באר היטב (עה"ת) קסט

כן יש להחמיר במראה הנוטה לשחרות מיהו משום מעט שחרות במראה לבנה לפי ענ"ד אין להחמיר דכל מראה שאינה לבנה לגמרי יש בה מעט שחרות ואין לומר בזה שחור אדום הוא אלא שלקה דהאדום שלקה ודאי אין בו שום לבנונית ובמראה שחורה דפתיכא בה איזו מראה אחרת ודאי יש להקל יותר דלהשיטה הב' הנ"ל אי הוה כחרת לא היתה מראה האחרת ניכרת כמוש"ש ובדבר הנראה לא שייך לומר דאין אנו בקיאין ואפילו לשיטה הא' דשם ג"כ יש להקל בזה דמכיון דיש כאן מראה טהורה לא שייך לומר רוב דמים טמאין כמו שי"ל בלא"ה ובכתמים יש להקל הרבה בנוטה לשחרות דיש לתלות בעפר ואבק ואיזה לכלוך ג) מראה טהורה המוקפת במראה שחורה שנמצא ע"י בדיקה אף ששחורה כחרת יש מקום להקל מן הדין דמסתברא דבשעת יציאתה מהגוף היה הכל מעורב ולא היה כחרת ואח"כ נדחו חלקי השחרות לצדדין כמו"ש האחרונים לענין מראה אדומה ומסתברא למיזל בתר מעיקרא ועיין ש"ך סי' קפ"ח ס"ק ג' מיהו לדידן אסור משום דמסתמא היתה שחורה הרבה גם בתחלה וכשהשחור המקיף אינו כחרת נ"ל דיש סברא להתיר אף לדידן ועכ"פ כשהעד לא היה נקי ולבן היטב מקודם הבדיקה ודאי יש להקל דיש לתלות ולומר שהשחרות המקפת היא השחרות שהיה בהעד שנדחה לצדדין ע"י הלחלוחית מהמראה טהורה ד) במראה שכעין משקה הקאווע על דבר לבן התיר בספר ס"ט ובס' בינת אדם החמיר

שם שבעת ימים תהיה בנדתה. מה"ת נדה אף שראתה כל השבעה ימים טובלת לערב היינו בליל יום א' וטהורה פשוט בכ"ד ונידון הפסק טהרה היינו אי צריכה בדיקה שתמצא טהורה לבסוף יתבאר להלן הנדה הזבה והזב שוין בטומאתן אלא שהנדה והזבה מטמאות את בועליהן פ"ק דכלים דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבשין (נדה נ"ד ב') אבל כל מעינות דזב וזבה אין מטמאין רק לחין (שם) והן אב הטומאה כמוש"ל בדיני זב הדוה בנדתה תהא עד שתבוא במים (שבת ס"ד ב') וכ"ז שלא טבלה פשיט מזה דמעינותיה ג"כ טמאין טומאת אב הטומאה וכדאיתא (נדה ל"ד א' ב' ל"ה א' ב') טבילת נדה ויולדת בלילה (יומא וא"ו ב') והיינו בזמנה היינו בליל ח' אבל שלא בזמנה בין ביום בין בלילה (נדה ס"ז ב') ומדרבנן לא תטבול רק בלילה (שם) נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה ובהש"מ לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה ה"ה בחזקת טהרה. בדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טמאה ובהש"מ לא הפרישה ולאח"ז בדקה ומצאה טהורה ה"ז בחזקת טומאה כו' (נדה ס"ח א') במשנה ומסקינן בגמ' דבין בדקה אחר הימים ומצאה טמאה ובין בדקה אחר הימים ומצאה טהורה ה"ז ספק זבה ר' יהודה אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טומאה וחכ"א אפילו בשניה לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובהש"מ לא הפרישה ולאח"ז בדקה ומצאה טמאה ה"ז בחזקת טהרה שם במשנה יש להקשות למה בבדקה ביום הז' ומצאה טמאה ובהש"מ לא הפרישה ה"ז ספק זבה משום דלמא ראתה בשמיני הא ספק הוא ונוקמה בחזקת טהרה לפי מ"ש בכ"ד דאין מחזיקין מאיסור לאיסור והיה נ"ל לומר דנדה שלא טבלה וראתה בשמיני אף שטבלה אח"כ מ"מ טומאתה הראשונה ג"כ עליה ולכך איכא חזקת טומאה ואוקי לה להדי חזקה דלא ראתה ה"ל ספק השקול וטמאה מספק מיהו מהא דאמרינן (נדה ט"ז ב') אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה וב"ע אינו נראה כן ועו"ק דודאי מכי שלמו ימי נדתה והתחילו ימי זיבה דהיינו בלא עת נדתה ה"ה בחזקת מסולקת מדמים עד שעת וסתה וא"כ עכ"פ כשמצאה עצמה טהורה אח"כ אמאי טמאה מספק למפרע והנ"ל דבאמת מדינא נדה א"צ הפסק טהרה רק משום חשש שמא תמצא אח"כ טמאה דאז מתחזקת בטומאה למפרע והרוב והרגילות שמסולקת מדמים מקמי זמן וסתה מתבטל עי"ז דהא קמן דנפקא מכלל הרוב ויותר נ"ל דברוב נשים הרואות לאחר ימי נדתן לא נסתם המעין לגמרי גם בסוף ימי נדתן מיהו ק"ל לפי מש"ל דרוב נשים רואות ע"י הרגשת וסתות הגוף וא"כ אין לחוש לכך דהא עי"ז יהא ניכר דהשתא הוא דחזיא וי"ל דמ"מ חיישינן שתראה בלי הרגשת וסתות הגוף ויותר נ"ל דאין דרכה להרגיש וסתות הגוף רק בשעת וסתה אבל לא ברואה אח"כ דכבר חלפו עיקרי מיקורי דמיה וא"ת אכתי אמאי טמאה מספק כשלא הרגישה ביני ביני למ"ד בריש מכילתין דנדה דאשה מרגשת בעצמה וצ"ל דמ"מ החמירו בזה כיון שיכולה לבדוק דמ"מ עלולה לטעות ואולי כ"ז שלא נסתם מעינה אחרי שכבר נפתח לכו"ע אינה מרגשת כ"כ ולכו"ע עלולה לטעות בהרגשת מ"ר ולא להכיר כלל א"ר שאלתי את ר' יוסי ור"ש כו' נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית ומצאה טהורה ובהש"מ לא הפרישה ולאחר הימים בדקה ומצאה טמאה מהו א"ל ה"ז בחזקת טהרה ששי חמישי רביעי בשלישי שני מאי א"ל ל"ש בראשון לא שאלתי וטעיתי שלא שאלתי אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי וכיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק ומעיקרא מאי סבר הואיל והוחזק מעין פתוח (שם ס"ח ב') בגמ' ונ"ל דאין לומר דמן המנחה ולמעלה ודאי מהני אף בראשון והשקלא וטריא בזה הוא רק אשחרות דראשון דא"כ מאי מקשינן שם בגמ' מקמי הכי בראשון מי איכא למ"ד דלמא בראשון מן המנחה ולמעלה קאמר ספר ס"ט סי' קצ"ו ונ"ל דכמו כן אין לומר דהפסק טהרה דיום ראשון שחרית ודאי לא מהני והשו"ט הוא רק בראשון מן המנחה ולמעלה חדא דמשום סברא דמעינה פתוח אין לחלק בין שחרית למן המנחה ולמעלה ועוד דמסתמא נקט ראשון דומיא דשני למאן דמהני מה שני ושלישי מהני אף בדיקת שחרית כיון דמהני בדיקת יום שלפניו מן המנחה ולמעלה ה"נ ראשון מהני ג"כ בדיקת שחרית אי לא חיישינן לסברא דמעינה פתוח ומעתה יש להעיר :

א) בדיקה במוך דחוק כל בהש"מ ודאי מהני אף בראשון כ"כ בס"ט ב) נ"ל דדוקא בראשון הוא דשקלינן וטרינן אבל בשאר הימים לרבנן דא"ל לר"י אף ביום שראתה בו מהני הפסק טהרה דאל"כ ל"ה ליה לאפלוגי בין ראשון