב ש"ע אחד לחטאת משני שעירים דבפסוק שלאח"ז ואיל אחד לעולה המוזכר ג"כ אח"ז ועוד באין משל ציבור המפורשים בסדר פנחס עולת פר בן בקר אחד כבשים בני שנה שבעה ובאיל האמור שם פלוגתא דתנאי יומא ע"ב אי היינו האיל האמור בפסוק שלאח"ז או איל אחר ושעיר עזים אחד לחטאת האמור שם ושני תמידים כהלכתם. על מה פר