באר היטב (עה"ת) קמב

רע באילן יפה כו' טמאין ר' יהודה מטהר שם הטהור מכה את הטמא טהור הטמא מכה את הטהור טמא שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל (שם מ"ג) זב שהיה מוטל על חמשה ספסלים כו' לארכן פי' שארכו לאורך הספסלים טמאין פי' משום מדרס דלפעמים נסמך רובו על זה ולפעמים ע"ז לרחבן טהורין דבכ"א מהם ליכא רובו ישן ספק שנתהפך עליהן טמאין היה מוטל על ששה כסאות שתי ידיו על שתים שתי רגליו על שתים ראשו על א' גופו על א' אין טמא אלא זה שתחת הגוף עומד על ב' כסאות רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין (שם מ"ד) היה יושב ע"ג המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאות מפני שא"י לעמוד על שלש ר"ש מטהר היה רוכב ע"ג בהמה וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה טהורין מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה היתה טלית אחת תחת שתי ידיו תחת שתי רגליו תחת יד ורגל טמאה ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו והחמור בידיו שמשענת הסוס על רגליו ומשענת החמור על ידיו דיני מדרס בבגדים ועורות שקים ומפצים נתבארו לעיל בסדר שמיני בכלל דיני טומאת שרץ ונבלה סנדל של סיידין פלוגתא דתנרי (שבת ס"ו א') אי מקבל טומאת מדרס ופירש"י והר"י בתוס' שהיא של עץ שנועלין אותו על מנעליהם בשעת מנחכתם בסיד להציל על מנעליהם שלא ישרפו מהסיד דמ"ד טהור משום דלאו להילוכת עביד ומאן דמטמא מפני שלפעמים מטייל בו עד שמגיע לביתו והרשב"א מפרש דאינו עשוי כלל לנועלו רק לטוח בו ע"ש קשירי טהורה (שבת שם ב') והיינו לפירש"י ור"י כלי עץ שעשויין להלך בהם במקום הטיט וצ"ע לפי ענ"ד בכ"ז למה טהורין ממדרס כיין שכל גופו נשען ע"ז קב של הקטע אם יש לו בית קיבול כתותים טמא (שבת שם א') במשנה בשינוי נשין אמר אביי טמא טומאת מת ואינו טמא מדרס רבא אמר אף טמא מדרס שם בגמ' ועש"ה כפה שהיא טמאה מדרס נחנתי לספר יא ש יא ויא שישב טהור מן המדרס אבל טמא טומאת מת (כלים פכ"ח מ"ה) ובגמ' (סנהדרין מ"ה א') איתא טמא מגע מדרס ויתבאר בסמוך ושם ובכ"ד איכא פלוגתא דאביי ורבה אי הזמנה מילתא וא"צ לכריכה או הזמנה לאו מילתא היא וצריך כריכה ובלי כריכה טמאה מדרס שלשה על שלשה שנטמא מדרס ונחלק טהור מן המדרס (כלים פכ"ז מ"ו) ולענין טומאה קלה אם דרס עליו הזב יחף או נעול בנעל כיון דהבגד קיבל בבת אחת טומאת מדרס וטומאת מגע הזב או מגע המדרס ודאי כשנחלק ונטהר ממדרס מ"מ נשאר עליו טומאת מגע (מנחות כ"ד ב') דמודה ר"י בשני סדינין תוס' (חולין ע"ב ב') ד"ה טהור אבל אם בשעה שקיבל טומאת מדרס היה חוצץ ביניהם פשוטי כ"ע או שא"ד דלא מקבלין טומאת מדרס ואח"כ נחלקה ר"מ ס"ל דטמא מגע מדרס לפי שנגע בעצמו ומגע בית הסתרים ס"ל דמטמא (כלים שם חולין ע"ב) ועמש"ל פרשה י"א פסוק ל"ב יבזה ג"כ ליכא למימר שבעה לה טומאה דמגע דבעצמו ה"ל בבת אחת עם טומאת מדרס ור' יוסי מטהר משום דנגיעת עצמו בעצמו ה"ל טומאת בית הסתרים וס"ל דטומאת בית הסתרים אינו מטמא והיינו כשלא היה מכופל בשעה שנטמא מדרס דבהיה מכופל אתי ליה טומאת מדרס וטומאת מגע מדרס בבת אחת כנ"ל תוס' (חולין ע"ב כ') ד"ה אבל גע"ג נטמא מדרס ע"י חציצת דבר שאינו מטמא בדין מדרס ואח"כ נגע בו הזב או שנתכפל בעי' דרבא (מנחות כ"ד א') אי אמרינן שבעה לה טומאה שלש אצבעות על שלש הבאות מבגד גדול שנטמא מדרס מודה ר' יוסי דבשעת פרישתן מאביהן היינו הבגד גדול שנשאר בו ש"ט על ש"ט מקבלין טומאה מאביהן (חולין שם ועיין (כריתות ט"ו ב') בניתז בכל כחו בבת אחת ועיין תוס' חולין שם) ד"ה בשעת פרישתן סנדל שנפסקה אחת מאזניו עדיין טמא מדרס תיקנו האוזן החדשה ג"כ טמאה מדרס כיון שמחובר נטמא מדרס (כלים פכ"ו מ"ד שבת קי"ב ב' עירובין כ"א א') נפסקה שניה ותיקנה טהור ממדרס (שם) דפנים חדשות באו לכאן (שבת שם עירובין שם):

וכולו טמא מגע מדרס (שם) דהאוזן הראשונה קבלה טומאת מגע מדרס בשעה שחברה וכל המחובר לטמא כטמא (שם) ועיין תוס' (שבת שם עירובין שם) שהביאו בזה עוד פירושים אחרים. מטה שהיתה טמאה מדרס נטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה ר' נחמי' מטמא (כלים פי"א מ"ח) מטה שהיתה טמאה מדרס נשברה ארוכה ותקנה טמאה מדרס נשברה שניה ותקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה טהורה (שם מ"ו) וע"ש מ"ח כה"ג לענין תפילין טמאין מת ועמש"ש מטה שנטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה חדשות ולא שינה את הנקבים נשתברו חדשות טמאה ישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות (שם פי"ט מ"ו)

(ה) ואיש אשר יגע במשכבו גו' המשכב והמושב מטמא אדם לטמא בגדים כדין משא נבלה בשבעה דרכים 1 עומד 2 יושב 3 שוכב 4 נתלה 5 נשען מפסוק שלאח"ז 6 במגע 7 במשא היינו כשהאדם נושא את המו"מ (זבים פ"ב מ"ד פ"ה מ"ו ומ"ח) בחמשה דרכים הראשונים בעינן רובו של טהור כמו דבעינן בפסוק שלפני זה רובו של טמא (זבים פ"ה מ"ה) בכל אותן הדרכים לבד מגע מטמא באבן המסמא (כלים פ"א מ"ג זבים פ"ה מ"ה). כיצד המו"מ תחת האבן ורובו של טהור על האבן טמא לטמא בגדים כמו שהדין בנושא נבלה ע"ש אצבעו של טהור תחת האבן והמו"מ על האבן טמא משום נושא מו"מ שם וכן המו"מ מטמאין ע"י כף מאזנים כיצד הטהור או רובו בכף מאזנים ומו"מ כנגדו כרעו המו"מ את הטהור טמא משום נתלה על המו"מ מן אצבעו של טהור בכף מאזנים ומו"מ כנגדו כרע אצבעו את המו"מ טמא משום נושא מו"מ מבואר מכל הנ"ל ועיין (זבים פ"ה מ"ח) אין המו"מ מטמאין שום כלי ולא אוכלין ומשקין אלא בנגיעה דמשום נושא את הטומאה בלתי מטמא רק אדם כמו"ש בענין משא נבלה מהא דזבים פ"ד מ"ו פ"ה ב' ומשום והיושב גו' ג"כ אינו