באר היטב (עה"ת) קסד

האי דם מעיקרא אתי בהרגשה וסברה הרגשת מ"ר הוא והנ"ל לפי ענ"ד דאיירי שבדקה עצמה ומצאה טהורה ויודעת לברור שלא הרגישה אח"כ שום הרגש כלל קודם מציאת הדם ומה שיש להקשות דלמא בשעה שנפרד העד מבין השנים הרגישה וסברה הרגשת העד היא ומ"מ לא נגע הדם בהעד עמ"ש (נדה ג' א') ד"ה אשה מרגשת ועוי"ל דאיירי באשה שיש לה וסת והבדיקה היתה קודם זמן וסתה הדם עצמו שבא שלא בהרגשה למ"ד מקור מקומו טמא הויא אב הטומאה ואף שאין בו רביעית עיין תוס' נדה ט"ז ד"ה מקור מ"ט כו'. התה"ד פסק דאשה שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה ולא מצאה כלום שהיא טמאה דודאי ראתה טפת דם ונאבד והוכיח כן מהסוגיא דנדה נ"ז והובא ביו"ד סי' ק"צ ס"ס א' ואני כתבתי בביאור הסוגיא דלא כוותיה ויש להעיר בזה לפי"ד האוסרין א) בדקה עצמה בתוך אותיום ולא מצאה כלום כתב הח"ד שם להקל. ב) פשוט דדוקא בלא מצאה כלום הוא דטמאה אבל מצאה מראה טהורה טהורה וכתב הח"ד דדיקא במצאה המראה טהורה בתוך אותיום ולפי ענ"ד לאחר אותיום ג"כ טהורה ואף במצאה לאחר אחר יש לטהרה לפי ענ"ד ג) בהרגשת זעזוע הגוף או זיבת דבר לח כשלפי אומדן דעתה היה ראיית דם צ"ע ד) באשה שיש לה וסת נראה להקל שלא בשעת וסתה. מעשה באשה אחת שבאתה לפני רע"ק אמרה לו ראיתי כתם א"ל שמא מכה היתה בך א"ל הן וחיתה א"ל שמא יכולה להגלע ולהוציא דם א"ל הן וטהרה רע"ק ראה תלמידיו מסתכלין זב"ז אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם גו' דם ולא כתם (נדה נ"ח ב') במשנה ובספרי עוד"ד ביארתי דאין זה משום שלא הרגישה דוודאי יש לנו לומר דהרגישה וסברה הרגשת מ"ר היא ואף שלא הטילה עבידא לטעות בזה ועוד דמ"מ היה הדם טמא אב הטומאה למ"ד מקור מקומו טמא אלא דהתורה טהרה כתם משום ספק דם דמעלמא אף בספק הרחוק שהיה בדין לטמאה מה"ת משום ספק והיכא דיודעת בודאי שאין זה דם מעלמא או טהורה מה"ת משים ספק דמן הצדדין ומן העליה צ"ע ונראה לפי ענ"ד להקל למ"ד סח"א אסיר מה"ת י"ל דלא הקילה התורה רק בסח"א דהיינו בספק הרגיל לאיסור דה"ל כחזקה לאיסור כמו"ש בכ"ד ואוקי לה להדי חזקת טהרה ה"ל ספק השקול אבל היכא דספק דמעלמא ל"ה רק מיעוטא לגמרי טמאה מה"ת מיהו מלשון דם ולא כתם משמע דבכ"ע טהורה מה"ת וגם לא מצינו בזה פלוגתא בין מ"ד סח"א אסור מה"ת למ"ד סח"א מותר מה"ת ועמש"ל בדיני אשם תלוי ובביאור ענין זה נלפענ"ד דאין לומר דה"ל כספק הרגיל לאיסור ואוקי לה להדי חזקת היתר דה"ל ספק השקול כנ"ל וטהרה משום דם ולא כתם דלא מצינו שהתירו מדרבנן בכתם בספק הרגיל לאיסור אלא נ"ל דה"ל ספק השקול ובאמת שטהורה לדידן משום חזקת טהרה אף מדרבנן בלי דרשא דדם ולא כתם ומה שהיו תלמידיו מסתכלין בו ומה שהוצרך רע"ק לדרשא דדם ולא כתם היינו משום דרע"ק ס"ל במסכת (כריתות י"ח) דספק ח"א אסור מה"ת ולדידיה סח"א במקום חזקת היתר אסור מדרבנן כמו"ש בספרי עוד"ד בכ"ד ויש להעיר בזה א) ישבה על דבר הבדוק ובעמדה מצאה דם לח בעין נ"ל דאין לזה דין כתם אלא דין דם גמור ועמ"ש בספרי עוד"ד שם ב) בדקה בעד ונאבד אי כתמה טהור מה"ת עמ"ש בספרי עוד"ד (נדה וא"ו א') ד"ה זו"ז תולין שהס"ט נסתפק בזה ומקום הספק הוא דשמא לא טהרה תורה בכתם משום ספק דמעלמא רק משום סברא דאשה מרגשת בעצמה אבל בבדקה עבידא דטעתה וסברה הרגשת עד היא ולפי ענ"ד העליתי שם להקל מדרבנן כל הכתמים טמאין בדליכא במידי לתלות ולא גזרו בכתם שנמצא ע"ד שאינו מק"ט ועל בגד צבוע (נדה נ"ט ב' ס"א ב') ותולה במאכולת עד כגריס (שם נ"ח ב') ובנמצא על בשרה י"א דל"ב כגריס ובאורי דינים אלו יובאו במהדורא תנינא דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה כו' נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה לאח"ז טמאין מספק ופטורין מן הקרבן איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה ואח"כ מטמאה מעל"ע כו' (נדה י"ד א') הא דחייבין בקרבן מפרשינן במס' (שבועות י"ח ח') דהיינו רק בסמוך לוסתה ויתבאר להלן בדיני איסור נדה לבעלה בגמ' פרכינן אהא דעל שלו כו' ניחש דלמא דם מאכולת הוא ומתרצינן אותו מקום בדוק הוא אצל מאכילת א"ד א"מ דחוק הוא אצל מאכולת נ"מ דאשתכח מאכולת רצופה כי' הא דקתני על שלה לאח"ז טמאין מספק דמשמע דאף האשה טמאה רק מספק פשוט דהיינו אזמן דלמפרע בשעת תשמיש ודלא כהח"ד בסימן ק"צ ופירש הא דפטורין מן הקרבן היינו מחטאת לכו"ע ולענין אשם תלוי פלוגתא דתנאי אי מחייב בסח"א כמוש"ל בדיני א"ת ומוכח מזה דספק דמן הצדדין ומן העליה ל"ח כלום ואף לאצטרופי לספק אחר למיהוי ס"ס לא מהני ועיין יו"ד סי' קפ"ז ס"ה בהגהה ומ"ש בספרי עוד"ד בד"ה תנא וחייבין בא"ת ליישב פסק הרמ"א דשם שלשה זמנים הן לענין טומאת למפרע אותיום לאחר זמן ולאחר אחר זמן ודין דלאחר אחר חלוק מדין דלאחר זמן דבלאחר זמן הדין כמו בכל ספק השקול דח"א ובלאחר אחר טהורה מה"ת ורק מדרבנן החמירו לחכמים להלל דפליג אשמאי עד מעל"ע למפרע כשלא בדקה עצמה בתוך מעל"ע לענין קודש ותרומה כדאיתא שם ובריש מכילתין וכמוש"ש באריכות ואינה מקולקלת למנינה (נדה ו' א') ע"ש אותיום היא שיעור וסת איזהו שיעור וסת משל לשמש ועד שעומדין בצד המשקוף ביציאת שמש נכנס עד הוי וסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה (נדה י"ב א' י"ד ב') וביאור שיעור דלאח"ז עיין גמ' שם בר פדא אמר כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות בעלה בא"ת טהרותיה תלויות בעלה פטור טהרותיה טהורות פי' מן הדין בלא גזרה מעל"ע ור' אושעיא אמר אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות בשלמא התם שמש עכבי לדם אבל הכא אם איתא דהוה דם מאן עכבי' (נדה ס' ב') והקשו בתוס' דמ"מ כיון שיש ספק בזה אמאי בעלה בחטאת ותי' בלתי נראה