באר היטב (עה"ת) קסה

כלל ובספרי עוד"ד הארכתי בביאור זה היטב ובזה הנני רק לבאר רק עיקר ותמצית התי' בזה בקיצור דכל שמוצאה דם ע"י קינוח גרידא דהיינו אותיום שהוא רק רגע אחת ואלמלא הקדימה או איחרה רגע אחת לא היתה מוצאתו יש בזה משום היפך ונגד סברא דאי אפשר לצמצם דה"ל מילתא דלא שכיחא והלכך במשמשת ליכא משום זרות ההזדמנות דאימור הדם בא קודם רגע האחרונה ולא יכול לצאת אבל בלא"ה אם איתא דבא מעיקרא כבר היה יוצא ולענין מציאת הדם ברגע האחרונה ה"ל מילתא דל"ש הא דכל אשה שאין לה וסת טהורה כ"ז שלא ראתה ולא מספקינן שמא ראתה או רואה בשעת עסקה בטהרות ולא אמרינן בזה ס"ט ברה"י טמא אף בדאיכא חזקה לטהר הארכתי מזה בריש נדה בספרי עוד"ד ואם נאמר דרגילות לראות ע"י הרגשה לכו"ע כמו"ש (נדה ט"ז א') א"ש טפי ובלא זה צ"ל משום דל"ה ספק מגע ודין הטהרות כדין האשה עצמה וכשראתה אינה טמאה מה"ת למפרע דבספק דלמפרע ל"ש דין דס"ט וסמכינן אחזקה דמקמי הכי והא דאינה מקולקלת למנינה היינו או משום חזקה דמעיקרא דעדיפא מחזקה דהשתא או משום דמעיקרא הוה נפיק ובספרי הנ"ל נתבאר הכל בטוב בריש נדה ושם ד"ה אשה מרגשת אתמר בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר מצאה עליו דם אמר רב טמאה נדה כו' בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי אומר טמאה נדה ור"ח אמר טמאה משום כתם א"ל ר"ח אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד פי' דבפחות מזה אינה טמאה משום כתם דתלינן במאכולת להתיר אף מדרבנן א"ל אבל א"ל א"כ אף עתה עשיתו כתם ורבי סבר בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת וכיון דנפיק ליה מדם מאכולת ודאי מגופה אתי (נדה י"ד ב') ובגמ' שם איתא דר' יוסי מטהר וכתבו התוס' שם דנראה דר"י מטהר לגמרי בביאור עד שאינו בדוק הנ"ל אין לומר דהיינו אינו בדוק כלל דא"כ אין סברא לטמא אף משום כתם ועכ"פ ודאי א"א לומר כלל בזה טמאה נדה אלא ע"כ צ"ל דהיינו אינו בדוק היטב אבל מ"מ בדוק הוא קצת ועד הבדוק היינו בדוק יותר וא"כ צריכין אנו לגדר מבורר מה הוא בדוק ומה הוא אינו בדוק התוס' והרמב"ן ז"ל כתבו דאף שבדקתו מכבר פעם אחת כל שלא בדקתו עכשיו בשעה שבדקה בו עצמה ה"ל עד שאינו בדוק ובספר ס"ט הקשה ע"ז א"כ איך אפשר לומר בעד שאינו בדוק דטהורה אף משום כתם א"כ טומאת כתם היכי משכחת לה הא כיון שלא מצאה הכתם תיכף לבדיקת הסדין והחלוק ה"ל עד שאינו בדוק ולפי ענ"ד הא לק"מ דכיון שאין לתלות בדם דמעלמא רק באותו משך זמן שיש לחוש לדם דגופה כיון שבדקתו קודם שלבשתו ה"ל עד הבדוק אלא שהרשב"א הקשה ע"ז תשובות עמוקות ונצחות כמו"ש בביאור דבריו בספרי עוד"ד והעלה דכל שבדקתו פעם א' כ"ז שלא נעשה בו איזה מעשה שהדין דתולין מדרבנן בכה"ג בכתמים ה"ל עד הבדוק ולפי"ז עד שאינו בדוק היינו שלא היה מעולם בחזקת בדוק מבורר אלא בדוק ואינו בדוק לגמרי ועיין טור סי' ק"צ בב"י ובש"ע שם ט"ז ס"ק כ"ט ובש"ע של הרה"ג מלאדי הא דנקט וטחתו בירכה עיין תוס' וביאור כונתם נ"ל דהיינו כדי שלא נטעה לומר דבמקום שדם המקור יכול ליפול ה"ל ס"ס להחמיר ספק מן המקור בא לשם ואת"ל שלא מן המקור בא לשם מ"מ שמא מן העד הוא שבא מהמקור ולכך טמאה אף בעד שאינו בדוק קמ"ל הא דנקט בעד שאינו בדוק שהניחתו בקופסא ולא נקט ומצאה עליו דם י"ל משום דבכה"ג היה ניכר אם הוא דם מגופה או לא ויותר נ"ל דאיירי בבדיקה דלפני תשמיש דאינה רואה אותו עד למחר ויש להעיר בזה א) הא דטמאה בכל כה"ג נ"ל דהיינו אף שהדם שנמצא הוא עגול ולא משוך דאף ע"י בדיקה יכול להיות עגול דפעמים דוחקת העד להטפה ונעשה כתם עגול ואף שמושכת העד אח"כ מ"מ אינו נעשה משוך מכיון שכבר נבלע הדם בהעד וכ"פ הרמב"ם מיהו הרשב"א והרמב"ן לא כתבו כן עיין יו"ד סי' ק"צ סל"ה ואם יש להחמיר בכ"ז במשוך יותר מהמבואר בכל הנ"ל עמ"ש (נדה נ"ח ב') ד"ה עגול ב) הא דטמאה נדה בטחתו בירכה בעד הבדוק נ"ל דהיינו רק בשיש שם כגריס ועוד דומיא דהא דעד שאינו בדוק אבל בפחות מכן אף שבדקתו לעד מקודם שבדקה בו עצמה מ"מ ודאי דאינה טמאה כלל כשטחתו בירכה ומצאה עליו דם אח"כ דתלינן במאכולת שהיה על בשרה מיהו יש פוסקים להחמיר בזה כהסוברים דעל בשרה אף כתם פחות מכגריס ועוד טמא או משים דאלו דם מאכולת היא היה נמצא על בשרה ואין זה נראה מיהו במשוך נראה להחמיר כמו בעד שהיה נתון תחת הכר דבעינן למימר לקמן ג) כתב הכרו"פ דאפילו למ"ד דטמאה נדה או כתם בעד שאינו בדוק היינו רק בבדיקה אבל בכתמים גרידא ודאי סדין וחלוק שאינו בדוק כדין עד הבדוק אינו מטמא משום כתמים וזה נכון מאד ולפי"ז יהיה פי' אינו בדוק דבשו"ע יו"ד סי' ק"צ סל"ט כפי' אינו בדוק דלעיל שם בסעיף ל"ו ודלא כהט"ז שם עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא דברי ר"א בר"צ (נדה נ"ח ב') במשנה ורבנן פליגי עליה ומטהרין אפילו במשוך בשאין בו כגריס. ועוד והלכה כר"א בר"צ דמשוך טמא אפילו בכ"ש שם בגמ' סוף נ"ט ב' דמשוך ודאי מגופה הוא ולפי מש"ל מבואר דהא דעגול טהור היינו בשאין שם כגריס ועוד אבל בכגריס ועוד טמאה נדה בעד הבדוק כדלעיל ודוקא בדליכא במידי לתלות אבל בדאיכא במידי לתלות הדין ביותר מכגריס כמו בפחות מכגריס דטהורה אף בספק שע"י בדיקה וכמו"ש ביו"ד סי' ק"צ סל"ד בהגהה והט"ז שם ס"ק כ"ג ולפי כ"ז מבואר דהיינו בעד שבדקתו קודם שבדקה בו עצמו דאל"כ לגבי פחות מכגריס ועוד דאיכא לתלות במאכולת ודאי ה"ל עד שאינו בדוק ואף במשוך טהור ורק בבדקתו מקודם הוא דליכא לתלות למאכולת דע"י מאכולת שתחת הכר לא היה נעשה משוך וכן הוא דעת הראב"ד והרמב"ן וכן הוא בש"ע מיהו דעת בעה"מ לטמא במשוך אף בפחות מכגריס אף בעד שאינו בדוק בעו מיניה דרב נחמן וסתות דאורייתא או דרבנן (נדה ט"ז א') ובביאור זה הארכתי בספרי עוד"ד וכאן הנני להביא רק תמצית