עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › באר היטב (עה"ת)

באר היטב (עה"ת) קעב

Baer Hetev (torah) 172 · באר היטב (עה"ת) · free full Hebrew text

Open in the reader →

שימור עשירי צריך שימור פי' אף ביום ב' דכבר כלו ימי זיבתה והיינו לר' יוחנן מה"ת ולר"ל מדרבנן אבל ברואה רק בי"א לימי זיבתה כשטבלה ביום הי"ב ושמשה ליכא איסורא אף מדרבנן רק גרגרן הוא דהוה שלשה ימים טמאין ושלשה ימים טהורין פי' ורואה מבערב וכן כל הני בבי דלהלן ברואה מבערב איירי משמשת שני ימים ושוב אינה משמשת לעולם שהרי שבעה ימים הראשונים היא טמאה נדה בשמיני ותשיעי רואה שהן שני ימים האחרונים מהג"י טמאין שראתה פעם שלישי ועשירי שומרת ויום י"א ויום י"ב והלילות שלפניהן טהורין ואח"כ כשרואה י"ג י"ד וט"ו נעשית זבה גדולה ושבעה נקיים לית לה לעולם ארבעה ימים טמאין וארבעה ימים טהורין משמשת יום א' ושוב אינה משמשת לעולם דיום השמיני ולילה שלפניו משמשת שהרי טבלה בליל יום י"ח ולא ראתה בו ואח"כ כשרואה ד' ימים נעשית זבה גדולה ואין לה ז"נ לעולם חמשה ימים טמאין וחמשה ימים טהורין משמשת שלשה ימים ושוב אינה משמשת לעולם היינו שמשמשת יום ח' ויום ט' ויום י' ששה ימים טמאין וששה ימים טהורין משמשת חמשה ימים דהיינו 1 שמיני 2 תשיעי 3 עשירי 4 י"א 5 וי"ב ושוב אינה משמשת לעולם שבעה ימים טמאין ושבעה ימים טהירין משמשת רביע ימיה מתוך כל כ"ח ימים היינו שבעה ימים השניים שאינה רואה בהם והשבעה ימים השלישיים שרואה בהם ארבעה ימים הראשונים מהן הם של י"א ימי זיבתה ונעשית זבה גדולה ושבעה ימים הרביעיים שהן תשלום הכ"ח ימים המה ספירת ז"נ ובכולן טמאה ובערב יום כ"ט היא רואה בתחלת נדה והדר דינה כמקדם ומוכח מכאן כמו"ש התוס' דכשהוצרכה לסז"נ אף שראתה אח"כ בימי נדתה כיון שפסקה מלראות סופרת ז"נ אף שהיא עדיין בז' ימי נדתה שהרי השבעה ימי טומאה השלישיים ארבעה מהם בימי זיבה שנעשית ע"י ז"ג והשלשה ימים האחרונים מהן הם מימי נדתה ומ"מ השבעה ימים הרביעיים עולין לה לספירת ז"נ אעפ"י שהארבעה הראשונים מהן שייכים לשבעה ימי נדה דאם לא היו עולין לסז"נ לא היתה חוזרת לתחלת נדה ביום כ"ט ודלא כפירש"י שם שמונה ימים טמאין ושמונה ימים טהורין משמשת חמשה עשר יום מתוך מ"ח יום דהייינו 6. 8 כיצד שמונה הראשונים שבעה מהן ימי נדה והשמיני תחלת י"א ימי זיבה שמונה השניים שהן טהורין יום ראשון מהן שמירת יום כנגד יום שלפניו והשבעה האחרונים מהן תשמש שמונה ימים השלישיים שהן טמאין שנים מהן עשירי וי"א דימי זיבה וששה האחרונים מהן הן ימי נדה שמונה ימים הרביעיים שהן טהורין ראשון מהם תשלום ימי נדתה ושבעה האחרונים מהן תשמש שמונה ימים החמישיים שהן טמאים ארבעה הראשונים מהן תשלום ימי זיבתה שנעשית זבה גדולה ע"י שלשה מהן שמונה ימים האחרונים מהמ"ח ימים שבעה מהם לסז"נ והשמיני טהור וכשרואה ביום מ"ט חוזרת לתחלת נדה כמקדם הרי ט"ו ימים טהורין ופרכינן הרי ארביסר הוו פי' התוס' שנ"ע לדבר ברור דהקושיא היא אמאי תשמש בשבעה ימים האחרונים מהשמונה הרביעיים הטהורים הא מהשמונה ימים השלישיים הטמאים היו שנים הראשונים מהם עשירי וי"א דימי זיבה שצריכה להיות שומרת יום נגדן וא"כ אחר שמשלמת יום א' טהור מהשמונה הרביעיים לשבעת ימי נדתה צריכה לשמור יום א' טהור להעשירי והי"א דקודם ימי נדה ולא פש מינייהו טהורין רק ששה 7 + 6 + 1 = 14 אמר רב אדא בר יצחק זאת אומרת ימי נדה שאין רואה בהם עולין לספירת ז' נקיים והלכך יום הראשון מהשמונה הרביעיים שהוא טהור וטמא משום שמשלים שבעת ימי נדתה עולה ג"כ לספירה ליום עשירי וי"א דימי זיבה דמקמי ימי נדתה וכבר הבאתי מזה בתחילה בדיני שימור דעשירי ובגמ' שם מייתי עוד ראיה לזה מברייתא אחרת תשעה ימים טמאין ותשעה ימים טהורין משמשת שמונה ימים מתוך י"ח שהרי מהתשעה ימים השניים צריכה לשמור הראשון נגד שני ימים האחרונים מהשמונה ימים הראשונים שהיו תחלת ימי זיבה. עשרה ימים טמאין ועשרה ימים טהורין ימי שימושה בימי זיבתה פי' ימים הנשארים בהעשרה השניים אחרי סז"נ דהיינו שלשה ימים האחרונים וכן למאה שבעה מהמאה השניה לספירת ז"נ והמותר טהורין וכן לאלף הכל נדה שם יולדת בזוב צריכה לישב שבעה נקיים (נדה ל"ה ב') ויתבאר בדברינו תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה (שם ל"ז א') ומסקינן (שם ע"ב) דהיינו רק לרבנן דר"א דס"ל גבי זב דכל שאינו גורם זיבה. אינו סותר אבל לר"א דס"ל גבי זב דאע"ג דראיה דאונס בשלישי אינו גורם לקרבן מ"מ סותר ה"נ לידה סותרת וכתבו התוס' שם בד"ה רבא אמר דר' מרינוס ס"ל אפשר לפה"ק בלי דם דאם א"א לפה"ק בלי דם דם ודאי סותר ואין לומר דא"א לפה"ק בל"ד היינו לאחר לידה ודם דלאחר לידה נמי כיון דאינו גורם אינו סותר כמו"ש התוס' (שם ל"ו א') ד"ה שבוע בתרא לענין סתירה דלאחר סז"נ קודם טבילה דלהלן שם מוכח כדבעינן למימר קמן דא"א לפה"ק בל"ד היינו מקמן דחשיב לידה ועיין (שבת קכ"ט א' אהלות פ"ז מ"ד) מאימתי הוי פתיחת הקבר ולפו"ר היה נ"ל לומר דאיירי בילדה בקושי ודם קושי אינו סותר כדבעינן למימר קמן כהסוברים דדם דבשעת לידה אף בילדה בשופי ה"ל דם קושי כמוש"ל וכי תימא דמ"מ תסתור ע"י דם דלאחר הלידה דאין סברא לומר דאף דא"א לפה"ק בל"ד מקמי לידה מ"מ לאחר לידה אפשר בלי דם וגם אין נראה לומר דלאחר לידה חשיב ג"כ דם קושי י"ל כמו"ש מקודם דדם שלאחר לידה אינו סותר כיון שאינו גורם מיהו אין זה נראה דאם כן דם טוהר למ"ד מעין א' הוא פשיטא לא יסתור והתוס' (שם ל"ז א') בד"ה דבר הגורם כתבו בפשיטות דדם טוהר למ"ד מעין א' הוא סותר דגרע מדם קושי שיתבאר להלן ואף שבאמת אין ראיה מוכרחת לדבריהם והא דאמרינן דיולדת בזוב צריכה לישב ז"נ י"ל דז"נ בעי אבל רצופין לא בעי מ"מ נ"ע כהתוס' ולפי כ"ז צ"ל גס בזה כהתוס' דר' מרינוס ס"ל דאפשר לפה"ק בלי דם ואיירי בילדה בלי דם אבעיא להו מהו שתעלה פי' ימי לידה שאינה רואה בהן מהו שיעלו לסז"נ אביי אמר אינה סותרת ואינה