באר היטב (עה"ת) קלח

צריך טבילה (נגעים שם מ"ח) שער נקנור בסוף עזרת נשים למערבה ושער נקנור בכלל עזרת נשים שהיא מחנה לויה (פסחים פ"ה ב')

(יב) לאשם. אינו בכסף שקלים כאשמות דלעיל פרשה ה' שהרי כבש בן שנה הוא (פרה פ"ג) ובא בסלע (כריתות י' ב') ומ"מ משפטו כאשם (שם) ועמש"ל פסיק י"ד בדיני שלא לשמו: שם והניף גו'. אין לך תנופה חיים אלא זה ושלמי צבור דעצרת (מנחות ס"א א') צריך להניפן יחד הניף זה בפ"ע וזה בפ"ע יצא (מנחות שם)

(יג) ושחט את הכבש גו' בא לו אצל האשם סמך שתי ידיו עליו ושחטו (נגעים פי"ד מ"ק) כל הסמיכות שהיו שם קירא אני עליהן תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער נקנור שאין מצורע יכול ליכנס לשם פי' למקום שחיטתו של האשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ואשמו ואי אמרת ביאה במקצת לא שמה ביאה ליעל ידי' ולסמך אמר רב יוסף ה"מ ר"י בר"י היא דאמר מרחק צפין פי' זה עמש"ל פרשה א' פסוק י"א איכא דאמרי אר"י כל הסומך ראשו ורובו מכניס מ"ט בכל כחי בעינן הלכך לא אפשר (זבחים ל"ג א') ופרכינן שם אי קסבר סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה דאירייתא ליעל ולסמך להדיא דרחמנא אמר אמר ר"א בר מתנה גזירה שמא ירבה בפסיעות וא"ד שם דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא (שם) ועיין תוס' (זבחים ע"ו ב') ד"ה סמיכה. רש"י (נדה ע' ב') ד"ה שחיטתו (מנחות צ' ב')

(יד) ולקח הכהן קבלו ב' כהנים את דמו אחד בכלי ואחד ביד זה שקבלו בכלי בא וזרקו על קיר המזבח וזה שקיבל ביד בא לו אצל המצורע (נגעים שם יומא ס"א ב') וע"ש: שם ונתן על תנוך גו' הכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו תנוך הביא הר"ש מהת"כ שהוא גדר האמצעי שבאוזן ידו ונתן על בהן ידו רגלו ונתן על בהן רגלו ר' יהודה אומר שלשתן היה מכניס כאחד אין לו בהן יד בהן רגל אוזן ימנית אין לו טהרה עולמית רא"א נותן הוא על מקומן רש"א אם נתן על של שמאל יצא (שם מ"ט) וכן היא הגי' (סנהדרין דרין מ"ה ב') רק דבדברי ר"ש איתא נותן על שמאלו ויוצא ולפי"ז חכמים בעו קרא כדכתיב ור"א לא בעי קרא כדכתיב ומשמע שם דבלא היה לו תנוך ובהן מקודם שנצטרע לכו"ע נותן על מקומן. ובמס' נזיר מ"ו ב' הגי' היא כך אין לי טהרה עולמית דברי ר"א רש"א יניחו על מקומו ויצא וחכ"א יניח על של שמאל ויצא ושם משמע דאין חילוק בין היה מקודם בין לא היה מקודם ועיין תוס' סנהדרין (שם) שהביאו כמה סוגיות הפוכות אמר ר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש לר"מ כו' יביא אחר וישחוט ולר"א ור"ש כו' אין לו תקנה ורב חסדא פליג וס"ל דלכו"ע אין לו תקנה תניא כוותיה דר"י אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לבהונות ה"ז עולה לגבי מזבח וטעין נסכים וצריך אשם אחר להכשירו ור"ח א"ל מאי צריך צריך ואין לו תקנה (יומא ס"א ב') ועיין (מנחות ה' א' צ' א') ועמש"ל פרשה ב' פסוק י"ד בדיני מנחת העומר אשם מצורע ששחטו קידם זמנו פי' קודם יום השמיני פשוט דפסיל ועמש"ל פרשה י"ז נידון שחוטי חוץ

(טו) ויצק גו' חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משיצק יביא אחר בתחלה דברי רע"ק רש"א חסר הלוג עד שלא נתן פי' שבע מתנות ימלאנו משנתן יביא אחר בתחלה (נגעים שם מ"י) נעל מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חבירו ואם יצק לתוך כף עצמו יצא. טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזיה טבילה

(יח) והנותר בשמן גו' יתן על ראש המטהר גו' אם נתן כפר לא נתן לא כפר דברי רע"ק ריב"נ אומר שירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כפר ומעלין עליו כאלו לא כפר (נגעים שם) והנשאר כלי אחרי כל מתחלק לכהנים (זבחים צ"א א'): (כ) וכפר עליו הכהן גו'. שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם קרב קרבנו של אחד מהם ומת אחד מהם זו ששאלו אנשי אלכסנדריא א"ר יהושע וא"ל יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני (שם פי"ד מי"ג) דחטאת העוף באה על הספק כנ"ל והא איכא אשם אמר שמואל כשקרב אשמו אמר רב ששת גברא רבה כשמואל לימא כי האי מילתא כמאן אי כר' יהודה הא אמר אשם קבעה במס' נגעים (שם מי"א) ואי כר"ש דאמר חטאת קבעה אע"ג דלא קרב אשם ליתי אחר דהא שמעינן לי' לר"ש דאמר ליתי וליתני דתניא אר"ש למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ומעמידו בשער נקנור ומתנה עליו ואומר אם מצורע הוא הרי אשמו ולוגו עמו ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה ואותי אשם טעון שחיטתו בצפון וטעון מתנות בהונות וסמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה ולא הודו לו חכמים לר"ש מפני שמביא קדשים לבית הפסול שמואל ס"ל כר"ש בחדא ופליג עליה בחדא (נדה ע' ב') ועיקר פלוגתייהו דר"ש וחכמים (זבחים ע"ה ב') הובא בדיני אשם)

(כא) ואם דל גו' מצורע שהביא קרבנו והעשיר עשיר והעני הכל הולך אחר החטאת דר"ש ר' יהודה אומר אחר האשם (נגעים פי"ד מי"א) ושארי דינים בזה הבאתי בדיני קרבן עולה ויורד דבפרשה ה'

(לד) נגעי צרעת בבית ארץ גו' שיעור נגעי בתים כשני גריסין אורך ברוחב גריס כדבעינן למימר לקמן חו"ל וירושלים אין מיטמאין בנגעים (נגעים פי"ד מ"ד) ותניא אחוזתכם אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים דלא נתחלקה לשבטים א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד (יומא י"ב א') דס"ל ירושלים נתחלקה לשבטים וכתבו בתו' שם והתוס' במסכת ב"ק פ"ב ע"ב די"ל טעם בהא דמקדש משום דדושנה של יריחו לא נתחלק ונתנהו עבור מקום מקדש בית הכנסת בית השותפין בית האשה מטמאין בננעים