באר היטב (עה"ת) קמה

רחמנא לנקבה ולפיכך לר"א דס"ל כמוש"ל דראי' אונס בשלישי אינו מביא לידי קרבן צ"ל דאע"ג דאונס אינו גורם מ"מ סותר אבל לרבנן כל שאינו גורם אינו סותר (נדה ל"ז א') זיבה שלאחר קרי אחר שנזקק לטומאה תורת זיבה עליו לכ"ד (נזיר ס"ו א') ועמש"ש הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בש"א סתר ב' ימים שלפניו ובה"א לא סתר אלא יומו (זבים פ"א מ"ב) והיינו אף למ"ד שא"א בלא צחצוחי זיבה (נדה כ"ב א') ר' ישמעאל אומר הרואה בשני סותר שלפניו (זבים שם) והיינו אף לב"ה רעק"א אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי שבש"א סתר שלפניו ובה"א לא סתר אלא יומו ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו זבים שם בקצת שינוי

שם ורחץ בשרו במים חיים גו' זב בעל שתי ראיות צריך מ"ח (זבים פ"א מ"א) כ"ז שלא טבל ה"ה בטומאתו (שבת ס"ד ב') בנדה וה"ה בזב וזבה ויולדת אין לך שצריך מ"ח אלא זב אבל זבה א"צ מ"ח עיין תוס' (שבת ס"ה ב') ד"ה שמא ירבו כו' הזב והזבה טבילתן ביום (יומא וא"ו ב'): שם וטהר אי ט"י של זב כזב שלא יכנס למחנה לוי' עיין (נזיר מ"ד ב') ומש"ש ועיין תוס' (יבמות ז' ב' ד"ה ר"י)

(יד) וביום השמיני יקח לו שתי תורים גו' כל הראיות שראה בתוך ימי ספירתו שסתר עי"ז ספירתו פטורין מקרבן ואפילו בזב בעל שתי ראיות (כריתות ח' א') ראה ליל ח' וביום ח' קודם שהביא קרבנותיו עיין כריתות שם ועמש"ל בדיני יולדת. היו עליו חמש זיבות מביא קרבן א' ואוכל בזבחים והשאר עליו חובה עיין (כריתות ח' א') ומש"ל בדיני יולדת לא טבל ועשה הערב שמש בשביעי אינו מביא קרבנותיו בשמיני אפילו ע"י אחר (נזיר מ"ד א') וע"ה מש"ש בספרי עוד"ד: שם ובא לפני ה' היינו במחנה לויה דבמחנה לויה מותר אפילו שהוא מחוסר כפורים לזיבתו אבל במחנה שכינה מחו"כ אסור כמוש"ל בדיני יולדת א"צ לבוא בעצמו שהרי חטאת העוף אינה טעונה סמיכה (גיטין כ"ח ב') ופי' ובא עמ"ש במסכת (נזיר מ"ד א')

(טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע קטן אינו מטמא עד שיהי' בן ט' שנים ויום א' (נדה ל"ב ב') ועיין (נדה מ"ד ב' תוס' שם) ועמש"ל בספר שמות פרשה י"ב פסוק ג' ומש"ל פרשה י"ח פסוק ו' הרואה קרי כמגע שרץ (זבים פ"ה מי"א) רואה קרי מוכח (פסחים ס"ז ב') דטמא משום ראי' ולא משום נוגע גרידא והלכך לר"נ דבעי בזב כחתימת פי האמה אתקש ב"ק לזב כדאיתא שם ולחכמים דר"נ דזב בכ"ש ה"נ בכ"ש וכן הוא לפי הסוגיא דנדה מ"ג ב' עש"ה ובשיעור ש"ז לנוגע איתא במס' (נדה מ"ג) פלוגתא דאמוראי ר"פ ס"ל דהא דש"ז מטמא אדם במגע ילפינן מאו איש דכתיב גבי שרץ והלכך פלוגתא דתנאי בשיעורה לנוגע מ"ד בעלמא דון מינה ומינה ה"נ מה שרץ מטמא אדם בנגיעה אף ש"ז בנגיעה ומינה מה שרץ בכעדשה אף ש"ז בכעדשה ומ"ד דון מינה ואוקי באתרא מה שרץ בנגיעה אף ש"ז בנגיעה ואוקי באתרא מה ראיה בכ"ש לחכמים דר"נ אף נגיעה בכ"ש ור"ה ברי' דר"נ ס"ל דש"ז דמטמא אדם ילפינן מאו איש דב"ק גופי' ולכו"ע מה ראיה במשהו אף נגיעה במשהו אבל הסוגיא דנדה כ"ב א' ס"ל דב"ק משום נוגע הוא ולפי"ז נראה דלכו"ע שיעורן שוה וצ"ע אי בכעדשה או בכ"ש ועיין תוס' (שם כ"ב) הא דאצטריך רואה דב"ק ועיין תוס' פסחים שם דמ"ש דהסוגיא דנדה מ"ג ב' פליגא אסוגיא (דפסחים שם) צ"ע דהא אדרבה סוגיא דנדה מ"ג ס"ל כסוגיא דפסחים דרואה ונוגע תרי מילי נינהו קרי מטמא באונס (נדה ל"ה א') והיינו הני דחשיבי אונס לענין זיבה כנ"ל ב"ק אינו טמא עד שתצא טומאתו לחוץ (נדה מ' א') ראה קרי בקיסם בעי' בגמרא (נדה כ"ב א') ופשטינן שם דב"ק משום נוגע הוא והא לא נגע כפי' התוס' (שם) וכבר כתבתי דהסוגיא דפסחים שם ודנדה מ"ג ס"ל דרואה קרי אינו משום נוגע מיהו לע"ע צ"ע נעקרה ויצאה שלא בהרגשה נעקרה בהרגשה ויצאה שלא בהרגשה עיין גמ' (נדה מ"ג א') לחה מטמאה ואינה מטמאה יבשה (נדה נ"ד ב') ש"ז אינה מטמאה אדם לטמא בגדים ואינה מטמאה במשא (כלים פ"א). עו"ג אין ש"ז שלו מטמאה (מקואות פ"ח מ"ד) ואפילו מדרבנן טהורה (נדה ל"ד א'). אלו ב"ק שהן צריכין טבילה ראה מים חלוקים או עכורים בתחלה פי' בתחלת השתן טהור באמצע ובסוף טמא מתחלה ועד סוף טהור לבנים נמשכים טמא ר' יוסי אומר לבנים כעכורים (מקואות פ"ח מ"ב) וכתב הר"ש מהתוספתא דהא דבאמצע ובסוף טמא היינו מדרבנן המטיל טיפין עבות מתוך האמה טמא דברי ר"א חסמא. המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו אם טמא (מקואות שם מ"ג) ומפרשינן (נדה מ"ג) למ"ד דאין ש"ז מטמאה כשיצאה שלא בהרגשה דהיינו במשמש מטתו בחלומו ב"ק שטבל ולא הטיל מים כשיטיל מים טמא ר' יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור (מקואות שם מ"ד) ולמ"ד דש"ז אינה מטמאה רק ביצאה בהרגשה שאני הכא דעיקרה בהרגשה (נדה שם)

שם ורחץ במים וגו' לחולין לא בעי כוונה (חגיגה י"ט א') רחיצה האמורה בתורה בכ"מ אין זו משום ניקוי דא"כ הוי סגי לזב לרחוץ מיד אחרי פסיקת הזיבה קודם ספירת ז"נ אלא כמו שעיקר ענין הטומאה הוא ענין סגולי כן ענין הרחיצה שבתורה הוא רק ענין סגולי להעביר הטומאה רחיצה האמורה בתורה היינו רחיצת כל גופו בבת אחת דהיינו טבילה כמו"ש בנעמן טבל חצי גופו ואח"כ טבל חצי השני פשוט בכ"ד דל"ה טבילה ומפורש בספרי הובא ברא"ש בהלכות מקואות ופשוט בכ"ד דה"ה בכלים ועיין (מקואות פ"ז מ"ז) ואפילו ידים אין טהורין לחצאין (גיטין ט"ו ב'). את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם בב"א וכמה הן אמה על אמה ברום שלש ושיערו חכמים שיעור מקוה ארבעים סאה (פסחים ק"ט) ואע"ג דקומת אדם בינוני הוא שלש אמות בלא הראש במקוה סגי בג"א דכשטובל עולין המים למעלה ומיירי כשהחלל גבוה מג"א דאל"כ כשיכנס למקוה יצאו המים ויחסרו ממ' סאה תוס' שם וכ"ז צע"ג דא"כ בפחות ממ' סאה ודאי סגי וצ"ל דכך היא