באר היטב (עה"ת) קמד

יטמא ט"ק במשמע פי' מדלא כתב כיבוס בגדים כבאינך ע"כ משמע דמרכב בנגיעתו אינו מטמא ט"ח דהיינו לטמא אדם לטמא בגדים אלא טומאה קלה היינו לטמא אדם או כלים והלכך כי מעטי' לעליונו ע"כ מעטי' מלטמא אדם או כלים ולא הביאו הכתוב רק לטמא או"מ כנ"ל: שם והנושא אותם אכל הני דלעיל קאי אמו"מ הזב עצמו ומעינותיו כנ"ל

(יא) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים גו' במס' (נדה מ"ג א') איתא זהו היסטו של זב שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה לומר לך דהיסט ונגיעה בידיו מה התם מאבראי אף הכא מאבראי לאפוקי קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור דטהור משא"כ בקנה בקומטו של טהור והסיט בו את הטמא דהיינו משא הזב דטמא דמשא בה"ס מטמא שם בשינוי לשון ובהכרח צ"ל כן דלנגיעה ממש ל"צ דהא כבר כתיב והנוגע בבשר גו' כמו"ש רש"י ופי' נגיעה זו לפי"ז נ"ל דהיינו ע"י ד"א דבנוגע בבשר הטהור ע"י ד"א סתמא דמילתא בשר הטהור ניסט עי"ז כמו"ש החסיד בריש מס' כלים הבאתי לעיל בסדר שמיני ובביאור הא דכתיב וידיו לא שטף במים איתא ( (חולין ק"ו א') אמר ר"א בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מה"ת א"ל רבא לרב נחמן מאי משמע דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור הא טבילה בעי אלא ה"ק ואחר שלא שטף טמא וזה תמוה מאד והנראה לפי ענ"ד דלא מקרי שטיפה אלא כשהמים מנקין את הלכלוך אבל אם אינן מנקין אף שהטיל מים עליהן ל"ח שטיפה והאי וא"ו דוידיו לא שטף במים הוא כמו המכסה אני גו' ואברהם היו גו' כלומר הרי אברהם יהיה לגוי גדול וכמו ועבדיך באו לשבר אכל כלומר הרי עבדיך באו לשבר אכל וה"נ פי' הכתוב וכל אשר יגע בו הזב בידיו הרי ידיו לא שטף במים כלומר דע"י נטילת מים על ידיו לא נשטפו ולא נטהרו ידיו מטומאתן הלכך נטמא זה שנגע בו הזב בידיו וצריך ג"כ כיבוס בגדים וזהו ג"כ פי' דברי רבה (ב"ק מ"ו א') ולא ישמרנו שוב אין לו שמירה לזה אלא דאביי מקשה לי' מולא יכסנו דע"כ א"א לפרש בכה"ג דאף את"ל דל"מ שמירה וכיסוי מ"מ שמור הוא ומכוסה הוא אבל הכא כ"ז של סרה הזוהמא ה"ל ממש לא שטף ואין להקשות לפי מש"ל דהא נגיעה היינו היסט א"כ מאי נ"מ דשטיפה לענין היסט דודאי כיון דדין ההיסט כדין הנגיעה לכל דבר כנ"ל א"ש דכתיב הרי ידיו לא שטף במים דאי הוה סלקא להו שטיפה לענין מגע הא לא היה מיטמא גם בהיסט ולפי כ"ז א"ש הא דדרשינן (חולין שם) מכאן סמך לנ"י מן התורה דה"ק ואחר שלא שטף כו' דלפיכך הזכירה תורה בזה הרי ידיו לא שטף במים משום דבאחר אם שטף טהור ואם לא שטף טמא וצ"ל לפי כ"ז דהיסט הזב אין ללמוד מעליונו של זב ומבואר מכ"ז שהאדם הניסט ע"י הזב דינו כדין נושא נבילה (זבים פ"ה) וכלים או אוכלין ומשקין הניסטין ע"י הזב המה ראשון לטומאה (זבים שם). הזב מטמא בהיסטו ע"י כף מאזנים כיצד אצבעו של הזב בכף מאזנים אדם וכלים ואו"מ כנגדו וכרע הזב טמאין האדם טמא לטמא בגדים ושא"ד ה"ל ראשון לטומאה (זבים פ"ד מ"ה) וע"ה מש"ש כרעו הם האדם טמא לטמא בגדים משום נושא הזב המשכב ומושב שכרעו לאצבע הזב טהור דלענין מו"מ הא בעינן רובו של טמא כנ"ל ואם היה רובו של זב בהכף מאזנים המו"מ שכרעו טמא כנ"ל בד"ה אשר ישכב אוכלין ומשקין שכרעו רובו של זב טהורין (זבים שם) הזב מטמא מדין היסט באבן מסמא כיצד אצבע הטמא תחת האבן אדם כלים או"מ על האבן טמאין האדם טמא לטמא בגדים כלים או"מ ראשונים (זבים פ"ה מ"ב) וכבר כתבתי דבאבן מסמא בעינן שיהיה הטהור והטמא נוגעין באבן היינו שלא יהיה ריוח בין האבן לא להטהור ולא להטמא עי' (טהרות פ"ח מ"ב זבים ספ"ד). כשהזב נושא מקצת הטהור ר"ש מטהר וחכמים מטמאין (זבים פ"ה מ"ד) ולחכמים אצבעו של זב תחת האבן ואצבע הטהור על האבן טמא לטמא בגדים אצבע הזב בכף מאזנים ואצבע הטהור בשניה וכרע הזב טמא לטמא בגדים

(יב) וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר גו' הזב מטמא בהיסטו אפילו כלי חרס ואפילו מוקף צ"פ (נדה ה' ב' ו' א' גיטין ס"ד ב' עדיות פ"ב מ"ב) ומשמע שם דהיינו אפילו במשא בלי היסט ואפילו ע"י אבן מסמא פכין קטנים שאינם ראויין לנגיעת בשר הזב אף שראויין לנגיעת שער הזב אינו מטמא בהיסטו כיון דלא אתי לכלל מגע בשר הזב (שבת פ"ד ב' ב"ק כ"ה ב') כמו שהדין לענין נבילה לטמא אחרים ואע"ג דקולית סתומה דיה בנקיבה כ"ש כחוט השערה (חולין קכ"ה א') צ"ל דקולית שאני דכיון שניקבה כ"ש עומדת להפתח כולה וכ"ח המוקף צ"פ וההיא דעדיות צ"ל דחשיב עומד להפתח כולה ואתי לכלל מגע כמ"ש התוס' (שבת וב"ק שם)

(יג) וכי יטהר גו' מזובו גו' מזובו ולא מזובו ונגעו (מגילה ח' א') ופירש"י דיכול לספור ז"נ בתוך ימי חלוטו וכשיתרפא מצרעתו יטבול לצרעתו ולזיבתו ולפענ"ד אף קודם שנתרפא מצרעתו טובל ואינו מטמא בהיסט ואינו עושה מו"מ לפי"ד הסוברים דמצורע אינו עושה מו"מ אב הטומאה ועיין רש"י (נדה ל"ז א') ד"ה ולא מנגעה דיכולה להביא קרבנותיה עוד מצינו טבילה לטומאת זבה וצרעת בעודו טמא לטומאת מת ולענין ד"ת (ברכות כ"ו א') וכה"ג מצינו נדה מזין עליה (מנחות צ"ג א'): שם וספר לו שבעת ימים דיני ספירה בזה וביאורו בדיני ספירה דזכה ראה זיבה אפילו רק פעם אחת קודם שהשלים ספירתו סותר כל הימים שעברו (זבים פ"א מ"ב) ראה ביום השביעי אחרי טבילתו שהרי הוא טובל ביום כדלהלן לר' יוסי (פסחים פ"א א') אינו סותר למפרע וכולהו תנאי לבד ר' יוסי ס"ל דסותר ומטמא למפרע ונ"ל דלר' יוסי אף קודם טבילה אינו סותר דאל"כ מאי פרכינן שם זבה גמורה היכי משכחת לה ראיית אונס סותרת (זבים שם נדה ל"ה א') ברביעי לכו"ע אקשי'