באר היטב (עה"ת) קלג

ענין הנתקין שיטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל דא"צ שיהיו בשינוי מראה כדאיתא בת"כ מראהו עמוק מנין לרבות השוה והגבוה ת"ל אין מראהו עמוק אם כן מה תלמוד לומר מראהו עמוק מה מראהו עמוק בידי שמים כו' פרט לשנתקו אדם ונ"ל פשטא דקרא לפי"ז ע"ד מש"ל פסוק ד' דאף שמראהו עמוק היינו שהוא לבן ביותר מכל מקום אינו טמא רק בשער צהוב ופשיון וזהו דמסיים נתק הוא כלומר טומאתו רק משום נתק השער ואף שאין מראהו עמוק מפני שאין בו שום לובן מכל מקום כשאין בו שער שחור צריך הסגר ומטמא בפשיון וכן אם אינו עמוק מפני שהוא גבוה בממשו כמוש"ל בעור בשר מ"מ אין זה סי' טומאה ואין להקשות דלפ"ז יהיה פי' עמוק ואינו עמוק דהכא דלא כפי' דגבי בהרת דהא לק"מ דהתם דכתיב מעיקרא בהרת שאת או ספחת דהיינו לבנה משמעות הלשון בפי' עמוק ואינו עמוק כמוש"ש אבל הכא דלא הוזכר כלל בהרת משמעות הלשון בפי' עמוק ואינו עמוק כמוש"ש בזה והא דכתיב ומראהו אינו עמוק גו' וטהר אותו היינו אף שאינו עמוק מחמת שהוא גבוה במשושו מ"מ טהור כמוש"ל בנגעי הבהרת והא דכתיב ואם בעיניו גו' ושער שחור צמח בו גו' הפי' אף שעמד במראה לבן וגם פשה אם יש בו שער שחור טהור ועוד ראיה לזה מלשון הת"כ יכול תטמא הבהרת בראש ובזקן כו' אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין ואם נאמר דנתקין ג"כ היינו ע"י בהרת א"כ מגופייהו דנתקין ידעינן דבהרת בלא נתק אינה מטמאה בהו ועוד מביאין ראיה לזה מהא דכשמגלח מניח ב"ש סביב הנתק כדי שיהיה ניכר הפשיון כדאיתא בפ"י מ"ה ואם הנתק יש בו שינוי מראה הא יהא ניכר בו פשיון כמו בכל הנגעים ולפי"ז גם לשיטת הרמב"ם והראב"ד קשה דהא לאחר שישהה בהסגר שבעת ימים שיצמחו השערות במקום הגילוח כדאיתא (נזיר ל"ט ב') דבז' יומין אתיא מזיא כדי לכוף ראשן לעיקרן הרי יהיה ניכר פשיון מריטת השער כמו שניכר פשיון הנתק בהסגר ראשון קודם גילוח ע"י מדידה או השערה וצ"ל דהנתק אינו מטמא רק כשניתק השער ע"י הנתק אבל כשאינו גדל עי"ז אינו מטמא ול"ח פשיון ולשון כדי שיהא ניכר לאו דוקא וצורך הגילוח אינו משים היכר הפשיון כמו"ש ולפי כ"ז ליכא פריחה בכולה לאחר הגילוח רק כשניתק השער אחרי גידולו אחרי הגילוח ולפי כ"ז ענין הנתק הוא רק מריטת שער ולפי"ז יש לעיין איך הקרחת והגבחת דלהלן טהורות בלי בהרות הא כיון שנקרח מעט ה"ל נתק וכשנקרח אח"כ כל צד הקדקוד אי כל הצד של צד הפנים ה"ל פשיון וטמא דהא ל"ח פרח בכולו רק בכל הראש ואין נראה כלל לומר דהיינו רק ביש בו שער שחור הר"ש והרע"ב כתבו שהחילוק שבין נתק לקרחת שהנתק מגדל שער וקרחת וגבחת אין מגדלין שער והביאו כן מהת"כ לפי הגי' שהיה בידם והתוי"ט הביא ג"כ דבריהם ולפי ענ"ד אין זה מובן דהא הנתק בלי שער צהוב טמא לעולם ע"י פשיון ומנא ידעינן באותה שעה שעתיד לגדל שער וה"ל נתק ואף דלפי גי' הת"כ שהיה בידיהם לא מיקרי קו"ג רק באין ראויין לגדל שער מ"מ לאו היינו שזה הוא החילוק בין נתק לקו"ג אלא שדין קו"ג היינו רק באין ראוי לגדל שער וכשראוי לגדל שער נראה שדינו לפי"ז דמטמא בעור בשר כמו הראש והזקן עד שלא העלו שער דשם ספ"ו והעיקר לפי ענ"ד דליכא בראש ובזקן דין עור בשר רק כשלא העלו שער כדמשמע שם ספ"ו וגי' הת"כ האמיתית כמו שלפנינו דמרבינן אף בעתיד לגדל שער כמו"ש התוי"ט ובביאור החילוק שבין נתק לקרחת וגבחת נ"ל א) קו"ג היינו בידי אדם ע"י מריטה או ע"י סיכה ואכילת נשם או ע"י מכה בידי שמים כדאיתא להלן והנתק הוא מריטת שער בידי שמים שלא ע"י מכה ב) כשתחילת הקריחה מהתחלת השער אצל עור הבשר ליכא משום נתק דאין נתק אלא ששער מקיפו כמ"ש בתוי"ט ואיירי שנתן כל חצי הראש בכה"ג ג) שנקרח כל הצד בבת אחת או שלא היה בו נתק כגריס במקום אחד עד שנקרח הכל דזה ל"ח נתק דכיון שאין שער מקיפו ולפי אלו הסברות הא דנתק כל הראש טהור משום פרח בכולו צ"ל דכיון דמעיקרא היה שער מקיפו נקרא נתק ולפי כ"ז נראה דאף שנקרח בענין הנ"ל רק איזה חלק בא' מהב' צדדין אותו החלק מטמא ג"כ בקו"ג מיהו צ"ע ונידון קרחת בזקנו ע"ל פ"ו מ"ח ומש"ש דעפ"י מש"ש צ"ל דבזקן ג"כ איכא דין קרחת וגבחת מיהו יותר נ"ל לפי ענ"ד ע"ד מש"ל בפ"א דודאי גם בנתקין בעינן ד' מראות ועמוק מן העור מטמא בלי שער צהוב ופשיון ופי' ובו שער צהוב דק היינו או שער צהוב דק או דכל עמוק ודאי יש לו סי' טומאה ומשכחת לה אינו עמוק בד"מ בעור בשר בריא לבן כמוש"ל שם והא דמרבה בת"כ הגבוה והשוה היינו בגרמוני וכיוצא בו והא דדריש מדכתיב מראהו עמוק פרט שנתקו אדם נ"ל דלאו היינו מראהו עמוק דפסוק ל' אלא מהא דכתיב בפסוק ל"א אין מראהו עמוק ולא כתיב ומראהו איננו עמוק כענין דכתיב בנגעי עור בשר ושחין ומחי' קדריש ותיבת א"כ מיותר וצ"ל ומה ת"ל מראהו עמוק והא דאיתא בת"כ כנ"ל יכול תטמא הבהרת בראש או בזקן נ"ל דהיינו בדיני בהרת בשער לבן ומחיה הנתקין מטמאין בשני שבועות ובשני סימנין בשער צהוב דק ובפשיון (שם פ"י מ"א)

(ל) שער צהוב דק. לקוי קצר דרע"ק ריב"נ אומר אפילו ארוך שער צהוב דק מטמא מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר הפוך ושלא הפוך דברי ר' יהודה רש"א אינו מטמא אלא הפוך כו' (שם מ"ב) החליטו בש"צ הלך ש"צ וחזר ש"צ וכן בפשיון בתחלה בסוף ש"ר בסוף ש"ש לאחר הפטור ה"ה כמו שהיה וכן בהחליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בש"צ בסש"ר בסש"ש לאחר הפטור ה"ה כמו שהיה (שם פ"י מ"ה) ועמש"ל פסוק ז' בדיני פשיון דאפשר לפשיון שיטמא בן יומו: (לא) ושער שחור אין בו גו' הצומח מציל מיד הש"צ ומיד הפשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר