באר היטב (עה"ת) קסז

מייתי רישא דשם הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה פירש"י דקאי אברייתא דמקמי הכי דר"מ ס"ל וסתות דאורייתא ועלה אמר דבמתניתין נמי איתא דר"מ ס"ל וסתות דאורייתא ע"ש שאין כונתו מפורשת ובספרי עוד"ד הארכתי קצה בזה הערות א) לא בדקה בשעת וסתה ואח"כ בדקה ומצאה טהורה אבל מצאה כתמים נ"ל דטהורה מה"ת אפילו בדליכא במידי לתלות למ"ד וסתות דרבנן והיכא דאיכא במידי לתלות כתב הט"ז בסי' ק"צ ס"ק מ"א להתיר אף מדרבנן ואף לתלות במכה שא"י שמוציאה דם כמו"ש בספר ס"ט ב) בספר בינת אדם אות י"ח כתב דבעבר זמן וסתה ולא היה בעלה בעיר טמאה עפ"י הגמ' דשם ט"ו א' דבליתיה במתא לא רמיא אנפשה ולא בדקה ויש מקום לזה לפי השיטה הב' שכתבתי בענין וסתות דאורייתא לפי הסברא הא' דשם מיהו אין זה נראה כלל דא"כ איך מוכיח הש"ס (שם ט' א') דוסתות דאורייתא מהא דהיתה במחבוא הנ"ל דלמא לא אצטריך לטעמא דחרדה מסלקת את הדמים רק משום דבכה"ג נא רמיא אנפשה ונא בדקה והא דאמרינן שם דבליתיה לבעלה בעיר לא רמיא אנפשה ולא בדקה לאו היינו בדיקה דבשעת וסתה ובאינה עסוקה בטהרות אלא היינו לענין בדיקה דלפני תשמיש דערה ודאי צריכה בדיקה לבעלה אף באינה עסוקה בטהרות באין לה וסת ואיכא למימר דבכה"ג דלת רמיא אנפשה לא סמכינן אסברא דכיון שתבעה כו' קמ"ל דמ"מ סמכינן ע"ז וכמו"ש בביאור כ"ז באורך קנה בספרי עוד"ד. ג) עברו עליה ג' עונות בינוניות ולא ראתה כשלא בדקה באחת מהוסתות י"ל לפי ענ"ד דבכה"ג לכו"ע טמאה כיון דעי"ז צריך להוציאה מכלל כל הנשים הרואות עמש"ל ז' ב' ועמש"ל בסדר אחרי מות ד) בדקה בשעת וסתה ונאבד העד צ"ע ונ"ל להקל עפ"י מ"ש בספרי עוד"ד ר"פ הרואה הרואה דם מחמת המכה אפינו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס וסתות דאורייתא ומ"ס וסתות דרבנן אמר רבינא דכו"ע וסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קא מיפלגי רשב"ג סבר אשה טהורה ודם טמא דאתי דרך מקור וא"ל רבי אי חיישת לוסת אשה נמי טמאה ואי לא חיישת לוסת מקור מקומו טהור הוא (שם) וכתבו התוס' אהא דמ"ס וסתות דרבנן דנראה דדוקא שמרגשת שדם זה בא מהמכה ואפ"ה אי וסתות דאורייתא חיישינן שמא גם מן המקור בא אבל אם אינה מרגשת יציאת הדם מהמכה טמאה לכו"ע אם הוא זמן וסתה דאי לא"ה וכי לעולם לא תהא נדה והלא קודם המכה היה לה וסת עכ"ל ביחור דבריהם לפי ענ"ד אין לומר דהיינו איך אפשר לטהרה בכה"ג אף לזמן מרובה הא בזמן מרובה ודאי הדין נותן דאיכא רובא לאיסור שהרי צריך להוציאה מכלל הנשים הרואות דם ומחזקתה שהיתה רואה עד הנה וע"ל (שם ז' ב') דלר"א בג' עונות בינוניות יוצאת מכלל כל הנשים דע"ז ל"ה משני מידי דאכתי כשראיית דם מכתה תדירה תטהר אף לזמן מרובה אלא נ"ל ביאור דבריהם דה"ל חזקה העשויה להשתנות משא"כ בסתם אשה שלא בדקה בשעת וסתה דל"ח עשויה להשתנות דשמא תראה ע"י הרגשה גמורה ולא ישתנה כלל חזקת זמן שאינה מרגשת חבל כאן הא גם השתא מרגשת ביציאת הדם והש"ך בסי' קפ"ז ס"ק כ"ו הביא בשם הרשב"א להתיר בכ"ע והח"ד שם ס"ק י"א מביאוריו כתב בישוב קושיית התוס' לפי"ד הרשב"א דע"י זיבת דם המכה אין גופה מזדעזע וא"כ יכולה להיות טמאה כשתראה ע"י הרגשה שנזדעזע גופה ולפי ענ"ד י"ל דיכולה להיות טמאה כשתתרפא ממכתה אבל אכתי באמת קשה איך טהורה לזמן מרובה הא עי"ז תצא מחזקתה ומכלל רוב הנשים הרואות כנ"ל ע"כ נ"ע דאיירי ברגילה נראות ע"י וסתות הגוף כדרך רוב הנשים דתטמא כשתרגיש וסתות הגוף ותראה דם ואי לא תרגיש י"ל דהא קמן שיצאה מחזקתה וגם מרוב נשים דרוב נשים רואות ע"י וסתות הגוף כנ"ל וכבר כתבתי דכל שנא ראתה ע"י וסתות הגוף אתרע לה וסתה ולכך תלינן בדם מכתה בספר מ"צ הקשה מאי עדיפותא דדם מכה מדם עליה דקיי"ל (נדה י"ז ב"ב כ"ד) דדם המקור הוה רובא וכ"ש דקשיא להסוברין דתנינן במכה שא"י שמוציאה דם ברואה שלא בשעת וסתן כמוש"ל ותי' דהכא שאני דאיכא תרתי דם עליה ודם מקור ולפי ענ"ד צע"ג בכל כה"ג אי מצטרפי תרי מיעוטי למיהוי ספק השקול כמו"ש (חולין ט' ב"ב צ"ב) והנ"ל בזה דל"ש רובא אלא בענין דכולן עלולין בשוה לענין פרישה אבל הכא דם המכה יוצא בהכרח ודם המקור יכול להיות שלא יצא בלי וסתות הגוף ואפי' בא"י שמכתה מוציאה דם מ"מ י"נ דסתם מכה ודאי מוציאה דם דיני וסתות יובא בדיני איסורי נדה לבעלה הערות א) שלא בשעת וסתה באשה שיש לה וסת נראה דאף להתוס' תלינן במכתה אפילו חינה מרגשת שהדם בא עכשיו מהמכה משום חזקת טהרה דבכה"ג ודאי לא הוי חזקה העשויה להשתנות דאולי לא תראה שלא בשעת וסתה ועוד דקודם שעת וסתה באשה שיש לה וסת לכו"ע היא בחזקת מסולקת בדמים יותר מבשעת וסתה כמוש"ל וכן הוא הסכמת הפוסקים אלא שיש מחלוקת בין הפוסקים אם צריכה שתדע שעכ"פ מכתה מוציאה דם אף שאינה מרגשת שעכשיו בא הדם מהמכה ואיך אפשר שתדע שמכתה מוציאה דם עיין ט"ז ושארי אחרונים ס"ס קפ"ז ואי כאב כמכה עיין ט"ז ס"ס קצ"א, ועיין אחרונים ב) אשה שאין לה וסת לפי"ד התוס' אין להתיר באינה מרגשת שהדם בא עכשיו מהמכה מיהו לפי ענ"ד עפ"י הנ"ל יש להתיר בכ"ע ג) בסתם נשים הרואות ע"י וסתות הגוף נ"ל דודאי א"צ שתדע שהדם בא עכשיו מהמכה מיהו אם דרכה לראות שלא ע"י הרגשת וסתות הגוף כלל לפי ענ"ד באשה שאין לה וסת וכן ביש לה וסת ורואה בשעת וסתה אף שהיא מרגשת שמכתה מוציאה דם עכשיו מ"מ טמאה להשיטה הב' שכתבתי בענין וסתות דאורייתא או דרבנן לפי הסברא הא' דשם ולפי הסברא הב' ג"כ אינה טהורה רק כשמוצאת עצמה טהורה אח"כ ע"י בדיקה במשך זמן אשר לפי הרגילות שלה אין מעינה עשויה להסתם עדיין ד) כשדם מכתה משונה מדם ראייתה ורואה בשעת וסתה כדם מכתה נ"ל דלהתוס' א"צ שתרגיש שהדם יוצא אז מהמכה ה) לענין דין הפסק טהרה וספירת ז"נ