באר היטב (עה"ת) קמו

בקבלה דבענין אחר ל"ח כל גופו עולה בהן כל אמות שאמרו חכמים באמה בת ששה טפחים ובלבד שנא יהיו מכוונות עירובין ד' א') ע"ש אר"פ טפח דאורייתא ד' בגודל שיח בקטנה חמש בתילתא (מנחות מ"א ב') הא דבעינן מ' סאה מה"ת היינו רק לאדם דאפילו לקטן בעינן מ"ס משום דאין המקוה מטהרת את האדם רק כשיש בה מים כדי שיעלה בהם כל גופו של ל אדם בינוני אבל לכלים ברביעית סגי מה"ת (פסחים י"ז ב') והיינו פשוט עפ"י הנ"ל שהמים מכסים את כולה אלא דרבנן בטלו לרביעית הצריכו מ"ס אף לכלים קטנים כדאיתא (נזיר צ"ח ב') ופשוט בכ"ד מ"ש דלטבילת כלים סגי מה"ת רביעית היינו לטבינת כלים מטומאתן אבל לטבילת כלים חדשים שנקנו מן העו"ג צריך מ"ס כדאיתא במס' ע"ג ע"ה ב' האדם וכלי בעת הטבילה תחת המים שהם נוגעין בשרץ בצד א' ובאוכלין בצד השני מק"ט ומטמאין להאוכל וכל כן מוכח במס' (מקואות פ"י מ"י) ועיין (תענית ט"ז ח' נדרים ע"ה ב') ונידון הגמ' (דזבחים כ"ב א') דאם קדח בו רביעית מטבילין בי מו"צ יתבאר להלן קודם ענין המניח כלים תחת הצנור ח"ר אלו נאמר ומקוה מים יהיה טהור יכיל אפילו הביא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחלה יהי' טהור ת"ל מעין מה מעין בי"ש אף מקוה בי"ש אי מה מעין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעין מעין מטהר בכ"ש והמקוה בארבעים סאה אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין מעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן ת"כ בסדר זו הובא ברא"ש ריש הלכות מקואות ועיקרי דינים אלו מפורשין במס' מקואות ובכ"ד ופי' מעין מטהר בזוחלין היינו אף בזוחלין ומקוה באשבורן היינו רק באשבורן פשוט בכ"ד הא דמעין מטהר בכ"ש י"א דהיינו רק לטבילת כלים אבל לטבילת אדם אף במעין בעינן מ"ס מה"ת ומביאין ראי' מהא דחגיגה כ"ב א' דאיתא שם דהא ארעא כולה חלחולא מחללא ובעינן מ"ס וע"כ היינל במעין שגידי המים מתחברין תחת הקרקע וקאמר דבעינן מ"ס וצ"ל דהיינו באדם דאף במעין בעינן מ"ס מה"ת ולפי"ז הא דקתני מעין מטהר בכ"ש ומקוה במ"ס היינו לכלים ואין זה מה"ת דאין זו דרשא גמורה והרמב"ם והראב"ד כתבו דאף לאדם מעין מטהר בכ"ש כשכל גופו עולה בו בב"א ולפי"ז הא דמעין מטהר בכ"ש ומקוה במ"ס היינו לאדם ומה"ת. הרא"ש שם ובקושיא דחגיגה נ"ל דצ"ל שם דהא ארעא דחלחילא מחללא ובעינן מ"ס פי' דאף בשני בורות סמוכין זל"ז שביניהן ארעא מחולחלת שעי"ז גובה המים שביניהם שוה ומ"מ צה מצטרפי תרוייהו למ"ס ועיין מזה בביאור הגר"א ביו"ד והעיקר נראה לפי ענ"ד כהרמב"ם והראב"ד ולפי"ז נ"ל דטעמא דמעין מטהר בכ"ש היינו מכום דמחובר למי תהום שהן הרבה ואעפ"י שאינו מחובר רק ע"י גידין דקים מש הנביעה חשובה כשפה"נ שהוא שיעור עירוב מקואות כדבעינן למימ לקמן ולכך איצטריך אך מעין דבנא קרא ה"א דל"ח חיבור. ולפי"ז א"ש ההיא דמקואות פ"א מ"ז כמו שיתבאר להלן ובביאור כ"ש דמעין י"א דהיינו ל"פ מרביעית וי"א דהיינו כ"ש ממש היא בב"ה בטור ר"ס ר"א. בביאור פסילא דש שאובין בעת הר"י היבא בתוס' (ב"ב ס"ה פסחים י"ז ב') וברא"ש בהלכות מקואות דהיינו רק מדרבנן אבל מה"ת אפי' ולו שאוב כשר ידרשא דת"כ ל"ה רק אסמכתא בעלמא והביא כמה ראיות ע"ז ועיקר הראיה מהאי דפסחים ש גבי משקין בית מטבחיא דבקרקע טהורין דה"ל מקוה דחזי להטביל בהו מחטין וצנורות ברביעית מה"ת ומשמע להדיא שם דבשאוב איירי מדלא מפליג רק בין כלים לקרקע ובין מים לשארי משקין ועוד דסתם מים דנית מטבחיא א שאובין הן והקשו שם למה פסלו את השאובין מדרבנן ותירצו משום גזירה שלא יטביל בכלים דבכלים נכו"ע ניכא טבילה מה"ת משום דמה מעין במחובר אף מקוה במחובר ובביאור מחוברין שכתבו אין לומר דהיינו שהדבר שמחזיק המים יהיה במחובר דא"כ קש יא מים של שלמה לרבנן דדף של נחתומין דס"ל כדאיתא ב"ב (ש ם וכמיש"ש דתנוש ולבסוף חברו הוי תלוש מה"ת אלא היינו שהמים יהיו מחוברין לקרקע או למים שמחוברין לקרקע כמו שהיה בים של שמא כמו"ש התוס' פסחים ק"ט) מהירושצמי ובשיעור החיבור לקרקע צ"ע אי היינו במשהו כמו במחובר למים דסגי בחבור כ"ש לענין ק"ט כמו"ש מקואות פ"ו מ"ח או דבמחובר לקרקע ולא נמים בעינן שרוב שטח המים יהיה מחובר או דסגי בכשפופרת הנוד שהיא שיעור עירוב מקואות וכ"ז יתבאר נהנן ומעליותא דמחובר לקרקע נראה היינו משום דעי"ז ה"ל ל השרשה וה"ל כמחוברין מעולם אבל הרשב"א ור"ת הובא בתוס' ורא"ש שם ס"ל דכולו שאוב פסול מה"ת דההיא דרשא דת"כ הוה דרשא גמורה והא דבקרקע טהורין משים מקוה (פסחים שם) הביאו התוס' שם בשם הרש א דהיינו שלא היו מעולם בכלים עוד הביאו שם דהיינו ע"י המשכה ע"ג קרקע קודם שיגיעו נמקוה דהמשכה מבטל פסול שאיבה וההיא דתמירה וי"ב א') דבעינן המשכה ורביה היינו מדרבנן והא דאמרינן במס' ב"ב (שם) שאני שאיבה דרבנן י"ל שאני התם דנ"ה שאובין ממש בידי אדם ואע"ג דע"י כנים מתהוין שאובין משום ש שלא בי"ש נשין למימר לקמן י"ל דאין זה מה"ת כמו"ם במס' מקואות פ"ד מ"ה ד"ה השוקת ועוי"ל דהצנור כולו אף שמק"ט ע"י הבית קיבול שלו מ"מ נ"ח כילו כלי המקבל וכלי שאינו מקבל מים אינו פוסל מים שבו משום שלא בידי שמים כמו"ש מקואות שם ד"ה נקבה למטה וכמוש"ל ועוי"ל דשם לא איירי רק לענין אם פוסל את המקוה בג"ל ועמש"ל בדיני הויה ע"י טהרה. והנ"ל בזה לפענ"ד דטבילה במים תלושין ודאי ליכא מה"ת בלא דרשא שכתבו התוס' דמה מעין במחובר כי' דדרשא זו לא הוזכרה בש"ס ואין לנו עסק בדרשות אלא דלמ"ד מים מק"ט מה"ת ודאי א"א לטבול בתלושין דהא מיד ע"י נגיעת הטמא בהן נטמאו וא"כ נהי דמשקין אין יורם לעמא אדם וכלים מ"מ אין סברא כלל לומר שהטמאין יטהרו ועמש"ל פרשה א' פסוק ז' ד"ה וחללה בענין פגום לכ לכהונה ואפילו למ"ד דמים אין מק"ט מה"ת מ"מ כבר נגזרה עליהם טומאה מימי ציים ודינם עכ"פ לענין זה כשל תורה ולפי"ז נ"ל דמ"ש רש"י שם דפי' מהוה