באר היטב (עה"ת) קלז

וע"ש שני תולעת שלשה לשונות הן של פרה משקל עשרה זוז של שעיר המשתלח משקל שני סלעים ושל מצורע משקל שקל (יומא מ"ב א') וע"ש אזוב לא אזוב יון ולא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לוי (נגעים פי"ד מ"ו) שיעור אזוב טפח (נדה כ"ו א') ועיין בדיני אזוב דלענין הזאת מי פרה במס' פרה פי"א נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון (נגעים פי"ד מ"א) ד' מינים אלו מעכבין זא"ז (מנחות כ"ז)

(ה) ושחט גו' אחר השחיטה ומצוי הדם קוברה בפניו (שם פי"ד מ"א) דאסורה בהנאה ואפרה אסורה שלהי תמורה וע"ש שחטה שלא באזוב שלא בעץ ארז שלא בש"ת ר' יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה רש"א הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת ע"כ ל"פ אלא דמ"ס שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ומ"ס שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה דכ"ע מיהו מחיים לא מתסרא (קדושין נ"ז א') ומסקנא דתנא דבי ר' ישמעאל פליג וס"ל דנאסרת מחיים: שם אל כלי חרש חדשה (נגעים פי"ד מ"א) שלא נעשה בה מלאכה (סוטה ט"ו) : שם אל מים חיים מביא מים שדם צפור ניכר בהן וכמה רביעית (סוטה ט"ז ב') וכן הוא (נזיר ל"ח א' מנחות פ"ח א') רביעית מים למצורע מיהו במסכת (סוטה שם) איתא דרק ר' ישמעאל הוא דס"ל הכי אבל רבנן פליגי עליה וכתבו התוס' דרבנן מודו דבפחות מרביעית לא סגי אלא דס"ל דנותן לתוכה חצי לוג דיש גורסין כך במשנה דנגעים הא דבעינן שיהא דם צפור ניכר בהן בצפור דרור שיערו חכמים אין לך גדולה שנדחית את המים ולא קטנה שנדחית מפני המים (סוטה שם) ועיין תוס' שם שכתבו דהאי ניכר היינו שיהא ניכר ממשו של הדם דמראה בעלמא ודאי ניכר ביותר מרביעית וכ"כ התוס' (מנחות כ"ב א') הבאתי בפרשה א' פסוק ה' ד"ה את הדם

(ו) ואת הצפור גו'. הקיף להן ראשי הגפים וראש הזנב של שני' (נגעים פי"ד מ"א) : (ו) על המטהר לאחר ידו של המצורע וי"א על מצחו (שם): שם ושלח את הצפור החיה גו' אינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר שנאמר כו' אל פני השדה (נגעים שם מ"ב) שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים בגבת ויזרקנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה (קדושין נ"ז ב') ופי' התוס' דלאחר כפרה היה הכהן או שלוחו נושאה לעיר ומשלחה חוץ לחומה הצפור המשולחת מותרת באכילה (קדושין נ"ז א') דרשינן שם מקרא רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה שלחה וחזרה חוזר ומשלח אפילו מאה פעמים דשלח משמע אפילו מאה פעמים (ב"מ ל"א א')

(ח) וכבס גו'. במשנה ב' דפי"ד דנגעים איתא בא לו לגלח את המצורע העביר תער על כל בשרו וכבס בגדיו וטבל: שם. וגלח גו' שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו בו שערות לא עשו כלום (נגעים פי"ד מ"ד) בתגלחת ראשונה לכו"ע מגלחו כדלעת (סוטה ט"ז א' ב') ומשמע שם דמ"מ שער בית החוטם א"צ לגלח ועמש"ל בתגלחת שני' בנזיר ממורט איכא פלוגתא דב"ש וב"ה (נזיר מ"ו ב') בש"א א"צ להעביר תער על ראשו ובה"א צריך ובמסכת (יומא ס"א) מתניא איפכא ובמס' (נזיר שם) איכא פלוגתא דאמוראי בביאור דברי ב"ש וב"ה ומשמע שם דה"ה דפליגי בהעברת תער דמצורע: שם ורחץ במים טבילת מצורע ומצורעת ביום (יומא ו' א' ב'. פסחים צ"ב): שם וטהר: טהור מלטמא בביאה וה"ה מטמא כשרץ נכנס לפנים מן החומה (נגעים פי"ד מ"ב) במחנה לויה ג"כ מותר מה"ת מיהו מתקנת יהושפט ודאי אסור דוודאי לא קיל מט"י. עי' (יבמות ז' ב' פסחים צ"ב א')

שם וישב מחוץ לאהלו גו' מנודה מביתו ש"י ואסור בתה"מ (נגעים שם) ובימי חלוטו אי אסור מק"ו או לא פלוגתא במסכת (מ"ק ז' ב') האשה מותרת בתה"מ (כריתות ח' ב')

(ט) והיה ביום השביעי יגלח גו' ר' ישמעאל דדריש כללי ופרטי דריש הכי כל שערו כלל את ראשו גו' פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה מה רבי רבי שער הרגלים פי' בית הבושת מאי מיעט מיעט שער בית השחי וכולא גופא רע"ק דדריש ריבוי ומיעוט ריבה הכל מאי ריבה ריבה דכולא גופא מאי מיעט מיעט שער שבתוך החוטם ולבד זה מגלח כדלעת (סוטה ט"ז א' ב'): שם וטהר טהור מלטמא כשרץ וה"ה טבול יום אוכל במעשר פי' במע"ש העריב שמשו אוכל בתרומה (סם מ"ג) ועמש"ל ביולדת

(י) וביום השמיני גו' טבל בשביעי וגילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בשמיני אלא בתשיעי דמצורע טהרתו תלויה בתגלחתו (נזיר שם) כפי' התוס' וע"ה מש"ש שם אם היינו מפני שאסור במחנה לויה או דגזה"כ הוא ונראה מזה דאם גילח בשביעי ולא טבל בשביעי ג"כ אינו מביא קרבנותיו בשמיני. מצורע שחל שמיני שלו להיות בעה"פ וראה קרי בו ביום וטבל אמרו חכמים אעפ"י שאין ט"י אחר נכנס הוא נכנס מוטב שיבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ואמר ר' יוחנן ד"ת אפילו עשה אין בו שנאמר ויעמד יהושפט גו' לפניי חה"ח מאי חצר חדשה שחידשו בה דברים ואמרו ט"י אל יכנס למחנה לויה ואמר עולא מ"ט פי' איך מכניס ידיו לבהונות כו' הא ביאה במקצת שמה ביאה הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו (יבמות ז' ב' פסחים צ"ב א) שם ושלשה עשרונים גו'. לשלשתן ושלשתן צריכין נסכים ובזה משונה חטאת ואשם מצורע משארי חטאות ואשמות (מנחות צ' ב' צ"א א')

(יא) פתח אהל מועד המצורע טבל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער נקנור ר' יהודה אומר לא היה