באר היטב (עה"ת) קלה

אין מטמאין (שם מ"ג) בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה (שם מ"ד) כל הראוי ליטמא ט"מ אעפ"י שא"ר ליטמא מדרס מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה ווילון שבי"ס של שבכה ומטפחת של ספרים וגלגלין ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס פי' כשיעור נגע ה"א מיטמאין בנגעים שם מי"א ועמש"ל ל פסוק ב' ד"ה בעור בשרו. סגוס שנראה בו נגע עד שיראה באריג ובמוכין החמת והתורמל נראין כדרכן (שם) פי' שקושרין אותן ונכפל במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אא"כ מתפשט העור רואהו כך כמו שהוא מקומט ופושה מתוכו לאחוריו ומאחוריו לתוכו (שם) וע"ש במפרשים

(מח) או בשתי גו'. השתי והערב מטמאין בנגעים מיד רי"א השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו (פי"א מ"ח) אונין היינו מטוה שאינו ניכר בין שתי לערב ר"ש שם ותוס' (שבת כ"ז ב') כמה יהא בפקעת ותהא מטמאה בנגעים כדי לארוג ממנה שלש על שלש שתי וערב ואפי' כולה שתי אפילו כולה ערב היתה פסיקות אינה מטמאה בנגעים רבי יהודה אומר אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה (שם) המעלה מן הפקעת לחברתה מן הסליל לחבירו מן הכובד עליונה לכובד התחתונה וכן שני דפי חלוק שנראה נגע בא' מהן הרי השני טהור בנפש המסכת ובשתי העומד הרי אלו מטמאין בנגעים מיד רש"א השתי אם היה רצוף מיטמא (שם מ"ט) נראה בשתי העומד הארוג טהור נראה בארוג השתי העומד טהור נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפי' הן ארגמן (שם מי"א): שם. או בעור. עורות הים אינן מטמאין בנגעים חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מק"ט טמא (שם מ"א) וכן בכל הטומאות (כלים פי"ז מי"ג)

(מט) ירקרק או אדמדם. הבגדים מטמאין בירקרק שבירוקים ובאדמדם שבאדומים (שם פי"א מ"ד) ופשוט דה"ה בעורות ועמש"ל פסוק נ"ו הבגדים מיטמאין בשלשה שבועות ובשלשה סימנים בירקרק ובאדמדם ובפשיון בירקרק ובאדמדם בתחלה פי' להסגיר בסוף ש"ר בסש"ש בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור ובפשיון בסוף ש"ר כו' ומטמאין בב' שבועות שהן י"ג יום (שם פ"ג מ"ז)

(נא) פשה הנגע קייטא שיש בה פספסין צבועין ולבנים פושין מזה לזה שאלו את ר"א והרי הוא פספס יחידי אמר להן לא שמעתי א"ל ריב"ב אלמוד בו א"ל אם לקיים ד"ח הן א"ל שמא יעמוד בו ב' שבועות והעומד בבגדים ב' שבועות טמא א"ל חכם גדול אתה שקיימת ד"ח (שם מ"ז) הפשיון הסמוך כ"ש הרחוק כגריס והחוזר כגריס (שם מ"ז) נגע שהיה באמצעו מקום נקי פסק הרמב"ם דאין הנגע פושה לתוכו עפ"י הת"כ ונ"ל לפי ענ"ד דהיינו פלוגתייהו דר"מ וחכמים (שם פ"ו מ"ג ומ"ו) הבלתי לעיל פסוק יו"ד בד"ה ומחית בשר חי בשאת היה ירקרק ופשה אדמדם אדמדם ופשה ירקרק טמא נשתנה ופשה נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה ר' יהודה אומר יראה בתחלה (שם מ"ד) העומד בראשון פי' במראיתו ובשיעורו יכבס ויסגיר העומד בשני ישרף הפושה בזה ובזה ישרף (שם מ"ה) הכל מפורש בכתוב ופי' עומד במראיתו דבמשנה ופי' והנגע לא הפך את עינו דקרא כתב הרמב"ם דהיינו שלא נשתנה מירקרק לאדמדם ולהיפך וכבר השיגו הראב"ד מהא דלעיל ופי' עמד בעיניו היינו שלא נשתנה למראה כהה הכהה בראשון יכבס ויסגיר (שם) והיינו אפילו פשה כמוש"ל פסוק נ"ו הכהה בתחלה פי' אחר שראהו הכהן ירקרק או אדמדם כהה קודם הסגר ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר פי' ודינו לכ"ד כמו הכהה בראשון ונ"ל דאף שכבר הוכבס קודם הסגר ראשון מ"מ כשצריך להסגירו שנית צריך כיבוס שנית כמו הכהה בראשון ועמש"ל פסוק נ"ו וחכ"א אינו זקוק לו (שם) ר' יונתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קו"ג באדם מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור (סנהדרין פ"ז ב' זבחים מ"ט ב' נדה י"ט א') ואיתא שם דרבנן פליגי עליה: שם. צרעת ממארת תן לו מארה שלא יהנה ממנו ת"כ הובא בר"ש ובתוס' (ערכין כ"א) ואפילו מוסגר הובא בר"ש ותוי"ט המוסגר שנתערב באחרים כולן טהורין ונ"ל פי' כגון שנקרע מקום הנגע או שנצבע קצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהנייתו והמוחלט שנתערב באחרים כולן טמאין קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו (שם פי"א): שם טמא הוא דין טומאת צרעת נתבאר לעיל בדיני נגעי אדם ע"ש

(נב) ושרף. צע"ק באפרו אם מותר ועיין שלהי מסכת תמורה

(נד) וצוה הכהן גו' הכיבוס ע"י ציווי הכהן דווקא ת"כ הובא בר"ש ובא"ר: שם וכבסו הכיבוס ע"י שבע סממנין כמו בדם חטאת (זבחים צ"ה) וצריך לכבס את הנגע ומעט מן הבגד שסביב להנגע ת"כ הובא בר"ש ורמב"ם

(נו) והנה כהה הנגע גו' למראה שני פי' לירוק או אדום בינוני אבל הכהה למראה שלישי דהיינו כהה דכהה א"צ לקרוע הנגע אלא הדין כמו בסר הנגע דלהלן פסוק נ"ח ח"כ הובא בר"ש בקיצור נמצא בסוף שבוע שני כהה ופשה נראה לי ודאי מהכתוב לעיל בפסוק נ"ה שדינו כמו לא פשה וכהה דקורעו מהבגד והבגד טהור דלא נאמר פשיון רק בלא הפך הנגע את עינו וכ"כ המפרשים ולפי"ז הכהה בראשון שדינו להסגיר כנ"ל אינו מטמא בפשיון בשבוע שני ומה שמסגירו שנית היינו שמא יחזור לירקרק ואדמדם כמו"ש הר"ש וכן כשכהה ופשה בראשון נראה לוודאי שהדין שיכבס ויסגיר דל"ח פשיון בכההותו ואם לא חזר לירקרק ואדמדם בשבוע השני הדין כמו בכהה ופשה בסוף