באר היטב (עה"ת) קעז

עדיפי מבלא כוונה ויחוד דל"ח ספירה וכ"ז דברי תימא הן דלרב ודאי לא בעינן כוונה ויחוד בתחלתן כמו"ש בענין שלפני זה ואף את"ל דבעי מ"מ מנלן לחדש ולומר דזה ל"ח כוונה ועמש"ל בביאור לשון הש"ס תחלתן איכא סופן ליכא ובספרי עוד"ד הארכתי בזה קצת וביארתי שם דהתחלת סז"נ א"צ להתחיל מיד אחרי הפסק טהרה וכמוש"ל ענין ח) פשוט דיכולה להרחיק טבילתה אחרי סז"נ דכיון שנטהרה ע"י מה תטמא ענין ט) הס"ט כתב בשם התוס' דשמעתתין בד"ה שבעה לנדה דהבדיקה צ"ל ביום דווקא כיון שהיא משום ספירה וספירה בלילה ליכא ולפי ענ"ד לא כיונו התוספות רק דבלילה דל"ה זמן ספירה א"צ לבדיקה דסז"נ אף אם נאמר דכל עיקר זמן הספירה צריך שיהיה אחר הבדיקה ולפי מ"ש בשיטה הב' והג' שנ"ע וודאי אין מקום לזה ערן י) כתב הרא"ש דצריכה לבדוק חלוקה וסדינה כשבודקת ואין זה מה"ת כיון דעיקר כתמים מדרבנן. ענין יא) אי הלכתא כרב או כר"ח לפי השיטה הא' דלר"ח בלי בדיקה או בלי כוונה ה"ל וודאי זבה נראה לפו"ר דבשל תורה להחמיר מיהו הרבה פוסקים הסכימו להקל כרב עי' ברא"ש. ולפי מש"ל בשיטה הג' שנ"ע וודאי יש להקל כשכיונה ולא בדקה דאף לר"ח לא הוה רק ספק טמאה וה"ל ס"ס אבל בחסרון כוונה בתחלה דלר"ח ה"ל ודאי טמאה יש להחמיר מיהו כשאינה צריכה סז"נ רק משום חומרא דר"ז ודאי אין לחוש ענין יב) בספרי עוד"ד (שם סי' א') ד"ה ותולה בש"י ביארתי דהכתמים טהורין מה"ת אף בספירת ז"נ וש"י כנגד יום דכיון דהפסיקה בטהרה דחזינן שנסתם מעינה ה"ה בחזקת בלתי רואה ולפי"ז מדרבנן ג"כ טהורה בכתמים שיש במה לתלות ואף בספק דע"י בדיקה הנ"ל בפסוק י"ט וכן בספק דעושה צרכיה הנ"ל שם דבעיקר הספק ליכא קולא דכתמים מה"ת מ"מ בכל האופנים דטהורה בתחלת נדה טהורים ג"כ בסז"נ ומ"ש ביו"ד סי' קצ"ו להחמיר בכתם בג' ימים ראשונים אין זה רק חומרא בעלמא ובספרי עוד"ד כתבתי (נדה ס"ח ב') בד"ה הזב והזבה כל פרטי דינים שבזה. ענין יג) יש לה מכה במקור באופן שהיא תולה בה בתחלת נדה כמוש"ל (שם) נ"ע דאף שנעשית זבה ודאי מקמי מכתה העליתי ג"כ שם כהאחרונים דיכולה לסמוך על בדיקת הפסק טהרה שלה שהרי יש מזה ראיה שנסתם מעינה וכן יכולה לסמוך על בדיקת סז"נ בעתים שאינה מוציאה דם דמ"מ יש מעלה בהבדיקות שעי"ז יודעת שנסתם מעינה ואין לומר בזה הרי דם לפניך כיון שזה הדם הוא בספק כמו"ש (חולין י' א') ד"ה זה היה מעשה ובכ"ד ענין יד) ראתה בשעת וסתה בענין שאינה תולה במכתה לשיטת התוס' (נדה ט"ז א') כמוש"ל פסוק י"ט כתב הח"ד שם דג"כ אינה יוצאת מטומאתה רק ע"י בדיקת ה"ט ובדיקה אחת לפחות בסז"נ שלה ולבסוף נתן מקום להקל שלא תצטרך לבדיקה דסז"נ משום ס"ס ספק לא ראתה דוסתות דרבנן ואת"ל ראתה שמא נדה היא ולא זבה וא"צ ז"נ ולפי ענ"ד א"צ לס"ס דזמן וסתה שאנו צריכין לחוש לו ע"כ לאו בימי זיבה הוא דהא אין אשה קובעת לה וסת בימי זיבתה ומ"ש בס"ט אימת הוא הגבול להתחיל סז"נ לפי ענ"ד לק"מ דכיון שעברו עליה הימים שהיתה רגילה לראות בהם דהיינו שעת וסתה שאינה תולה במכתה כשבודקת עצמה ומוציאה טהורה דזה הוי ראיה שנסתם מעינה מתחלת לספור ז"נ. ענין טו) סופרת ז"נ בימי טוהר ללוי דס"ל ב' מעינות הם נ"ל דצריכה הפסק טהרה ע"י בדיקה לאחר ימי לידתה דכ"ז שלא בדקה לאחר ימי לידה אנו חוששין שמא היא שופעת משהו משהו מימי לידתה ועדיין לא נסתם הטמא ולענין סז"נ אם נאמר דהא דנסתם הטמא כשהפסיקה משהו היינו דבר מבורר נ"ל דאף לפי סברא הא' דשיטה הא' הנ"ל מ"מ א"צ בדיקה דה"ל כבודקת ביד וברגל ובוודאי דבכה"ג אין הבדיקות מעכבות כלל כיון שאין בהם שום תועלת מיהו נראה קצת לפי ענ"ד להצריכה בדיקת סז"נ די"ל דהא דנסתם הטמא היינו שלא ע"ד הבירור אלא ע"ד הספק כמו שתולה במכתה ענין טז) תבעוה להנשא ונתפייסה דצריכה לישב ז"נ דעת הפוסקים דא"צ הפסק טהרה ולענין בדיקת סז"נ ג"כ נ"ע לפי ענ"ד כמו"ש הטור בשם הגדולים דא"צ מכיון דע"י חימוד לא נעשית עלולה לדם יותר מכל הנשים הטהורות בזולת ראיה דבשעת פיוס ולשיטה הג' הנ"ל שנ"ע יש להקל יותר וכ"ש דכל עיקר דין זה ל"ה רק מדרבנן וסז"נ לראיה אחת ל"ה רק מדרבנן וכ"ז היינו רק בלא ראתה עדיין או בראתה וטבלה לראייתה ענין יז) ראתה שלא בהרגשה בתוך סז"נ כתב הח"ד בסי' קצ"ו דסותרת יום אחד למ"ד ממק"ט כמו פולטת ש"ז דקיי"ל (נדה מ"ב א') דרואה הוה וסותרת מיהו רואה מחמת מכה נ"ל דאף למ"ד ממק"ט אינה סותרת דלאו רואה היא ועיין ח"ד שם שכתב דבכל המראות טהורות אע"ג שבאין מהמקור ל"א ממק"ט ועיין בספרי עוד"ד. (נדה ט"ז ב') ד"ה ממק"ט ועמש"ל פסוק י"א בדין סתירה דפולטת ענין יח) אף למ"ד דהפסק טהרה דראשון לא מהני כמוש"ל פסוק י"ט ד"ה ש"י תהיה בנדתה מ"מ לדידן דנוהגין בחומרא דר"ז דהרואה ט"ד כחרדל יושבת עליו ז"נ בודקת בדיקת ה"ט בראשון דממ"נ אי בימי נדתה קיימא הא א"צ ז"נ וכשתבדוק פעם אחת בתוך סז"נ ותמצא טהורה יעלה לה לבדיקת ה"ט דנדה שאז לא יהיה ראשון ואי בימי זיבתה קיימא אין זה ראשון דרק בראשון לנדתה היא מוחזקת במעין פתוח ולא בימי זיבתה דה"ל בלא עת ועוד דא"כ ש"י כנגד יום היכי משכחת לה הא אינה יכולה להפסיק בטהרה באותו יום וכן הסותרת סז"נ פשוט דמפסקת בטהרה בו ביום שראתה וסופרת יום המחרת ענין יט) יש מהפוסקים שכתבו דהבדיקה צריכה להיות בכל בית החיצון דהיינו עד בין השנים אבל הפקחות אומרות שזה דבר בלתי אפשר ועוד דהא דאמרינן (נדה י"ב א') הוי וסת שאמרו לקינוח היינו קינוח ממש דבבדיקות מחצה מאותו השיעור הא ודאי ליכא ודאי שיהיה הדם