באר היטב (עה"ת) קלד

והמשואר מציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר ומבוצר אינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה אינן מצילות שם פ"י מ"ג ומוכח מזה דב' שערות לבנות מצילות וכ"כ בא"ר ש"צ שקדם לנתק ר' יהודה מטמא כן היא גי' הא"ר ראב"י אומר לא מטמא ולא מציל רש"א כל שאינו סי' טומאה בנתק ה"ה סי' טהרה בנתק שם מ"ד. מי שהיה בו נתק ובו ש"צ טמא נולד לו שער שחור טהור אעפ"י שהלך לו שער שחור טהור (שם מ"ח) והיינו אעפ"י שהש"צ קיים ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם (שם) והיינו אף שהלך לו הש"צ ג"כ ונולדו אח"כ סימני טומאה מ"מ טהור כיון שנטהר ע"י שער שחור רש"א כל שער צהוב שטהר שוב אין לו טומאה לעולם שם פי' דהש"צ שאינו מטמא הוה סי' טהרה כשער שחור כנ"ל וכל סי' טומאה שנולדו בו בעוד אותן הש"צ קיימין טהור אבל אם נולדו לו סי' טומאה אחר שהלך לו אותו הש"צ טמא כן פי' בא"ר והוא כתב דצ"ל דר"ש מקמי דרשב"י משום ר"ש ע"ש

(לג) והתגלח מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה (שם מ"ה) וכבר כתבתי דלשון זה הוא ל"ד אלא דאם פושה בלי מריטת שער ל"ה פשיון : (לה) ואם פשה יפשה גו' שני נתקין זה בצד זה ושטה של שער מפסקת ביניהם נפרץ במקום א' טמא פי' משום פשיון משני מקומות טהור פי' שאותה השטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה השטה ב' שערות באמצע טהור דמבוצרות נינהו והמשואר מציל במבוצר כנ"ל כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות (שם מ"ו) שני נתקין זה לפנים מזה ושטה של שער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא פי' הפנימי טמא משום פשיון משני מקומות טהור פי' דשניהן נעשו נתק אחד וכיון דשער שחור מבוצר בנגע טהור כמה תהא הפרצה ממקום שתי שערות נפרץ במקום אחד כגריס דכיון שזה בתוך זה ע"י פרצה דכגריס נעשו שניהם נגע אחד וה"ל שער שחור מבוצר ומציל (שם מ"ז) הראש והזקן אין מצטרפין זע"ז ואין פושין מזל"ז איזהו זקן מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת (שם מ"ט) ועיין בא"ר (שם) מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור (שם מ"ט) פי' משום פרח בכולו הראש והזקן אין מעכבין זע"ז דברי ר' יהודה רש"א מעכבין זע"ז (שם)

(לט) כחות לבנות היינו כהות מד' מראות כנ"ל

(מ) קרח הוא איזו היא קרחת אכל נשם סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער איזו היא קרחת מן הקדקוד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר איזו היא גבחת מן הקדקוד השופע לפניו עד כנגד השער מלמעלן (שם פ"י מ"ו) ונ"ל פי' עד עיקרן של שערות האחרונות שכשהשערות שוכבות על המצח עיקרן שלמעלה מסוף השערות

(מב) בקרחת או בגבחת גו' הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות בשני סימנים במחיה ובפשיון (שם) הקרחת והגבחת אין מצטרפין זע"ז ואינן פושות מזל"ז ר' יהודה אומר אם יש שער ביניהן אין מצטרפות ואם לאו ה"א מצטרפות (שם) הזקן מטמא בנגע כדין קו"ג כשנקרח כדמוכח (שם פ"ח מ"ה)

(מה) בגדיו יהיו פרומים גו' פרימה היינו קריעת בגדים כאבל פריעה אין פריעה אלא גידול שער (מ"ק ט"ו א') חייב בעטיפת הראש כאבל ואסור בשאלת שלום אבל קורא ושונה ודורש ואסור בתכבוסת ואפי' בשבתות ויו"ט אסור בכל הנ"ל וברחיצה סיכה נעילת הסנדל וזקיפת המטה ועשיית מלאכה בעי' בגמרא (שם) אי מותר בתה"מ פלוגתא דתנאי (שם ז' ב') ע"ש. כהן גדול שנצטרע חייב בפו"פ שעשה דוחה ל"ת דומן המקדש ל"י שבסדר אמור ועמש"ל פרשה ח' פסוק ל"ג האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת (סוטה כ"ג א') במשנה וברמב"ם כתב ולא עוטה על שפם: שם וטמא טמא יקרא כתב הרמב"ם מהת"כ שכל הטמאין צריכין להודיע לכל שהן טמאין שיפרשו מהן

(מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו היינו חוץ לג' מחנות והיינו חוץ לירושלים וכל ערי מוקפי חומה (פ"ק דכלים פסחים ס"ז א' זבחים קי"ז א') ועמ"ש בספר במדבר פרשה ה' פסוק ב' ד"ה וישלחו בגדים המנוגעים משלחין אותן חוץ לעיר בין שהיתה מוקפת חומה בין שאינה מוקפת חומה וזה חומר בבגדים מבאדם. רמב"ם בפי"ג מהל' טומאת צרעת מהתוספתא

(מז) והבגד גו' אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים פשוט בכתוב ובמס' נגעים פי"א ולהלן בסדר קדושים יתבאר דאין צמר אלא הבא מרחלים נקבות וזכרים ועמש"ש בעז בת רחל ורחל בת עז שלש אצבעות על שלש אצבעות מטמא בנגעים (שבת כ"ו ב') בגד שלא ארג בו גע"ג ונראה בו נגע ואח"כ ארג בו גע"ג טהור (שם פי"ב מ"ב) כל הבגדים מטמאין בנגעים חוץ משל עובד כוכבים (נגעים שם מ"א) וצ"ע בגר תושב אם דינו כמו בנגעי הגוף הלוקח בגדים מן העובד כוכבים יראו בתחלה (שם) ועמש"ל בנגעי הגוף בעובד כוכבים שנתגייר צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים אין מטמאין בנגע אם רוב מן הרחלים מטמאין מחצה ע"מ מטמאין וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זב"ז (שם מ"ב) וכה"ג שנינו במס' (כלאים פ"ט מ"א) ושם כתבתי דהיינו ביטול דמין במינו או דענין ביטול זה הוא ענין טפילה שהמיעוט נעשה טפל להרוב העורות והבגדים הצבועים אין מטמאין בנגעים הבתים בין צבועין בין אינן צבועין מטמאין בנגעים דר"מ ר' יהודה אומר העורות כבתים רש"א הצבועין בי"ש מטמאין בידי אדם