באר היטב (עה"ת) קע

לשאר הימים אלא בין יום שראתה בו בין ליום שלא ראתה בו ונ"ל דאין סברא לומר דביום שראתה לא מהני בדיקת שחרית רק בדיקה דמן המנחה ולמעלה ובראשון אף מן המנחה ולמעלה לא מהני דא"כ קשיא מ"ש בתס' בזה ד"ה א"ל ולימא ר"י לנפשיה ותירוצם לפי ענ"ד דחוק מאד וההיא דלעיל עמש"ש ג) נ"ל דהלכה דהפסק טהרה דראשון נמי מהני והיינו אף דשחרית כמו"ש

(כד) ואם שכב גו'. בין כדרכה בין שלא כדרכה א' הגומר וא' המערה (רמב"ם פ"ג מהל' מו"מ) מהא (דיבמות י"ג) ומהתו"כ בענין זה דוקא שיהי' הבועל בן ט' שנים ויום א' והנבעלת ג' שנים ויום א' (נדה מ"ד ב'): שם ותהי נדתה עליו גו' יכול יעלה לרגלה ת"ל יטמא ש"י ומה ת"ל ותהי נדתה גו' מה היא מטמאה דם וכ"ח אף היא מטמא אדם וכ"ח (נדה ל"ג א') ויובא עוד בדברינו הזבה אפי' שומרת יום כנגד יום כדלהלן מטמאה את בועלה שבעת ימים (נדה ע"ג א') במגע היא מטמא אדם לטמא בגדים כדין נושא נבילה (נדה ל"ג א') דעליו להטעינו משמע והא דאיתא בברייתא הביאה הר"ש בריש מס' כלים דמגעו מטמא א' ופוסל א' היינו לאחר שפירש או שלא ע"י אדם כמוש"ל בדיני משא נבילה במשא נראה לי דאינו מטמא כנ"ל דהיינו מעלה דמעינות הזב על בועל נדה דחשיב בפ"ק דמס' כנים ע"ש וא"כ ודאי דאיני מטמא בהיסט ועיין תוי"ט פ"ק דמס' כנים ומ"ל בפ"ג מהלכות מי"מ והא דמטמא כ"ח כדלעיל אין זה בהיסט תדע דנא נקט כ"ח המוקף צ"פ אלא הייני מאוירו וקמ"ל דחמיר מנושא נבילה דאינו מטמא אדם וכ"ח אף בשעת משאו כנ"ל בסדר שמיני פ' י"א ד"ה יכבס בגדיו בדין מעינותיו פלוגתא בין המפרשים היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לי (נדה ע"ג א') בועל נדה טבילתו ביום (יומא וא"ו ב'): שם וכל המשכב גו' יטמא אין מי"מ דבועל נדה מטמא רק אוכלין ומשקין כעליונו של זב (נדה ל"ג א') וא"כ אינו מטמא רק במגעו דאף מו"מ דנדה אינו מטמא במשאו רק לאדם כנ"ל דין מרכבו נ"ל דשוה לדין משכבו אפי' עשר מצעות זו תחת זו כולן טמאין דהנוגע בו פשוט דהוה ראשון ובספר א"ר בשם החסיד כתב דהא דתנן כלים פ"א דבועל נדה מטמא משכב תחתון כעליון היינו בעשר מצעות זו תחת זו ודין כולם כדין עליונו של זב ונ"ל דבועל נדה מטמא למו"מ באותן החמשה דרכים שהזב מטמא מו"מ הנ"ל שם

(כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים גו' עד פסוק כ"ט מקופיא ימים שנים רבים שלשה ת"כ תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים (ב"ק כ"ד א') דזבה אינה נעשית זבה ע"י ג' ראיות ביום א' רק ע"י ג"ר דג' ימים שם ושלהי נדה אינה נעשית זבה לספירת ז"נ ע"י ג"י בסירוגין פשוט בכ"ד ומפורש בתוס' נדה א' ד"ה יד' לילות ספירות ז"נ דלהלן פסוק כ"ח צריכין להיות רצופין דווקא כמוש"ש וטובלת ביום השביעי הרי היא טהורה דמקצת היום ככולו לפ"ע כשלא תראה אח"כ בו ביום כדאיתא (יומא וא"ו ב') אלא שמקצת זה אינו רק מקצת היום דווקא בזולת הלילה דספירה ביממא דווקא (מגילה כ' א' ב') והייני מה"ת משעלה עה"ש נתבאר לעיל בפרשה י"א פסיק כ"ה ד"ה יטמא עה"ע ומדרבנן מהנץ החמה טבלה ביום הז' וראתה אח"כ בו ביום סותרת הכל ולפיכך אסורה כל היום לבעלה משים תרבות רעה (שלהי נדה) מיהו ר' יוסי ס"ל (פסחים פ"א א' נזיר ט"ז א') דאינה סותרת ומוכח שם דלר' יוסי אפי' לא טבלה בשביעי אינה סותרת כמוש"ל בזה ראתה בשמיני קודם טבילה לכו"ע אינה סותרת תוס' ל"ו א' ד"ה שבוע בתרא בלא עת הן י"א ימים שבין נדה לנדה דבאותן הימים הוא דנעשית זבה (שלהי מסכת נדה) ראתה יום א' מתשעה ימים הראשונים שומרת יום כנגד יום ודינה ביום המחר כדין סופרת ז"נ ביום השביעי שטובלת ביום וסותרת ע"י ראיה דלאח"כ בו ביום ולר' יוסי דאינה סותרת בשביעי ה"ה דזבה קטנה אינה סותרת בשני שלה דאינה מטמאה למפרע (פסחים שם נזיר שם) ופרכינן שם לר' יוסי זבה גמורה היכי משכחת לה כיון דחזיא בפלגא דיומא פלגא דיומא סליק לה לשימור כצ"ל לפי ענ"ד ול"ג אידך פלגא דיומא ומתרצינן אב"א דקא שפעה תלתא יומי בהדי הדדי ואב"א דחזיא תלתא יומי סמיך לשקה"ח דלא הואי שהות סליק ליה למנינא כן הוא במסכת נזיר ובמס' פסחים איתא ואב"א ברואה שני בהש"מ ופירש"י במס' (פסחים שם) כגון בהש"מ של ערב שבת יש כאן ע"ש ושבת ובהש"מ של מחר שהיא סוף שבת ותחלת אחד בשבת הרי ג"י רצופין ואין כאן תחלת יום טהור שיעלה לספירה ומדאצטריך לתרוצי בהש"מ ולא מתרץ ברואה בלילות צ"ל דלמ"ד מקצת היום ככולו לגמרי דליכא סתירה כלל אח"כ תחלת הלילה ג"כ עולה לספירה וא"צ עלות עה"ש כן היא בפי' רש"י בשינוי לשון ונראה כוונתו דהא דקיי"ל (מגילה כ') דספירה ביממא היינו דלא כר' יוסי דלר' יוסי דמקצת היום ככולו לגמרי אין חילוק בין יום ללילה ודברי התוס' בזה אינם נכונין לפי ענ"ד ונ"ל דהא דחשיב בהש"מ נשני ימים היינו משום דר"י לטעמיה דס"ל בהש"מ כהרף עין לבתר בהש"מ דר' יהודה כמוש"ל בפרשה י"א ע"ש והלכך בזמן מיעט משכחת לה שני ימים וודאין ולפי כ"ז הא דאמרינן במס' נזיר דחזיא תלתא יומי סמוך לשקה"ח נ"ל דהפי' הוא דחזי תלתא יומי ע"י ב' פעמים סמוך לשקה"ח דהיינו בהש"מ ומוכח מכל הנ"ל דלר' יוסי אין חילוק בין טבלה ללא טבלה ראתה שני ימים זאח"ז שומרת יום א' טהור כנגד השני ימים (נדה ע"ג א') וטובלת ביום כנ"ל ואם ראתה ג"כ בשלישי לכולהו תנאי לבד ר' יוסי הנ"ל סותרת הכל ונעשית זבה גדולה לספירת ז"נ ולקרבן יום אחד עשר אי צריך שמירה יום אחד בש"א צריכה שימור יום י"ב שהוא יום תחלת נדה ובה"א א"צ שימור וסובלת בלילה וטהורה (נדה שם) ובמשנה (נדה ע"א ב' ע"ב א') איתא דמדרבנן אסורה לטבול בלילה אף לב"ה ולב"ש אסורה מה"ת וחייבת בקרבן אף שלא ראתה אח"כ ובטבלה ביום שלאחריו ואח"כ ראתה בש"א מטמאין מו"מ מדרבנן ובה"א ה"ז