באר היטב (עה"ת) קסב

רש"י ותוס' והר"ש מקוצי הובא ברא"ש דת"ק דהיינו ר"א ס"ל דרכה של אשה כו' ורבנן ס"ל אין דרכה כו' ובביאור זה פי' התוס' הוא דחוק מאד ולא ראיתי להביאו ופי' רש"י הוא דרבנן ס"ל אין דרכה כו' הלכך דם שבח' בין שבתוכה ובין דפ"פ אין זה דם נדה כלל וא"צ כלל קרא דבבשרה למעוטי כמו להס"ד אלא דבזה פליג על הס"ד דס"ל דמ"מ מודו רבנן לדרשא דבבשרה למעט דם ע"י שפופרת ופי' זה קשה כמו"ש התוס' דלפ"ז פי' דאין דרכה ש"א כו' ל"ד לפי' אין דרכה ש"א לראות דם בשפופרת וביותר קשה כיון דלאביי פי' דברי רבנן כמו להס"ד א"כ למה הוצרך לפרש דבריהם ודברי ת"ק דפליג בדרכה של אשה כו' ע"כ נ"ע כפי' הר"ש מקוצי דלאביי רבנן ג"כ ס"ל דדם שבח' היינו דם נדה כמו לת"ק אלא דס"ל דנתמעט לטהרה משום דאין דרכה של אשה כו' ולא משום הפסק ולכך גם בפ"פ טהורה ובשפופרת ג"כ טהורה משום דאין דרכה כו' והכל ממיעוט דבבשרה שיטה ב) היא שיטת הרמב"ן ז"ל בחידושיו דפלוגתייהו אי ח' הוה הפסק דרבנן ס"ל דרכה ש"א כו' והלכך ח' לא הוי הפסק ומה שטיהר הכתוב בח' היינו משום שאין זה דם נדה אלא דם ח' והלכך גם בפ"פ טהורה ות"ק דהיינו ר"א ס"ל אין דרכה כו' והלכך מה שטיהר הכתוב בח' היינו משום הפסק וא"כ פ"פ טמאה וא"ת לרבנן דאין זה דם נדה אלא דם ח' א"כ דרכה של אשה כו' היכי משכחת לה י"ל א) כמו"ש הרמב"ן דבדם אגור מודו דהוה דם נדה ב) בח' העשויה כמין שפופרת וראתה דם דרך חללה ולפענ"ד בלא"ה לק"מ דאנן הכי קאמרינן דרבנן ס"ל דאי הוה דם נדה אין סברא לטהרה משום אין דרכה דאז הוה חשיב דרכה אלא ע"כ מה שטיהרה הכתוב היינו משום דאין זה דם נדה כו' בספר ס"ט הביא מי שהקשה על פי' זה דא"כ מה הכריחו לרבא לומר דכו"ע אין דרכה כו' ובמקור מקומו טמא פליגי לימא דכו"ע דרכה כו' ולכו"ע אין זה דם נדה אלא דם ח' ובממ"ט פליגי ובפ"פ שהדם נוגע במקור ולפי ענ"ד לק"מ דכיון דלפי"ז תרוייהו ס"ל דה"ל דם ח' א"כ עיקר פלוגתייהו יהיה חסר מן הספר ונ"מ בין ב' אלו הפי' א) ברואה דם נדה מבורר היינו בדם אגור או בהח' שכעין שפופרת כנ"ל לאביי לרבנן לפי' הר"ש טהורה אפילו בח' דפ"פ כיון דאין דרך ראיה בכר ולפי' הרמב"ן טמאה אפילו בח' דלא פ"פ לרבנן ב) בענין דידן להר"ש טהורה בפ"פ דהא אנן כרבא קיי"ל ולרבא לכו"ע ס"ל כרבנן לאביי ולהרמב"ן קיי"ל לדידן כמו דס"ל ת"ק לאביי דבפ"פ טמאה כיון דליכא הפסק אר"ל משום ר' יהודה נשיאה מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה שנאמר יען השפך גו' למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב (נדה מ"א ב') נפילת המקור נקרא שבר פמרפעוו ומתהוה ע"י התפשטות חבלי ורצועות המקור הנ"ל פסוק י"ח ויש בזה כמה אופנים לפעמים המקור נכנס לתוך בין השנים ומתלבש בו ויוצא עי"ז לבית החיצון ולפעמים מהקלפין כותלי בית הרחם המדובקין לבשר שבין הירכים והמקור מתלבש גם בהן ויוצא לחוץ ולפעמים שהמקור אינו נופל רק מצד א' ולפעמים שהמקור יוצא לחוץ וגם בין השנים וגם כותלי המקור יוצאין לחוץ והמקור כלתי מלובש בהן רק הן תלויין יותר מהמקור ובדיני האשה כשרואה דם בכל אלו האופנים יש לדון הרבה עפ"י כל הנ"ל ואני ביארתי ב"ה דינים אלו נדה שם עצהיו"ט בקצרה יש עוד מין פארפמוו הבא ע"י ב"מ היינו כלי העיכול שע"י נפילת איזה חלק מב"מ מתפשט קרום המפסיק בין כלי העיכול להמקור שנקרא פריסה ואז ב"מ מתלבשין בהפריסה והפריסה מתלבשת בחלק הנקרא בין השנים ובכותלי בית הרחם שמתקלפין עי"ז כנ"ל ויוצאין לחוץ ודיני אשה זו בראותה דם ג"כ מבואר בספרי הנ"ל לפעמים יקרה שיתהוה איזה צמיחת בשר בתוך המקור באיזה מכותליו והצמיחה הולכת ומתגדלת עד שיוצאת דרך פי המקור לחוץ ודם נדחה יוצא בתדירות ע"י פתיחת פי המקור ולפעמים שנופלין ח' ח' מאותה הצמיחה שבתוך המקור והח' יוצאין לחוץ אשה כזו אין לה לדרוש במורים ע"ד התירה לבעלה אבל תדרוש בנחיצה ברופאים מומחים מפני ס"נ הרובצת עליה והאחרונים האריכו מאד בכל אלו האופנים ודבריהם לפי ענ"ד בלתי מבוררין לפי שלא היו בקיאין בטוב כל אלו הענינים בענין הפלוגתא באם אפשר לפה"ק בלי דם נחלקו הראשונים לענין הלכתא ועיין רא"ש בזה ובסי' ג' והטור פסק דא"א לפה"ק בל"ד וחילק בין ח' גדולה לקטנה כהרא"ש שם ולא מצאנו בזה שיעור לגודלה וקוטנה ולפי ע"ד אין לחלק כלל בזה אלא דלשיטת הר"ש הנ"ל דלכו"ע הטהרה דבשם היינו משום שאין דרכה כו' או משום הפסק וחציצה וכן לשיטת הרמב"ן לת"ק דשם דמטהר משום חציצה נר נראה כמו"ש הח"ד בסי' קפ"ח ביו"ד דהא דמטהרינן בח' שאין עמה דם היינו משום דאף דא"א לפה"ק בל"ד מ"מ אין לחוש לדם אחר זולת הדם שבח' דכיון דהיינו דם נדה באמת הא איכא, דם נדה ע"י פה"ק אלא שהתורה התירתו רק להרמב"ן לרבנן דס"ל בטעם הטהרה דשם משום דל"ה דם נדה אלא דם ח' נראה קצת דצ"ל דחכמים ס"ל דאפשר לפה"ק בל"ד אלא דלהרמב"ן לא קיימא לן כרבנן דשם דהא לרבא כו"ע ס"ל כת"ק אליבא דאביי ואנן כרבא קיי"ל משלו חכמים משל באשה החדר והפרוזדור והעליה דם החדר טמא דם העליה טהור נמצא בפרוזדור ספיקו טמא לפי שחזקתו מן המקור (נדה י"ז ב') במשנה ובגמ' מבואר דלשון שחזקתו מן המקור היינו טומאה ודאית ואיתא שם החדר בפנים הפרוזדור בחוץ והעליה בנויה ע"ג שתיהן ולול פתוח בין עליה לפרוזדור ומחלקינן שם בין נמצא מן הלול ולחוץ לנמצא מן הלול ולפנים לענין אי הוה ודאי או ספק ובין נמצא בקרקע פרוזדור לנמצא בגג פרוזדור וביאור כ"ז חמור ע"ש רש"י ותוס' ונתבאר בספרי עוד"ד בביאור מובן היטב ובזה הנני רק לבאר מה שנצרך בביאור נתוח זה האי למעלה ולמטה היינו כשהאשה שוכבת פניה למעלה ולפי מש"ל פסוק י"ח בביאור נתוח אלו החלקים עפ"י חכמי נתוח דזמננו צ"ל דהעליה היינו קנה השתן והשלפוחית ובביאור ענין הלול לפי דעתם נ"ל דהאי לול פתוח אינו ענין תמידי אלא הוא ענין תנאי