באר היטב (עה"ת) קעד

משכחת לה כרב אדא בר אהבה אלא ללוי קשיא א"ל לוי מי קתני טהורה בכולן בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה. לישנא אחרינא אמרי לה א"ר לוי אין הולד מטהר אלא ימים הראוים להיות בהן זבה גדולה אבא שאול משמיה דרב אמר אפילו ימים הראוים להיות בהן זבה קטנה פי' א) הוא פירש"י דלוי מפיק יום יו"ד וי"א כמו לל"ק לפי' הר"ח פי' ב) הוא פי' הר"ח דלוי מפיק יום א' ושני דמי"א ימי זיבה תנן כמה היא קישויה כו' קשיא לתרוייהו מי קתני טהורה בכולן בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה שפתה מן הצער אחרי ראיות קישוי נעשות זבה ע"י קישוי דמקודם וע"י צירוף ראיה דבשעה ששפתה כשלא ראתה ע"י קישוי רק ב' ימים כמה תשפה איתא במשנה שם ל"ו ב' מעל"ע קודם לידה ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ובגמ' שם איתא חנניא בן אחי ר' יהושע אומר כל שחל קישויה בשלישי שלה אפילו כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב פירש"י כל שקשתה בשלישי שלה דהיינו ביום שנעשית בו זבה אפילו שעה אחת בליל כניסת שלישי אפילו כל היום כולו בשופי ושפתה מליל ד' שעה אחת להשלמת מעל"ע אין זו יולדת בזוב דבעינן שופי כל יום ג' המביאה לידי זיבה אבעיא להו שפתה מזה ומזה מהו ר' חסדא אמר טמאה פי' ע"י ראיות דג' ימים דקודם ששפתה דשפתה מזה ומזה כ"ש דה"ל שפתה ר"ח אמר טהורה דזה ל"ח שפתה א"ר חנינא משל למלך שיצא וחיילותיו לפני בידוע שחיילותיו של מלך הם פי' והמלך עצמו בא בלא חיילות ור"ח אמר כ"ש דבעי נפיש חיינות טפי פי' כשבא בעצמו בהא דקיי"ל דקושי מטהר בזיבה כנ"ל רב ס"ל דאע"ג דאינה נעשית זבה בימי זיבתה כנ"ל לא ז"ג ולא ז"ק לספור יום כנגד יום מ"מ כל יום שרואה בו טמאה באותו היום משום נדה פי' רש"י וטובלת לערב כנדה בשביעי שלה ושמואל ור' יצחק ס"ל דמקשה אינה כלום אלא דשמואל ס"ל דחיישינן שמא תשפה וה"ל זבה גדולה או ז"ק מדרבנן (נדה ל"ו ב') בביאור הא דמקשה אינה כלום פירש"י ומשמשת אף באותו היום וצ"ע לע"ע לפי ענ"ד אי מ"מ טמאה בשעת ראית הדם וצריכה טבילה אח"כ או שטהורה אף בשעת ראית הדם. בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר והאי נמי מטמא בימי נדה או דלמא דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר והאי לאו גורם הוא ומסקינן דלר"א דס"ל גבי זב דאף דאונס אינו גורם מ"מ סותר ה"נ ודאי סותרת ולרבנן דר"א ס"ל דאונס גורם בשלישי הוא דמבעיא ליה ומסקינן דלרבנן כל שאינו גורם אינו סותר (שם ל"ז א') ונ"ל מדאמרינן והאי נמי מטמא בימי נדה היא מוכח דס"ל דמקשה אינה כלום כשמואל ור' יצחק וגם נ"ל דמוכח מזה דמקשה אינה כלום היינו שטהורה גם בשעת קישוי ולכך נראה כהרמב"ם דפסק דקישוי אינו סותר ועולה מיהו רש"י ז"ל כתב ואי קשיא והרי קרי שאינו גורם וסותר ההיא לא סתירה היא דחד יומא הוא דסותר וכי קא בעי רבא לסתור הכל ונ"ל דצ"ל דרש"י ס"ל דמ"מ לכו"ע דם קושי מטמא בשעת ראיית הדם וצריכה טבילה אחרי פסיקת הדם והא דאמרינן והאי נמי מטמא בימי נדה היינו דמטמא בימי נדה טומאת שבעה. דם טוהר למ"ד מעין א' הוא כתבו התוס' דסותר אף לרבנן דר"א דדם קושי אינו סותר דזה ה"ל גורם כיון דאי לא היה בימי טוהר היה גורם וכבר כתבתי מזה לעיל גבי לידה אבל לעלות ודאי דיום שרואה בו אינו עולה דהא קיי"ל יולדת בזוב צריכה לישב ז"נ וימי טוהר שאין רואה בהן פשוט דעולין לסז"נ דהא קיי"ל דיולדת בזוב צריכה לישב ז"נ ופשוט שם ל"ה דהיינו בימי טוהר והא דאמרינן (שם ל"ז ב') לר"א דימים שאין ראויין לזיבה אין ספירת ז"נ עולה מהן היינו רק בימים טמאין ועיין רש"י שם ד"ה אף ימי לידה ולמ"ד ב' מעינות הן בשפסקה משהו דם טוהר אינו סותר ועולה כדאיתא (שם ל"ו א'). ובלא פסקה לענין סתירה ליכא לספוקי דהא סותרת ע"י הדם דבתוך ימי לידתה אף לפי המסקנא דלידה אינה סותרת כמוש"ל וגם פשוט דאין עולין כיון שהן טמאין וכבר כתבתי בריש סדר תזריע בשם התוס' דשם ל"ו א' ד"ה שבוע בתרא דמ"מ אינה נעשית ע"י דם זה לא זבה ולא נדה וכשתפסיק טהורה מיד ע"ש דנראה דטובלת ביום אמר רב יהודה אמר רב התקין רבי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא דשמא תחלת נדה היא שנים חשב ששה והן דשמא השני היה תחלת נדה שלשה תשב שבעה נקיים דשמא כל הג"י הן דימי זיבה א"ר זירא בנות ישראל החמירו ע"ע שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז"נ אמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז"נ (נדה ס"ו א') דשמא מחמת חימוד ראתה ואע"ג דל"ה רק ספיקא מ"מ צריכה ז' נקיים משום חומרא דר' זירא

(כח) וספרה לה שבעת ימים גו' ואחר תטהר. שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם (נדה ל"ז א' נ"ג ב') ומפורש שם דהיינו רק שלא תהא טומאת זיבה מפסקת אבל פולטת ש"ז סותרת אותו היום כמוש"ל פסוק י"ח טומאת לידה בלידה יבשתא למ"ד אפשר לפה"ק בל"ד ס"ל לאביי דמפסקת שבעה ימים בזכר ושבועים בנקבה ואינה סותרת (שם ל"ז א') וכמוש"ל דם הקושי קיי"ל דאינו סותר ומ"מ מפסיק כמוש"ל לפירוש רש"י כבר כתבתי לעיל פסוק י"ט בד"ה ש"י תהיה בנדתה דנדה צריכה הפסק טהרה מדרבנן אבל זבה נראה לדבר מבורר דצריכה ה"ט מה"ת חדא דאיכא חזקת טומאה וגם י"ל דרוב זבות אינן פוסקות מיד וכדאמרינן (שם ס"ח ב') לענין נדה ומעיקרא מאי סבר הואיל והוחזק מעין פתוח ועיין תוס' (שם ס"ט א') ד"ה והכא קמ"ל ועיין גמרא שם. וע"ה מ"ש בספרי עוד"ד (נדה ס"ח ב') ומעלת הבדיקה כתבתי שם דבלא"ה חיישינן שלא נסתם המעין דכל זמן שלא נסתם המעין הזב והזבה שופעין משהו וניכר ע"י בדיקה הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשין ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים שבינתים לא בדקו רא"א ה"ה בחזקת טהרה ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד רעק"א אין להם אלא יום שביעי בלבד (נדה ס"ח ב') במשנה ונראה דלר'