באר היטב (עה"ת) קמח

הדין כן אף מדרבנן כדמוכח מקואות ספ"א ורפ"ה אבל מדרבנן מקוה שאין בה מ"ס ונפלו לתוכה ג"ל מ"ש נפסלת ואפילו נפלו אח"כ לשם הרבה מים כשרין מעט מעט כל שלא נפלו לשם מ"ס בב"א הרי היא פסולה מבואר בכ"ד רא"א רביעית מ"ש בתחלה פוסלין את המקוה ושלשה לוגין ע"פ המים וחכ"א בין בתחלה בין בסוף שיעורו ג"ל (מקואות פ"ב מ"ד) היה ר' יהושע אומר כל מקוה שאין בה מ"ס ונפלו לו ג"ל וחסר אפי' קורטוב כשר מפני שחסרו לו ג"ל וחכ"א לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד שם פ"ג מ"א ויש בזה דינים רבים ומפני שכולן דרבנן לא הבאתי מהן במהדורא זו אשר עיקרה ביאור דינים דמה"ת רק מעט כפי המצטרך לצורך ביאורי הדינים דמה"ת מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר כו' אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול פסול מחצה ע"מ פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה היו מקלחין בתוך המים אם ידוע שנפל לתוכו מ"ס מים כשרין עד שלא ירד לתוכו ג"ל מ"ש כשר ואם לאו פסול (שם פ"ד מ"ד). וכ"ז מדרבנן אבל מה"ת כשיש רביעית בבור מתכשרין כל השאובין שמגיעין לשם כמוש"ל מיהו ע"י מי גשמים הזוחלין נראה דל"ה השרשה מה"ת. התוס' במס' תמורה י"ב כתבו דנתערבו לאו דוקא רק לאפוקי שבאו למקוה שלא ע"י המשכה וכן נראה מפי' הרמב"ם אבל כשבאו למקוה ע"י המשכה ניתר ברביה והיינו כראב"י תמורה שם מיהו עיקר נראה כהמפרשים דלתנא דמתניתין אינו כשר אלא ע"י ג' תנאים המשכה עירוב בשעת המשכה ורוב כשרים בשעת המשכה ולפי"ז לפי הגי' שלפנינו במס' תמורה (שם) שלש מחלוקות בדבר. א) תנא דידן דס"ל דהמשכה בלי עירוב מקודם לא מהני כלום ופוסל את המקוה בג"ל. ב) ראב"י דתמורה (שם) דס"ל דהמשכה ורביה אף שלא בשעת המשכה מהני אף להצטרף למ"ס ג) רבנן דמייתי רבין תמורה (שם) דהמשכה מהני להכשיר לגמרי אף בלי רוב כשרים. ולפי"ז נ"ל דע"כ נ"פ אלא מדרבנן אבל מה"ת לכו"ע השאובין מתכשרין ע"י המשכה גרידא. מיהו כ"ז לפי ענ"ד אינו נכון דלא הוזכר בגמ' שם כלל בהא דכי אתא רבין אר"י משמי' דאיזה תנא אמרה דמשמע שהוא ידוע והנ"ע כמו"ש החסיד בביאורו ליו"ד שגי' הרמב"ם ז"ל בהא דתמורה ראב"י היא דתניא ראב"י כו' ברביה ובהמשכה וכן כי אתא רבין אר"י שאובין שהמשיכה כשרה רבה אמר כו' ולפי"ז רבין משמי' דר"י ג"כ ברבי' קאמר וכראב"י ולפי"ז י"ל דלכו"ע המשכה גרידא לא מהני כלל אף מה"ת וע"ה מש"ל בענין דהויה ע"י טהרה בעינן ועפ"י גי' זו פירשתי בספרי עוד"ד הסוגיא דתמורה שם באופן אשר תתפרש עי"ז המשנה דשם כפשוטה בטוב טעם ודעת הערה. בדיני ההמשכה י"א דבעינן ע"ג קרקע שיכולה לבלוע וי"א דסגי על דבר שאינו מק"ט ושיעור ההמשכה ג"ט ועיין יו"ד סימן ר"א סמ"ה וסמ"ו. הא דבעינן שיהיה ידוע שלא נפלו ג"ל מ"ש קודם שנתמלאו מ"ס ולא מכשרינן מספק כמו בכל ספק דרבנן דקיי"ל להקל וכדתנן שם פ"ב מ"ג דספק מ"ש כשר נ"ל משום דספק בשיעור חמיר טפי כמו"ש במס' כריתות (י"ז א') ע"ש. מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מ"ש שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש (מקואות פ"א פ"ז) לפי מ"ש בכ"ד דאין הרשות מתבטל במצוה להיות מצוה א"כ קשה איך אמרינן בזה ביטול ברוב הא מי גשמים אין מטהרין בזוחלין ואיך יקנו הכשר זוחלין ע"י ביטול ברוב וי"ל דמי גשמים ג"כ היו מקודם מי תהום דה"ל מעין וה"ל כנפסלו והפסול מסתלק מעליהן ע"י ביטול מיהו קשה דהא משמע דבמע"מ מטהר בזוחלין וכן משמע (שבת ס"ה ב') והא במע"מ ליכא ביטול והנ"ל דבענין זה לא בעינן כלל לבטל המי גשמים והמ"ש שמתכשרין ע"י השקה להמעין אלא שלא יתבטלו המי מעין מחשיבותם שמטהרין בזוחלין ואף כשהיה בענין שלא היה אפשר לטבול במי המעין לבדם מפני שאין גבוהין כ"כ מ"מ אין לחוש דהמ"ג ומ"ש נחשבין כעצים ואבנים בעלמא שמגביהין מי המעין וטעמא דמלתא דמ"מ מטהרין בכ"ש כבר כתבתי לעיקר משום דהא דמעין מטהר בכ"ש היינו משום שהוא מחובר למי תהום המרובין דנביעה משהו חשיבא כשפופרת הנוד מעין שהוא משוך כנדל פי' שמימיו זוחלין במקומות הרבה כשרץ נדל שיש לו הרבה רגלים והיינו ע"י מקומות הגבוהין שבין מקומות הזחילה ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש (שם פ"ה מ"ג) פי' ריבה והמשיכו כתב הר"ש דהיינו שעשה בריכות במקומות הגבוהין שלא היו שם מים מקודם וה"ה כמו שהיו פי' דאינו מטהר בזוחלין רק במקומות שהיה מושך מקודם ולפי"ז מעין שהמשיכו ע"י חפירות חדשות אין באותן החפירות תורת מעין ולפי ענ"ד הוא דבר תימא וכל לשון העברה דבמשניות הקודמין משמע להדיא דהיינו ע"י חפירות חדשות ומוכח שם דבלא כלי תורת מעין עליו והנ"ע כמו"ש כל המפרשים זולתו דהיינו ריבה מי גשמים או מ"ש שמתכשרין ע"י המעין. ובביאור לשון ריבה שיטה א) דהיינו שנעשו הרוב ממ"ג ומ"ש דמ"מ תורת מעין עליו במקום שהיו מושכין וזוחלין מעיקרא והא דלעיל פ"א מ"ז שהבאתי מקודם דכשרבו מים שאובין על המעין אינו מטהר בזוחלין י"ל לפו"ר דהיינו במקום שלא היה זוחל בלא"ה דאין לחלק בין מ"ש למ"ג לענין זה כיון דהמ"ס מתכשרין ע"י השרשה ולפי"ז ההיא דשבת ס"ה דחייש שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין היינו במקום שלא היו זוחלין בלא"ה דבמקום שהיו זוחלין בלא"ה היה קשה להן לטבול מפני עומק המים דשם וריחוקן משפת הנהר מיהו קשה ע"ז ממתני' ה' דלהלן שם דלא מכשרינן רק ברוב זוחלין אבל במע"מ משמע להדיא דאינו מטהר בזוחלין ומהרמב"ם משמע כמו"ש הב"י דיש חילוק בין ריבה לגומת המים עצמו לריבה במקום המשכת המים אבל אין זה נראה כלל לפי ענ"ד גם אין נראה לחלק ולומר דהתם בדליכא מ"ס ממי המעין דכ"ש דמעין כמ"ס במקוה כמוש"ל והנ"ל לפי שיטה זו דהכא במקום שהיה אפשר לטבול בלא"ה וההיא דלעיל במקום שהיה זוחל בלא"ה ולא היה אפשר לטבול בו דבזה במע"מ סגי וההיא