באר היטב (עה"ת) קסח

בכה"ג עמש"ל בדיני סז"נ האשה שהיא עושה צרכיה פי' מטלת מ"ר וראתה דם רמ"א אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה (נדה נ"ט ב') במשנה מ"ש עומדת דאמרינן מ"ר הדיר למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתו דם א"ר אבא בשיושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי והלכה כר' יוסי שם בגמ' הנחה העקרית בענין זה דבלא החזרת מ"ר למקור אין לחוש שדם נדתה יצא בב"א עם המ"ר או משום זרות ההזדמנות או דבשעת הטלת מ"ר מסתתם פתיחת פי המקור ואין לחוש שמא הדם היה בבית החיצון מקודם דא"כ מעיקרא הוה נפיק ואולי איירי בנמצא דם מרובה כ"כ שא"א לו להתעכב בבית החיצון ולכך תלינן דדם הכליות והשלחופית הוא שיצא בהדי מ"ר וטהורה בענין דאין לחוש להדור מ"ר למקור וביאור הסברת דהדור מ"ר למקור לפי מש"ל דפתח קנה השתן אינו נכנס כלל לבית הרחם קשה קצת וצ"ל דמ"מ יש אפשרות לזה ע"י נעילת השפיות הגדולות והקטנות המקיפות לבית הרחם ולפתיחת קנה השתן כמוש"ל ובביאור שינויא דמזנקת פירש"י דלפי"ז אין חילוק כלל בין עומדת ליושבת אלא דבעומדת לא משכחת לה מזנקת אלא שותתת ובשותתת יש להחמיר טפי דאיידי דדחיק לה עלמא וא"י לעצור הדור מ"ר למקור וסתם יושבת מזנקת ובמזנקת אין לחוש להדור מ"ר למקור ובביאור קושיא דילמא בתר דתיימי מיא כו' פי' דהיינו לאחר שכנו מ"ר לגמרי בא הדם כדרכו שלא ע"י החזרת מ"ר למקור דבשעת זינוק א"א להדם לצאת מהמקור כמו"ש התוס' שם בביאור דבריהם ויש בביאור כ"ז כמה שיטות ופי' שונים מבוארין בטוב וקיצור בספרי עוד"ד ולא ראיתי להאריך בזה מפני שזה הענין בעצמי אינו מצוי כלל וביאורו אינו נוגע לשארי ענינים ובביאור טהרה דר' יוסי כתבו התוס' (נדה י"ד ב') בד"ה ור"י מטהר פי' א' דמטהר לגמרי. פי' ב' דמטהר מדין טומאת נדה מה"ת ומ"מ מטמאה מדרבנן כדין כתם הערות א) אם רגילה לראות בשעת הטלת מ"ר עיין יו"ד ס"ס קצ"א בהגהה ולפי מש"ל דפתיחת קנה השתן אינו נכנס לבית הרחם בנקל לברר הדבר ע"י בדיקה היינו להכניס מוך דחוק קצת לבית הרחם וכשיהיה המוך נקי אחר מציאת הדם ודאי יש לטהרה בכ"ע:

ב) אם מוצאת קרטין במ"ר או בבדיקה שלאחר הטלת מ"ר הקילו ג"כ שם בלא שריה בפושרין וגם תמונת אלו הקרטין אינה כמין קליפות ושערות וע"י בדיקה כנ"ל ודאי יש להקל בכ"ע חמשה דמים טמאין באשה 1 האדום 2 והשחור 3 וכקרן כרכום 4 וכמימי אדמה 5 וכמזוג:

בש"א אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי וב"ה מטהרין אר"מ אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה ר' יוסי אומר לא כך ולא כך איזהו אדום כדם המכה שחור כחרת עמוק מכן טמא פירש"י שחור יותר דיהה מכן טהור כקרן כרכום כברור שבו וכמימי אדמה מבקעת בית כרם ומציף מים וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני (נדה י"ט א') במשנה ובגמ' שם דארבעה דמים טמאין ושחור אדום הוא אלא שלקה ומפרשינן שם כל החמשה מינים בביאור מצומצם יותר מבמשנה אר"י א"ש וכולם אין בודקין אלא ע"ג מטלית לבנה א"ר יצחק בר אבדימי ושחור ע"ג אדום (שם כ' א') ומסקינן דבשחור פליגי אמר עולא כולן עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור כשחור כו' רב אמי ב"ח אמר כולן עמוק מכן טמא עמוק מכן פירש"י שחור יותר או סומק יותר מהשיעורין הנ"ל דיהה מכן נמי טמא חוץ משחור אלא מאי אהני שיעורא דרבנן לאפוקי דיהה דדיהה וא"ד רמי בר אבא אמר כולן עמוק מכן טהור דיהה מכן טהור חוץ משחור כו' בר קפרא אימר כונן עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור חוץ ממזוג שעמוק מכן טהור דיהה מכן טהור (שם) בביאור התחלפות הד' מראות הנ"ל שיטה א) שהן מתחלפות זו מזו בחוזק ועוצם האדמומית ונא פתיכא בהו שום מראה אחרת אלא דקשה ע"ז איך אמרינן עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור דמשמע להדיא דקאי אכל חד מהני ד"מ הא דיהה דמראה האדומה ביותר ה"ל עמוק לגבי אותה שלמטה ממנה ונ"ל דצ"ל דאף מ"ד עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור מ"מ מודה דמצינו שהעמוק טהור ושלמטה ממנו טמא כמו למ"ד עמוק מכן טהור אלא דלמ"ד עמוק מכן טמא העמוק ממראה התחתונה טמא והדיהה ממראה שלמעלה ממנה טהור ואף שהוא עמוק לגבי עמוק דמראה התחתונה ונמצא דלכו"ע עמוק דעמוק דהיינו דיהה דמראה שלמעלה ממנה טהור ובעמוק פליגא אי טהור אי טמא שיטה ב) הובא בס' בינת אדם בדיני ראיה דהד"מ חלוקות זו מזו ע"י חילוף המראות אחרות הפחוכות בהד"מ שבכ"א מהד"מ פתיכא בה איזו מראה אחרת מתחלפת ממראות אחרות הפתוכות בשארי הג' מראות דמים וא"ת א"כ איך אמרינן בגמ' שחור כחרת דהיינו דיו דלפי"ז היכא דפתיכא מראה אחרת במראה השחורה טהורה דהא בדיו ליכא שום מראה אחרת זולת שחור ואמאי הא כל אחת מהד"מ כשילקו לשחור אכתי תשאר המראה האחרת הפתוכה במראיתה דמשמע דרק אדום שנלקה מתהוה שחור ונ"נ משום דידוע הוא דמראה שחורה מבטלת כל המראות והלכך כשהאדום נעשה שחור לגמרי מתבטלת גם המראה האחרת ואינה ניכרת אמר רב אשי כגון אנא דלא ידענא בין הא להא לא מבעי לי למחזי דמא שם כ' א' לפי השיטה הא' הנ"ל י"ל דהיינו רק לענין מראות הממוצעות אבל דיהה דמראה התחתונה וכ"ש דיהה דדיהה לא נמנע והסכמת הפוסקים דאנו אין אנו בקיאין כלל במראות דמים וכל הנוטה לאדמומית טמא ואפילו בכתמים מחמרינן ויש להעיר בזה א) בירוק שקורין געל כעין השעוה והזהב כתבו להתיר והיינו בנמצא אפילו ע"י בדיקה ולפי ענ"ד א"י הגבול בין נוטה לאדמומית למראה געל שהרי מראה אדומה נעשה ירוק געל ע"י תערובות מים כידוע וכן פירש"י (שבת ע"ז א') ד"ה א"נ משום חזותא וע"ה תוס' (סוכה ל"א ב') ד"ה הירוק וצ"ל דמ"מ הכל לפי ראות עיני המורה. ב) מראה שחורה שאינה כחרת דהיינו דיו אסורה לדידן דכמו דמחמרינן במראה הנוטה לאודם