באר היטב (עה"ת) קסג

והיינו שלפעמים יקרה בנשים שקנה השתן פתוח לתוך חלל הרחם ואולי בימיהם היה דבר זה יותר מצוי ודם שבשלפוחית ובקנה השתן לפעמים נוזל ג"כ דרך שם ואולי שלפעמים מתהוה איזה סדק ונקב מכותלי קנה השתן לתוך חלל הרחם שאין השתן יוצא דרך שם ובביאור ענין הפרוזדור שיטה א) היא שיטת התוס' (נדה מ"ב ב') ד"ה שהוציא בתי' הב' דיש חילוק בין דם נדה ללידה דלפי"ז צ"ל דהפרוזדור הוא החלל החיצון שבין הירכים עד תחלת בין השנים שהרי הדם מטמא בפרוזדור לפי"ז ואנן הא קיי"ל לעיל מ"א ב' דבין השנים כלפנים והלול הוא על הפרוזדור קודם בין השנים שהרי מן הלול ולפנים תנן ספיקו טמא וא"כ בית החיצון היינו פרוזדור ולפי"ז לענין לידה בעינן שיצא הראש מתוך בין עובי הירכים ונ"ל דהיינו לבין שפתי הערוה ויותר נ"ל דהחלק מהפרוזדור שתינוקת יושבת ונראה דהוה גלוי אצל שרץ אינו בכלל פרוזדור שיטה ב) היא תי' הא' שבתוס' שם דלפי ע"ד שם צ"ל דהפרוזדור הוא בין השנים ושם הוא הלול שיטה ג) נ"ע לפי ענ"ד לדבר מבורר הוא כמו"ש לעיל פרשה י"ב פסוק ב' ד"ה וילדה זכר אר"א בר"צ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וא"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים וא"ל שומא יש לה בתוך ב"מ שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה אר"ל ובפושרין תנ"ה תטיל למים ובפושרין רשב"ג אומר ממעכתו ברוק ע"ג הצפורן מ"ב מיעוך ע"י הדחק א"ב התם תנן כמה היא שרייתן בפושרין מעל"ע הכא מאי כו' תיקו נראה דודאי תטיל למים כי' אין זה מדברי הרופאים דמה להם לרופאים לענין טומאה וטהרה אלא שזה הוא מסקנת ר"א בר"צ או דברי אביי הקשה הרא"ש אמאי טמאה בנמוחו דם מכתה היא וטהורה כדלעיל (שם ט"ז א') ואשר י"ל בזה א) מהר"ם תירץ דחכמים לא סמכו על הרופאים הלכך אם נמוחו טמאה והקשה הח"צ א"כ למה הזכירו דברי הרופאים כל עיקר ותי' בספר ס"ט דהעיקר כהסוברים דהא דאם לא נמוחו טהורה היינו רק בבריה דצורתן מוכחת עליהן אבל לא בדם גמור והלכך אם לא נמוחו כיון דלח שכיח דם שלא יהא נימוח סמכו על הרופאים אבל בנימוח לא סמכו על הרופאים לומר שיש לה מכה ולומר שזה הוא דם מכתה ב) נ"ל דהא דתטיל למים היינו ביאור לדברי הרופאים לפי שגם הם לא אמרו רק בקליפות שאינן נמוחין ואם נמוחין אין אלו קליפות ולא באין ע"י מכה ג) כתב הח"צ דהרופאים לא אמרו שהיא מכה ממש אלא איזה ענין קלקול במקור אשר עי"ז באין הקליפות והלכך אמרו חכמים אם נמוחו טמאה דהשתא לא ידעינן שיש שם מכה אלא קלקול בעלמא ואם לא נמוחו הן קליפות המכה וטהורה ולפי"ז צ"ל דב"מ היינו מקור אבל לאינך פירושי אין הכרע בזה ויש להעיר בזה א) כשרואה דם עם הקליפות הבלתי נמוחות נ"ל דבאת"ל דב"מ אין זה מקור יש להתיר ואם נאמר דהיינו מקור יש להחמיר כמו"ש ביו"ד סי' קפ"ח והטעם כתב הס"ט דכיון דהמכה מעלה קליפות שוב אין דרכה להוציא דם וכתב דמפורש בירושלמי לאיסור ב) הט"ז בסס"י קצ"א הקיל בקארטין אדומות שהביא שם אף בנימוחו וחלקו עליו באי אחריו) ג) בקארטין הבאין עם מ"ר ואחר מ"ר הקילו ביו"ד ס"ס קצ"א אף בנימוחו ע"ש ד) בקארטין קטנים מאד נ"ע להקל משום ספק מעלמא ספק ממראה טהור ספק לא נמוחים ועיין בספר חכמת אדם כלל צ"ז דין ז' ובחלק בינת אדם שער בית הנשים שאלה ו' ועיין בס' ס"ט ס"ס קפ"ח שאין דעתו כן אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ונמצא דם עליה טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה (נדה נ"ז ב') ומתבאר שם דמה"ת טהורה בכ"ע אלא דמדרבנן טמאה כדין כתם דאינה נטמאת ע"י כתם שע"ד שאינו מק"ט בספר ס"ט הביא שהשל"ה שאל מהמהר"ם מלובלין אם היתר זה היינו רק משום דלא ארגישה אף בוודאי מגופה או דההיתר בזה היינו משום ספק מעלמא דאימור לא בדקה יפה יפה והאריך שם מזה ולפי ע"ד אין זו שאלה כלל דפשיט הוא דאיירי בידוע בודאי שהיא מגופה ומ"מ טהורה משום דלא ארגישה אלא שיש להסתפק שמא ההיתר הוא משום דתלינן בדם צדדין דבית החיצון או בדם העליה וג"ז אינו נראה אלא ההיתר פשוט משום דלא ארגישה בביאור מיני ההרגשות כתב הח"ד ביו"ד סי' ק"צ ס"ק א' שהן שלשה א) הרגשת פתיחת פי המקור והרגש זה נראה דבלתי מתחלף בהרגשת עד הבדיקה ובהרגשת שמש ומי רגלים כדבעינן למימר לקמן. ב) הרגשת זעזוע הגוף וזה מתחלף בהרגשת עד ושמש ומ"ר ואף שלא הטילה מ"ר יכולה לטעות בזה כמוש"ש בסוגיא ג) הביא בשם שו"ת אחרונים הרגשת זיבת דבר לח וכתב דאם לא הרגישה שזב ממקורה רק שהרגישה זיבת דבר לח בהפרוזדור טהורה דכיון דבשעה שיצא הדם מהמקור ומבית השנים לא הרגישה ורחמנא טהריה להאי דם כי הרגישה אח"כ ה"ל כדם אחר שהוכנס לפרוזדור והרגישה זיבתו ומתבאר שם מתיך הסוגיא כמוש"ש דאם הרגישה זיבת דבר לח ומצאה לחה לבנה ובה טיפת דם טהורה מה"ת דשמא לא נגעה הטפה בכותלי בית החיצון מיד ביציאתו והרגש זיבת הדבר הלח היה מהלחה הלבנה ד) נ"ל דכשמרגשת יציאת הדם מכותלי המקור הוה ג"כ הרגשה גמורה ודינה כהרגשת פתיחת המקור שבלתי מתחלף בשארי הרגשות ומתבאר שם מהסוגיא כמוש"ש דבין שיודעת שהרגישה ומסופקת אי היינו הרגשת דם או הרגשת עד שמש ומ"ר או שלפי דעתה הוא הרגש עד שמש ומ"ר או שמספקת אם הרגישה כלל או לא בכ"ז היא טמאה ודאי מה"ת דחזקת דם בא בהרגשה והכרו"פ בסי' קפ"ג הוכיח התוס' דס"ל דהמוצאת דם ע"י בדיקה אינה טמאה מה"ת משום שמא לא הרגישה ולפי ענ"ד דבר זה ישתקע ולא יזכר ולא יפקד ותמה אני פה קדוש יאמר דבר זה הח"ד בסי' ק"צ הקשה אמאי טהורה בזה דלמא