באר היטב (עה"ת) קעג

עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה התוס' שם הקשו איך קאמר רבא דאינה סותרת הא רבא גופיה ס"ל (נדה ס"ו א') דא"א לפה"ק בל"ד ותי' דלטעמיה דר' מרינוס קאמר דאינה סותרת מיהו הא דאמר ועולה א"ש אף לדידיה גופיה דמ"מ הששה ימים האחרונים דימי לידה דאפשר להם בלי דם יכולין לעלות ויום השביעי יהיה מימי טוהר אמר רבא מנא אמינא לה דתניא ואחר תטהר אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם וא"א אינו עולה אפסיק לה לידה ואמאי אינה סותרת ואביי א"ל שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן ואף דטומאת לידה מפסקת שבעה ימים מ"מ ביון דליכא זיבת דם לא מפסיק ומצאנו בזה ג"כ ברייתות חלוקות ברייתא דטועה (נדה כ"ט ב' ל' א') ס"ל דאין עולה ברייתא דשם ל"ו א' לחד אב"א ס"ל עולין וכן ס"ל ברייתא (דשם נ"ב ב') רוב הפוסקים פסקו כרבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם בפ"ב דב"מ ור"ת שם בתוס' פסק בזה כאביי דאין עונין ויש מהפוסקים שפסקו דכיון דקיי"ל כרב דלכו"ע מעין אחד הוא ולב"ה ביומי וטבילה תליא רחמנא (שם נ"ה ב') א"כ כ"ז שנא טבלה אף בתר ימי לידה כל ימי טוהר אין עולין ויש מחמירין עוד דאפילו לאחר מלאת כ"ז שלא טבלה ה"ל ימי לידה ואין עולין והסוברים לחלק בין קודם מלאת לאחר מלאת ס"ל דלאחר מלאת נהי דה"ל ימי לידה מקמי טבילה מ"מ הן ראוין לזיבה ודווקא ימי נידתה שאין ראויין לזיבה הוא דאין עולין לאביי כדאיתא (שם ע"ב) והעיקר מבורר דאף קידם מלאת עולין לסז"נ אף בלי טבילה מקודם דאף דלהלל ביומי וטבילה תליא רחמנא היינו לענין טומאת הדם דכ"ז שלא טבלה לא טהרה תורה את המעין הטמא והוה דינו כמו בתוך ימי לידתה אבל בלא ראתה אין קרויין ימי לידתה שלא יעלו כיון שהיא יכולה לטבול וכמו שהדין בכל זבה דאע"ג דכל זמן שלא טבלה דמה מטמא לח ויבש אף לאחר סז"נ לב"ה מ"מ עולין לסז"ל אף בלא טבילה מקמי הכי דהא הטבילה אינה מועלת לה כלום מקמי סז"נ ודבר זה מבורר לגמרי ולא הבאתי דעת המחמירין רק לבאר שאין הדבר כן ובודאי לאחר ספירת ז"נ לאחר ימי לידה דהיינו שבוע לזכר ושבועים לנקבה טובלת וטהורה וכן משמע להדיא (שבת קכ"ט א') דבחיה לטבילה שלשים יום באין בעלה עמה וע"כ היינו טבילה ראשונה ומטהרת עי"ז דהא בבעלה עמה שרי גם מקודם שלשים יום אין אשה נעשית זבה לא זבה גדולה לספור ז"נ ולא זבה קטנה להיות שומרת יום כנגד יום כשעומדת בתוך ימי זיבתה ע"י ראית דם הבא ע"י קישוי לידה (נדה ל"ו ב') במשנה וגמ' כמה היא קישויה רמ"א אפי' ארבעים וחמשים יום ר' יהודה אומר דיה חדשה ר' יוסי ור"ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות שם במשנה השתא חמשים מקשה ארבעים מבעיא אר"ח ל"ק כאן לחולה כאן לבריאה (שם ל"ז ב') תניא רי"א משום ר"ט דיה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד קשתה שנים בסוף שמיני פי' להריונה וא' בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה ה"ז יולדת בזוב כיון דרוב ימי זיבתה לא היו בחודש שילדה אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב דה"ל קשתה בחודש שילדה בו (נדה ל"ח ב') וס"ל דיולדת לט' יולדת למקוטעין ודלא כחסידים הראשונים הבאתי ריש סדר תזריע תניא היה רמ"א יש מקשה מאה וחמשים יום ואין זיבה עולה מהן פי' יש מקשה וגם רואה בסה"כ ק"ן יום כמו ועבדום גו' ד"מ שנה. כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים לאחר הנדה וחמשים שהולד מטהר ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים שלאחר הנדה א"ל א"כ יש מקשה כל ימיה ואין זיבה עולה מהן א"ל מאי דעתייכו משום נפלים אין קושי לנפלים ת"ר יש רואה ק' יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת שבעה נדה ושנים שלאחר הנדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים שלאחר הנדה מאי קמ"ל לאפוקי ממ"ד א"א לפה"ק בל"ד קמ"ל דאפשר לפה"ק בל"ד (נדה ל"ח א') פי' דאם א"א לפה"ק בל"ד הראיה דלידה מצטרפת לב' ראיות דמקודם למהוי זבה דאיירי בילדה שלא בקושי וצ"ל דא"א לפה"ק בל"ד היינו מקמי לידה דראיה דלבתר לידה ודאי דאינה נעשית זבה עי"ז דהא ימי נדתה היא ומוכח מכאן דדם דשעת לידה גופא ל"ח קישוי דקישוי היינו חבלי לידה שפועלין על כותלי המקור להוציא דם אבל כאב דלידה היינו כאב פתיחת המקור ובה"ח אינו פועל על כותלי המקור להוציא דם והא דאמרינן ולא דם מחמת ולד היינו ע"י קישוי דולד ויש שפירשו דהכא בנפלים איירי דלית להו דין קישוי ואין זה נראה א"ר לוי אין הילד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זיבה ורב אמר אפילו ימים הראויין לספירת זבה א"ר אדא בר אהבה ולטעמיה דרב אפילו ימים הראויין לספירת סתירת זבה שם ל"ז ב' ל"ח א' בביאור זה פי' א) פירש"י כמו שביארו התוס' דימים הראויין להיות בהן זיבה היינו בי"א ימים שלאחר ימי נדה אבל קשתה בי"א ימים שלאחר הנדה וגם ביום הי"ב נעשית נדה כמו אלו לא היתה מקשה מקודם הי"ב ורב ס"ל דשבעה ימים שלאחר הי"א ג"כ הולד מטהר להיות נדה משום דראויין לספירת זבה ועדיין הייתי אומר דרק השבעה ימים שלאחר י"א הולד מטהר אבל אח"כ אין הולד מטהר משום נדה דלא. חשבינן להו לימי זיבה כיון דהשבעה ימים שלפניהם לא היו ימי נדה ומפרש ר"א ב"א דאף בימי שלאח"כ הולד מטהר מכיון דראויין לספירת סתירת זבה והא דקיי"ל דנעשית נדה ע"י קישוי דבימי נדה כמוש"ל עכ"ה בדיני נדה הייני כשלא קשתה מקודם פי' ב) הוא פי' הר"ח הובא בתוס' דללוי אינו מטהר אלא השעה ימים הראשונים מהי"א ימי זיבה אבל הב' ימים האחרונים אינו מטהר כיון דאינה ראויה להיות בהם זבה גדולה ורב אמר אפילו בימים הראויין לספירת סתירת זבה היינו ב' ימים האחרונים מהי"א וחמשה ימים ראשונים משבעה ימי נדה ורב אדא ב"א מוסיף גם שני ימים האחרונים משבעה ימי נדה ואח"כ מתחילין שוב ימי זיבה דודאי הולד מטהרן תנן כמה היא קישויה רמ"א ארבעים וחמשים יום בשלמא לרב