באר היטב (עה"ת) קעו

אבל שביעי יש להן ולכך לא מעכבא ולפי כ"ז ספורין לפנינו היינו בכוונה ויחיד לשם סז"נ ולפי כ"ז א"ש הא דר' יהושע דהימים שבינתים לא עלו ולא חשבינן. להו לטומאה מפסקת דהא דלא עלו לאו היינו משום ספק ראית הדם אלא משום דל"ה להו יחוד לשם סז"נ. סברא ב) דענין הבדיקות דסז"נ הוא משום דל"ה ספירה רק ע"י רגע אחת טהורה וודאית משום ראית דם באותה השעה וידיעה באותה שעה לרע"ק בכל יום ולר"א לר"ח בראשון ושביעי ולרב בראשון או בשביעי או באיזה יום מהספירה כמוש"ל אבל בלא"ה ל"ה ספירה כלל וטמאה ודאי דהוקש דין הבדיקות לדין דהמתנה שבעה ימים דמה ימים מעכבים אף בדיקות מעכבות ומ"מ בספק ימי לידה ספק ימי סז"נ צריכה לטבול מספק דלא בעינן טהרה וודאית לגמרי רק טהרה וודאית דראית דם וכן בדיקת הפסק טהרה לרב לר"א ג"כ אינה מעכבת לאחשובה עי"ז לוודאי זבה דבדיקה דה"ט אינה לצורך ספירה ולפי סברא זו נראה כמו"ש בס"ט דהבדיקה צריכה להיות ביום דווקא כיון דספירה ביום בעינן כנ"ל ורגע הבדיקה היא עיקר הספירה ולפי סברא זו י"ל דל"ב כוונה ויחוד לשם סז"נ ואם בדקה עצמה לאיזה סבה אחרת וטבלה אפי' באונס עלתה מטומאתה ולפי כ"ז ספירין לפנינו היינו בדוקין ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בביאור שיטה זו לפי ב' הסברות ועכ"ז עיקרי הדברים יגעים שיטה ב) דדין בדיקת ה"ע וספק לידה בסו"נ כדין בדיקת סז"נ אלא דלרע"ק ור"ח לר"א כולהו ספיקי מעכבי לענין זה דכל ספיקא משוי ל כוודאי טמאה כנ"ל ולרב לר"א כולהו לא מעכבי ולא הוי רק ספיקא וטעם הבדיקות לפי"ז היינו להוציאה מידי ספק ואע"ג דלפי"ז אינה יוצאה מכלל ספק עד אחר כל הבדיקות דסז"נ היינו לטהרה גמורה אבל לסז"נ יוצאה מכלל ספק ע"י הפסק טהרה גרידא ופלוגתא זו לשיטה זו מלשון משנתנו אנו למדין דרע"ק דאמר אין לה אלא שביעי משמע דשארי הימים אין לה כלל אפילו מספק מדלא אמר צריכה עוד ששה ימים אבל ר"א דאמר ה"ה בחזקת טהרה לר"ח א"ש לומר הא בלא"ה הדין כמו לר"ע דאם לא בדקה רק בשביעי אין לה רק שביעי ואם לא בדקה רק בראשון אין לה כלום אבל לרב דלר"א בשום ענין לא משכחת לה דס"ל כרע"ק דהא בכ"ע יש לה שבעה ימים האחרונים כמוש"ל בהערות דלא כהרא"ש משמע הא בלא"ה ה"ה בספק ושיטה זו ג"כ דחוקה מאד שיטה ג) נראה לפי ענ"ד דטעם הבדיקות כמו"ש בשיטה הב' ולכו"ע הבדיקות לא מעכבי כיון דרק משום ספק הן באין ואם לא בדקה וטבלה ה"ל ספק אלא דוספרה דקרא לכו"ע היינו בכוונה כמו"ש בשיטה הא' וכוונה ודאי לעיכובא חייבה רחמנא כיון דאין זה שייך לענין ספק כמוש"ל בשיטה הא' ופלוגתייהו דלרע"ק ולר"ח לר"א בעינן כוונה בתחלה כמו דבעינן בדיקה בתחלה אבל לרב דס"ל דכולהו ז"י ה"ל בדוקין ע"י סופן ה"נ כולהו ז"י ה"ל ספירין בכוונה ע"י כוונת סופן כמוש"ל בשיטה הא' בסברא הא' ואין לומר דלרב ה"ל בדוקין בתחלתן ע"י בדיקת הפסק טהרה וה"נ בעינן ג"כ כוונה גם בתחלתן דא"כ קשיא אמאי קאמר או סופן או תחלתן כיון דסגי ליה בתחלתן הא בהפסק טהרה לחוד סגי ועוד דאף את"ל דה"ל בדוקין ע"י בדיקת ה"ט מ"מ כוונה וודאי א"צ רק בשעה שהיא צריכה לבדיקות וכיון דל"ב בדיקה בתחלה גם כוונה א"צ בתחלה ואין לומר דכוונה דבשעת ה"ט מחשיב להז"נ ספורין בכוונה ואותה הכוונה מעכבת ולא תקשי ליה לרב טועה דמייתי שם דכוונה דמקמי ז"נ וודאי מסתברא להו להש"ס דלא מהני כלום:

הערות ומחודשים ענין א) לפי השיטה הא' והב' דלר"ע ולר"ח לר"א הבדיקות מעכבות צ"ל דלמ"ד טבילה בזמנה מצוה מצוה לבדוק בטועה בשבוע קמא כדי שתהא מחויבת לבדוק בשבוע שניה ביום משום זבה מיהו להשיטה הג' אין הכרח לזה דאף בלא בדיקה כוונה מספק ועל תנאי ממילא הוה כוונה וצ"ע ענין ב) בדיקת סז"נ מוכח מכל הנ"ל דהוה מה"ת למר כדא"ל ולמר כדא"ל ומ"ש כמה מחברים דלר"ח בדיקת ראשון אינה מה"ת בלתי נכון כלל לפי ענ"ד ענין ג) לר"ח נראה דדווקא בדיקת תחלתן וסופן מהני אבל שני ימים אחרים לא מהני אבל לרב דס"ל או תחלתן או סופן נ"ע כהפוסקים דבכ"א מהז"י סגי. ענין ד) לפי השיטה הא' והב' דהבדיקות מעכבות ולהשיטה הג' דכוונה מעכבת' לענין זה דבלא"ה ה"ל וודאי זבה מ"מ לענין פתחי נדה נ"ל דוודאי ה"ל ספיקא ומקולקלת למנינה ענין ה) אף לשיטה הא' לסברא הא' נ"ל דאם לא ראתה את העד עד לאחר הטבילה טהורה דספירה על תנאי הוי ספירה כמוש"ל בהא דטובלת בספק דמי לידה ובלא ה"ט ענין ו) בספר ס"ט הביא בשם המ"צ דאף שבדקה עצמה בתחלתן ובסופן כר"ח רק שביני ביני סברה שלא לספור ז"נ כגון שמצאה כתם וסברה שהיא טמאה על ידו וכה"ג אין לה אלא יום שהתחילה שנית לכוין לשם סז"נ וכבר כתבתי דאף דבאמת בעינן כוונה בסז"נ מ"מ אין זה רק כשהיא בודקת מדקשיא טועה לרב אע"ג דמודה דספירה הוה בכוונה כמו"ש בשיטה הא' סברא א' ובשיטה הג' שנ"ע ובודאי דלא חמירי. אמצעיתן לר"ח מתחלתן לרב ומ"ש המ"צ דלפי המסקנא אף רב בעי כוונה ויחוד לשם סז"נ גם מתחלתן דלא כהס"ד כבר תמה ע"ז בספר חדש בית דוד גם הקשה ע"ז עוד דהא וודאי א"א לומר דלא תסיח דעתה כלל מספירה וא"כ מנלן לחלק בזה בין היסח הדעת לכוונה גרועה עוד כתב המ"צ הביאו בס"ט לפסול היסח הדעת בספירה משום דהא דכל איתן הימים ה"ה בחזקת בדוקה היינו משום הרגשה אבל בהסיחה דעתה ה"ל מילתא דלא רמיא כו' ולפי מ"ש בספרי עוד"ד (נדה ט"ז) דלא קיי"ל אשה מרגשת אין מקום לזה ענין ז) כתב הרא"ש דאפילו לרב דסגי בסופן בלי תחלתן מ"מ אם לא בדקה כלל כל ז' רק בשמיני אין לה אלא שמיני ובטעם הדבר דלא אמרינן שיצטרפו הששה ימים הקודמים להשמיני למהוי שביעי כתב המ"צ הביאו בס"ט דכיון דסז"נ בעי כוונה ויחוד וכוונתה היתה שהששה ימים שעברו מקמי שמיני אחרי הראשין יצטרפו להראשון ובהצטרפם לראשון ליכא לא תחלתן ולא סופן לא