באר היטב (עה"ת) קעה

יהושע ימים שלא בדקה בהן אין עולין לה מה"ת כמו לרע"ק בכל ששה ימים הקודמין ומה שהביא ר' יהושע ראיה בגמרא מנזיר שהלך סככות ופרעות דאותן הימים אין עולין לו מדרבנן היינו משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והא דמסיק ר"א הכא אי חיישת דילמא חזאי בספק אתי לאחלופי בודאי היינו לענין זה דאף מדרבנן אין להחמיר תני ר' יוסי ור"ש אמרו נראין דברי ר"א מדברי ר"י ודברי רע"ק מדברי כולן אבל הלכה כדברי ר"א שם בגמ' אבעיא להו הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון וביום שמיני ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו לר' אלעזר מהו תחלתן וסופן בעינן והכא תחלתן איכא סופן ליכא או דלמא תחלתן אע"ג שאין סופן ופירש"י בקצת שינוי לשון דלר' יהושע פשיטא להו דדווקא בראשון לשביעי דחזיין לאצטרופי לחד מנינא ס"ל דמהני הני תרי יומי לכולהו אבל שמיני לאו מסדר ספירה דראשון הוא ולא מצטרף ולרע"ק ודאי פשוט דאין להם אלא שמיני רק לר"א מספקא להו אמר רב היא היא תחלתן ואעפ"י שאין סופן ור' חנינא אמר תחלתן וסופן בעינן והכא תחלתן איכא סופן ליכא שם בגמרא אמר רב זבה שבדקה עצמה בשלישי שלה פי' להפסק טהרה וספרה אח"כ ז"נ ולא בדקה בהם רק בשביעי עלו לה סז"נ שם בגמרא בשינוי לשון וקצת אריכות ואשמעינן התם תחלתן ואעפ"י שאין סופן והכא קמ"ל סופן ואעפ"י שאין תחלתן דמהו דתימא תחלתן ואעפ"י שאין סופן הוא דאמרינן דאוקמינהו אחזקייהו אבל סופן אעפ"י שאין תחלתן לא קמ"ל שם בגמ' והא דאצטריך ההיא דלעיל נ"ל דהיינו לרבותא דר' חנינא דפליג אף בתחלתן בלי סופן והקשו שם בתוס' כיון דלרב סופן אף שאין תחלתן מהני לר"א א"כ למה קתני במתניתין בראשון ובשביעי תסגי לה בשביעי לחוד דהא מתניתין ג"כ ודאי בהפרישה בטהרה איירי דאל"כ איך עלה לה ראשון שמא ראתה בתחילתו ותי' דקתני ראשון משום פלוגתא דר' יהושע ור' עקיבא וזה נכון ומש"ש די"ל דלא בעינן הפסק טהרה תמוה לפי ענ"ד הא דאמרינן מקודם הכא תחלתן איכא סופן ליכא היינו דליכא סופן להדי תחלתן ויש לעיין דה"ל למימר הכא ליכא תחלתן וסופן אלא או תחלתן או סופן ואין לומר דתחילת סז"נ צריך להיות מיד אחרי ה"ט והלכך ליכא לטהרה משום סופן לחוד חדא דאין זו סברא כלל וכמוש"ל ועוד דלו יהי כן אכתי תעלה בדיקה דראשון לשם ה"ט ויכולה להטהר משום סופן בלי תחלתן ויש ליישב זה עפ"י מ"ש הרא"ש וספר מ"צ כמו"ש להלן בהערות ומחודשים אבל אין זה נראה והנ"ל בזה א) דתחלתן בלי סופן עדיף מסופן בלי תחלתן כמו"ש לעיל והלכך מבעיא להו הכא אם יש להתיר עכ"פ משום תחלתן בלא סופן דעדיף טפי ואמר רב עלה דבזה ודאי טהורה משום תחלתן בלי סופן ב) דיש נ"מ בין תחלתן בלי סופן לסופן בלי תחלתן דכשמותרת משום תחלתן בלי סופן מותרת בו ביום ואינה חוששת לסתירה וכן הביא בס"ט בשם חל"מ ג) נ"מ כשבדקה בליל שמיני דמשום תחלתן בלי סופן יכולה לטבול בלילה אבל משום סופן בלי תחלתן ספירה בלילה ליכא כמוש"ל ולכל הפי' הנ"ל צריך לבאר למה נקט בזה כלל בדיקת שמיני וי"ל דנקט בסגנון לשין משנתנו ועוי"ל משום דסתמא דמילתא היא בודקת קודם טבילה והעיקר הנ"ל בזה דהיינו לאפוקי דלא נימא דריבוי הימים אינו מגרע כלום וה"ל תחלתן וגם סופן קמ"ל דלכו"ע ליכא בזה סופן להדי תחלתן וכן מצינו בספר חדש בית דוד ולפי מ"ש דאיירי בבדקה בליל שמיני דלרב טובלת בלילה משום תחלתן בלי סופן צ"ל דנקט בדיקת שמיני משום ר' חנינא דאף למחר ביום א"י לטבול דזה ל"ח תחלתן וסופן כמו"ש בסוגיא דלהלן בזה איתא דלרע"ק ולר' חנינא לר"א אשה טועה שמסופקת אם כלו שבעה נקיים שלה בלי בדיקה או לא א"צ טבילה מדרבנן משום ספק למ"ד טבילה בזמנה מצוה הבאתי מזה בפרשה י"א פסוק כ"ד ד"ה וטמא עה"ע אף דבשארי ספיקות טובלת מספק ואף בספק דבסז"נ כגון ספק ימי לידה למ"ד אין עולין או בספק סתירה דע"י לידה בדם ג"כ טובלת מספק והטעם דבזה אינה טובלת מספק משים דבעינן ספורין לפנינו ובביאור זה צ"ל דאף אם באמת עברו עליה ז"נ אחרי שנעשית זבה כיון שלא ספרה ולא בדקה ה"ל זבה גמורה ואם טבלה דינה ממש כלא טבלה או כזבה שטבלה בודאי קודם סז"נ אבל לרב אליבא דר"א לפי מאי דאמר סופן אף בלי תחלתן כל ששהתה ז' ימים אחרי שנעשית זבה גדולה ואחרי ראיה וודאית אף שלא הפסיקה בטהרה דמספק ודאי טמאה מ"מ חייבת מדרבנן לטבול משום ספק חיוב טבילה והיינו משום דאם טבלה אינה וודאי זבה אלא ספק זבה דס"ל דלא בעינן ספורין לפנינו ובביאור כל זה שיטה א) דלכו"ע בדיקות דסז"נ למר כדא"ל ולמר כדא"ל מעכבי לענין זה דבלעדן אף שטבלה ה"ל וודאי טמאה אבל בדיקת ה"ט לכו"ע לא מעכבא ובלעדה ל"ה רק ספק ולפי"ז צ"ל דיוצאה מכלל ספק טומאה ע"י בדיקת ה"ט כנדה ובטעם הבדיקות סז"נ. סברא א) כמו"ש הס"ט בשם השל"ה והחינוך דספירה דקרא לאו היינו המתנה גרידא אלא כוונה ויחוד לשם ספירה דז"נ ול"ח כוונה ויחוד רק ע"י בדיקה למר כדא"ל ולמר כדא"ל ובשוטה כוונת פקחות המתקנות אותה הוה כיונה כדאיתא (חולין ל"א ב') בענין טבילה באת"ל דבעי כוונה ולפי"ז א"ש דבדיקות דסז"נ מעכבות כמו"ש דהא כוונה לאו משום בירור חייבה רחמנא ואין סברא לומר דלמצוה בעלמא הוא וא"כ וודאי מעכבת ואע"ג דלרב לא בעינן כלל כוונה ויחוד לשם סז"נ בכל משך רק בסופן מ"מ השלמת הספירה היא ע"י כיונה ויחיד לשם ז"נ ע"י בדיקה ולפי כ"ז אם בדקה לשם איזו סבה אחרת ולא לשם סז"נ לא עלתה לה בדיקה והלכך בענין ספק לידה דלאו בספירה תליא מילתא חייבת לטבול מדרבנן מספק אף לרע"ק ואף בספק ימי לידה ספק ימי ספירה צריכה לטבול דספירה על תנאי ומשום ספק ה"ל ספירה וכן לרב צריכה טבילה בספק זבה עי"ז שלא הפסיקה בטהרה דרק בדיקות ז"נ שהם לשם יחוד סז"נ מעכבי אבל בדיקת ה"ט אינה משום יחוד לספירה דהא יכולה להרחיק סז"נ מבדיקת ה"ט כדמוכח מהא דלרע"ק אין להם אלא שביעי