באר היטב (עה"ת) קמג

טמא אלא אדם שאין משכב עושה משכב פ"ק דכלים הכלים ואוכלין ומשקין הנוגעין במו"מ ראשון לטומאה ( זבין פ"ב מ"ו)

(ז) והנוגע בבשר גו' לפו"ר היה נראה לומר פשטיה דקרא ע"ד זב מבשרו ע"ד בשר חמורים גו' ומשום לכלוכי זיבה או דבכ"מ שנוגע בזב ה"ל כמו נוגע בבשרו ואפקי' רחמנא בלשון בשרו כדי לרמז על חומר טומאתו ולפי"ז היה א"ש קרא דלהלן וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף גו' כפשטי' מיהו מטומאת משא דלהלן מוכח דאינו כן אלא ודאי שמטמא בנגיעה אף שלא ע"י שום לכלוך וביאור הכתוב דוידיו ל"ש גו' יובא להלן ע"ש צפרנים ושערות בכלל בשרו הוא כמו"ש התוס' ב"ק כ"ה ב' ד"ה ומה פכין וד"ה שטהורין אלא בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקלקין שעליו ולא בשיראים ולא בנזמים ולא בטבעות ואעפ"י שאין יוצאין ולא בעצם הפורש ממנו ולא בבשר הפורש ממנו הר"ש פ"ק דכלים בשם הת"כ וע"ש דבמו"מ אין הדין כן דחבורי מו"מ כדין מו"מ

(ח) וכי ירוק גו' פי' כשירוק במה שביד הטהור דהיינו משא (נדה נ"ה ב') ואם צריך שיסיט הטהור את הרוק או כשהרוק נישא ע"י הטהור סני עמש"ל בדיני משא דנבילה הרוק מטמא את האדם במגע ובמשא לטמא בגדים כמו במשא נבילה (כלים פ"א נדה נ"ה ב' זבים פ"ה מ"ז). וכבר כתבתי דאין דין משא רק באדם שנושא וגם דחומרא דמגען של אלו במה ששוה מגען למשאן אינו רק באדם שהרוק מטמאו לטמא בגדים. תשעה משקין דזב הן 1 הזיעה 2 ליחה סרוחה 3 רעי טהורין מכלום 4 דמעת עינו 5 דם מגפתו 6 חלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית דה"ל ראשון משום נוגע בזב (כריתות י"ג נדה נ"ה ב' ט"י פ"ב מ"א) וטומאתן דרבנן (חולין פ"ח א') ע"ש ונלפע"ד דלא קאי שם רק אדמעת עינו ודם מגפתו דל"ח משקה מה"ת אבל חלב האשה מק"ט מה"ת כמוש"ל פרשה י"א פסוק ל"ג ד"ה וכל משקה וכולן היינו דמעת עינו דם מגפתו וחלב האשה אינם טמאין עד שיצאו לרצון וחלב האשה סתמא לרצון (כריתות י"א א' ב') 7 זובו 8 רוקו 9 ומי רגליו מטמאין טומאה חמורה (כריתות י"ג נדה נ"ה ב') כיחו וניעו בכלל רוקו (נדה שם). מי האף הבאין דרך החוטם פלוגתא שם מעינות הזב שמטמאין טומאה חמורה אין מטמאין באבן מסמא (כלים פ"א מ"ג נדה נ"ה א') לחין מטמאין יבשין אין מטמאין (נדה א' ב') ומשמע להדיא (נדה שם כריתות שם) שמעינות הזב מטמאין כ"ש ועיין (נדה מ"ג ב) שכבת זרעו רא"א אינו מטמא במשא רי"א מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה (נזיר ס"ו א' ב"ק כ"ה א') ותנא דמס' כלים פ"א מ"ג ס"ל דש"ז עצמה ה"ל מעין ומטמא במשא. ב"ק שם ראי' עצמה של זב ראשונה ה"ה כש"ז שאינה מטמאה במשא ואינה מטמאה אדם לטמא בגדים ומטמאה באונס מיהו אע"ג שדינה כש"ז מ"מ אפילו דקטן בן יומו מטמאה אע"ג דש"ז שלו אינה מטמאה (נדה ל"ד ב' ל"ה א') ראי' שני' מטמאה אדם לטמא בגדים כמו"ש מקודם במעינות הזב ובגמ' (נדה ל"ה א') מרבינן מקרא דראי' שני' של זב מצורע ג"כ מטמאה במשא אע"ג דלא גרמה טומאה להזב ועמש"ל פרשה י"ג פסוק ג' ד"ה וטמא אותו ראי' שני' אינה מטמאה באונס ומשמע להדיא שם דאפילו כש"ז אינה מטמאה ראי' שלישית ורביעית כדין הזב עצמו לענין אונס (נדה נ"ה ב') ועיין (נדה ל"ה ב' ל"ז א' ועמש"ל פסוק ב' ד"ה זב מבשרו

(ט) וכל המרכב כלי עשוי' לישב עליו בפישוק רגלים כדמוכח (פסחים ג' א') ועיין (עירובין כ"ז א') תוס' ד"ה אי דיתיב עלה ושם בגמ' איתא דהתפוס טמא מרכב ונ"ל דהיינו כלי אחרת זולת האוכף שהרוכב תופס בה בעת רכיבתו בפישוק רגלים אבל האוכף לפעמים יושב עליו בלי פישוק רגלים ודין המרכב משונה מדין המו"מ להקל בזה שמגעו דמרכב אינו מטמא אדם לטמא בגדים אלא דין מגעו כדין מגע שרץ כן מוכח (כלים פ"א זבים פ"ה מ"ח ומ"י)

(י) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו גו' אמרכב קאי שמגעו אינו מטמא אדם לטמא בגדים כנ"ל ובמס' (נדה ל"ג א') איתא מאי תחתיו אילימא תחתיו דזב מואיש אשר יגע במשכבו נפקא אלא הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו ומאי ניהו עליונו של זב (והנושא נמי כו') נתקו הכתוב מט"ח והביאו לידי טומאה קלה לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אימר נתקו הכתוב מט"ח דלא מטמא אדם לטמא בגדים אבל אדם או בגדים לטמא אמר קרא יטמא טומאה קלה במשמע וכ"ז תמוה למאד וביותר תימא מאי שייכות דטומאת ערב לענין אוכלין ומשקין ועיין תוס' שם שהביאו בזה גי' שונות וכולן לענ"ד בלתי עולות לנכון והנ"ל לפי ע"ד כגי' רש"י בקצת שינוי היינו דצ"ל אלא כל אשר יהיה הזב תחתיו ומאי ניהו עליונו של זב נתקו הכתוב כו' וה"פ דודאי קרא אמרכב קאי וכמוש"ל אלא דהש"ס מדייק דה"ל למכתב והנוגע בו או והנוגע במרכבו וא"כ מאי תחתיו דדייק קרא ואין לומר דאתא לרבויי משכבו דמשכבו הא ידעינן מואיש אשר יגע במשכבו ואדרבה משכב עדיף כנ"ל אלא בא הכתוב לנתק כל אשר יהיה הזב תחתיו דהיינו עליונו של זב מט"ח לט"ק וה"ק קרא כל אשר יהיה תחתיו דזב הוא דמטמא אדם אבל כל שהזב תחתיו אינו מטמא אדם ונתקו דנקט לא קאי אנוגע אלא אעליונו של זב דבלא מיעוטא ה"א שדין עליונו כדין תחתונו וכי נתמעט לא נתמעט רק מט"ח ולא מט"ק ויותר נ"ל דבלא מיעוטא באמת היינו מטהרין עליונו לגמרי אלא כיון שמיעטה תורה עליון בלי צורך אמרינן דהכתוב בא להורות לנו דלא נשתנה העליון מהתחתון רק מט"ח אבל טומאה קלה מטמא ובזה מדויק לשון נתקו כו' והביאו כו' ופריך אימא נתקו הכתוב מט"ח דלא לטמא אדם לטמא בגדים כו' פי' אימר מרכב נמי מטמא אדם לטמא בגדים ע"י נגיעתו דמרכב ובא הכתוב בדיוק לשון תחתיו למעט עליונו מלטמא אדם לטמא בגדים אבל אדם או בגדים לטמא ומשני