באר היטב (עה"ת) קסו

דברי רש"י פי' דהיינו הא דקיי"ל לעיל ט' א' ולהלן ל"ט א' דצריכה בדיקה בשעת וסתה אי היינו דאורייתא או דרבנן ולפי ענ"ד אין זה נראה דא"כ ה"ל למימר בדיקת וסתה דאורייתא או דרבנן והנ"ל דהפי' הוא הא דקיי"ל להלן (ס"ג ב') והזרתם את בני ישראל גו' אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן אי היינו מה"ת או דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כמו"ש הר"ן למ"ד וסתות דרבנן ובביאור ספק זה שיטה א) דיש להחמיר בשעת וסתה משום סברא דאפשר בפרישה ובאת"ל וסתות דרבנן ה"ל ספק השקול ואוקי סברא דאפשר להדי חזקת היתר ה"ל שקול ואסורה מדרבנן לשיטת רוב הפוסקים דקאימנא בשיטתייהו דספק ח"א מותר מה"ת ולפי"ז נ"ל דצ"ל דאשה שאין לה וסת וחזקת רגילה שלא לראות מקמי עונה בינונית דהיינו וסת ימי החודש בפעם אחת לפי דברי הש"ך בסי' קפ"ט ס"ק ל' שנ"ע או בימים שבין ראיה לראיה דחוששת להן אף בח"ז כדלהלן ס"ג ב' ס"ד א' וכמו"ש כל הפוסקים וכן לאחר שעבר זמן וסתה עד שיגיע וסתה השני דאל"כ גם באשה שיש לה וסת בשעת וסתה ל"ה חשיב אפשר בפרישה ובאת"ל וסתות דאורייתא ה"ל בחזקת רגילה לראות דה"ל כחזקה לאיסור אוקי לה להדי חזקת היתר ה"ל שקול ואסורה מה"ת משום סברא דאפשר ולאחר שעבר זמן וסתה למ"ד דרבנן מותרת לגמרי ולמ"ד מה"ת אסורה מדרבנן דהא אח"כ ליכא סברא דאפשר שיטה ב) דמשום סברא דאפשר אין להחמיר כלל אלא דלכו"ע סברא דוסת מכריע לאיסור ולמ"ד וסתות דרבנן סברא דוסת הוה רק כספק הרגיל לאיסור דה"ל כחזקה ואוקי לה להדי חזקת היתר ה"ל שקול ואסורה מדרבנן כנ"ל ולמ"ד וסתות דאורייתא הו"ל רובא לאיסור ואסורה מה"ת אף במקום חזקת היתר ועמש"ל בס' אחרי מות ולפי"ז י"ל דאשה שאין לה וסת אינה חוששת כלל לא לעונה בינונית וגם לא לוסת ההפלגה הקודם שלא נקבע רק ע"י פ"א למ"ד וסתות דרבנן וצ"ע בנקבע ע"י ב' פעמים ועמש"ל בסדר אחרי מות בענין הוסתות והא דשריא בתר הכי לגמרי למ"ד וסתות דרבנן. סברא א) דרגילות הוא דרואה ע"י הרגשה מבוררת ואוקי רגילות להדי רגילות ומותרת משום חזקה למ"ד וסתות דרבנן ולמ"ד דאורייתא אסורה אח"כ מדרבנן כנ"ל והא דאמרינן בריש מכילתין דנדה דלהלל אמרינן דסברה הרגשת מ"ר היא היינו דמשום זה ל"ה רובא וכיון דל"ה רובא אין להקל משום זה בראתה שלא ע"י הרגשה מבוררת כמוש"ש לשיטת התוס' ובענין זה העליתי דענין הרגשה זו היינו הרגשת וסתות הגוף בשעת ראיה והלכך לענין ספק דמן העליה ומן המקור נדה י"ח) אין הכרע מהרגשה דכיון דאידי ואידי מתמצין מגופה הרגשתן שוה אבל בספק דם המקור וספק דם המכה שבמקור איכא הכרע מהרגשה דוסתות הגוף סברא ב) דצריכה לבדוק בשעה שלפי הרגילות שלה אין המעין נסתם עדיין וכיון שבודקת עצמה בתוך זמן זה ומוצאת טהורה הוה ראיה שלא ראתה כדמוכח מהא דלהלן (שם ס"א א') אמר להו מדאמר הונא חברין משמיה דרב חשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה ולבסוף ראתה חוששת לוסתה וחוששת לראייתה ש"מ וסתות דאורייתא וביאור זה לפי"ד התוס' לפי מה שנ"ל ביאור דבריהם הוא דודאי לישנא דר"ה משמע דשתי החששות שוין וא"כ ודאי מקולקלת למנינה אלא דהאי לישנא דר"ה ס"ל דבאת"ל וסתות דרבנן אף בראתה אח"כ אינה מקולקלת למנינה והאיכא דאמרי דלהלן בזה ס"ל דאף למ"ד וסתות דרבנן כי ראתה אח"כ מקולקלת למנינה ולפי ענ"ד להשיטה הב' דלעיל ודאי כי ראתה אח"כ בלי הרגשה גמורה מקולקלת למנינה ואף להשיטה הא' דלעיל ג"כ נ"ל דודאי מקולקלת למנינה דהא בשעת וסתה ה"ה בספק השקול ואח"כ היא בחזקת רגילה שלא לראות עד שעת וסתה בשניה כמו"ש מקודם והנ"ל לפי ענ"ד בזה דלמ"ד וסתות דרבנן ובלא ראתה אח"כ שריא אף מדרבנן עיקר הרבותא מה שחוששת לוסתה ולמ"ד וסתות דאורייתא וטמאה אף בלא ראתה אח"כ עיקר הרבותא בכה"ג הוא מה שחוששת לראייתה והלכך מלישנא דר"ה דמסתמא לא זו אף זו קאמר משמע דס"ל וסתות דאורייתא ואשמעינן בכה"ג דחוששת לראייתה איכא דאמרי הכי קא"ל טעמא דראתה הא לא ראתה אין חוששין אלמא וסתות דרבנן אתמר אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה ולבסוף בדקה אמר רב בדקה ומצאה טמאה טמאה טהורה טהורה ושמואל אמר אפילו בדקה ומצאה טהורה נמי טמאה מפני שאורח בזמנו בא לימא בוסתות קא מיפלגי דמ"ס דאורייתא ומ"ס דרבנן א"ר זירא דכו"ע וסתות דאורייתא כאן שבדקה עצמה בשיעור וסת כאן שלא בדקה עצמה בשיעור וסת (שם) נראה דבדיקה ממש קאמר והיינו שתחלת הבדיקה היתה בתוך אותיום דסוף בדיקה א"א שתהיה בתוך אותיום כנ"ל קשה לי וכי אפשר לומר שיודעת רגע הוסת בצמצום ועו"ק דהא עד סוף העונה היא חוששת לוסתה מדאסורה לבעלה עד סוף העונה וצ"ל דהיינו שבכל משך זמן וסתה בדקה עצמה תמיד בתוך אותיום לאחר כל הרגשה קלה שהרגישה ובביאור אמרם כאן שבדקה כו' פירש"י דקאי אמימרא דרו"ש דלעיל ופי' כאן שלא בדקה היינו דדינא דוסתות דאורייתא היינו בלא בדקה בתוך אותיום ולפי"ז שמואל דמטמא היינו אפילו בבדקה בתוך אותיום וקשה מ"ט ואי משום דחיישינן שמא נתחפה הדם ע"י איזה לכלוך א"כ בשעת וסתה נמי ועו"ק כיון דתמיד היתה רואה הרבה ע"כ הא חזרה בה מוסתה וצ"ל דמ"מ יש שהות קצת לפלוט ביני ביני כמוש"ל ויותר נלפענ"ד כפי' הב' שברש"י דכאן שבדקה בשיעור וסת קאי אדרב וכאן שלא בדקה בשיעור וסת קאי אדשמואל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי א"ר ששת כתנאי רא"א טמאה נדה ורי"א תבדק לפי מש"ל דאף למ"ד וסתות דאורייתא מ"מ לבתר הכי כשלא ראתה אינה טמאה רק מדרבנן צ"ל דהא דאמר טמאה נדה היינו לאפוקי מדין מעל"ע שבנדה שאינו נוהג בחולין ואינה מקולקלת למנינה והני תנאי כהני תנאי דתניא רמ"א טמאה נדה וחכ"א תבדק אמר אביי אף אנן נ"ת (נדה ל"ט א') רמ"א אם היתה במחבוא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת הדמים טעמא דאיכא חרדה כו' אלמא וסתות דאורייתא (שם) והא דלא