באר היטב (עה"ת) קלב

אנשים טהור (שם מ"ד) משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ועוד בזה כסלע ועוד שניהם טמאים אעפ"י שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס (שם מ"ה) אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים (מגילה ח' ב') במשנה בהרת ואין בה כלום בתחלה בסש"ר יסגיר בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטור (שם פ"ד מ"ג) בלשון לאחר הפטור דאיתא שם עי' במפרשים עודהו מסגירו ופוטר ונולדו לו סימני טומאה יחליט בהרת ובה סימני טומאה עודהו מחליטו והלכו להן סימני טומאה בתחלה בסוף ש"ר יסגיר בסוף שבוע שני לאחר הפטור ופטור (שם פ"ז מ"ג) אבל אם החליטו והלכו להן סימני טומאה בתחלה או בסוף ש"ר נ"ל שפוטרו בלי הסגר כדמשמע קרא וכמוש"ל בדיני מחי' בספר א"ר בשם החסיד הפליא להעיר על כלל חשבון כל אופני טהרה השנויין בפ"א מ"ה יעלו בידו רל"ח מפני שלא חשב כולן לאיזה טעם וכולן הן רמ"ח היינו 1 הלכו להן הש"ל 2 השחירו 3 הקצירו שתיהן או אחת מהן 2. 3 = 6 1 השחין 2 מחית השחין פי' שחין שלא נעשה צרבת ומחית השחין היינו שנעשה צרבת 3 המכוה 4 ומחית המכוה 5 והבוהק שאחד מאלו 1 נסמך 2 הקיף לשתיהן או לאחת מהן 2 .2 = 4 או 3 שחילק בין ב' השערות 5 .5 = 25 דבכל אלו הדין כמו בהלך לו ש"ל היתה בו מחי' 1 והלכה לה היתה מרובעת ונעשית 2 עגולה או 3 ארוכה מבוצרת ונעשית 4 מן הצד מכונסת 5 ונתפזרה = 5 1 השחין 2 מחית השחין 3 המכוה ומחית 4 המכוה 5 והבוהק 1 שנכנס במחיה 2 הקיפה 3 חלקה או 4 מיעטה 4 .5 = 20 בסה"כ 6 + 25 + 5 + 20 = 56 כ"א מהם בארבעה זמנים 1 בתחלה 2 בסוף ש"ר בסוף 5 שבוע שני 4 לאחר הפטור פי' שנולד לו פי' טומאה לאתר הפטור ועד שנראה לכהן הלך לו 4 . 56 = 224 הלך 1 הפשיון הלך 2 האום או נתמעט 2 האום = 3 1 השחין מחית 2 השחין 3 המכוה 4 מחית המכוה 5 והבוהק חולקין בין האום לפשיון 3 + 5 = 8 ככ"א כשם כ"א מהם בשלשה זמנים דאין פשיון בתחלה 3 .8 = 24 ועם 224 הנ"ל 248

(יח) שחין ונרפא השחין והמכוה מטמאין בשבוע א' בשני סימנים בשער לבן ובפשיון (שם פ"ג מ"ד פ"ט מ"א) השחין והמכוה אין מצטרפין זע"ז ואין פושין מזה לזה ואין פושין לעור בשר ולא עור הבשר פישה לתוכן (שם פ"ט מ"ב) ולכך חילקן הכתוב אעפ"י שדינן שוה (חולין ח' א') היו מורדין טהורין עשו קרום כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה (שם פ"ט מ"ב) פשוט שזהו ונרפא שכתוב כאן חזרו וחיו אעפ"י שמקומו צלקת נדונין כעור בשר (שם) איזהו שחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא כל שאינו מחמת האש זהו שחין איזהו מכוה נכוה בגחלת או ברמץ כל שהוא מחמת האש זהו מכוה (שם פ"ט מ"א) כל דבר שלא מחמת האור לאתויי אבר מעיקרו כ"ד הבא מחמת האור לאתויי חמי האור (חולין ח' א') והר"ש בפ"ו מ"ח הביא מהת"כ דעיקר לשון שחין היינו שעלה מאליו וכל הני נתרבו מדכתיב בשחין שחין ב"פ ונקראו קדח (שם) ועיקר לשון מכוה היינו שנכוה באור וכל הני מרבינן ממכוה מכוה שחין ומכוה אם שחין קודם למכוה בטל מכוה את השחין ואם מכוה קודמת לשחין בטל שחין את המכוה (חולין שם) איבעיא להו ליבן שפוד והכה בו נידון משום שחין או משום מכוה חבטא קדים ואתא הבלא מבטל לי' לחבטא וה"ל מכוה ומצטרף למכוה ולא לשחין או דלמא הבלא קדים ואתי חבטא ומבטל לי' להבלא וה"ל שחין ומצטרף לשחין ולא למכוה חולין שם בשינוי לשון ולא אפשט שאלו את ר"א מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין א"ל יסגיר א"ל למה למגדל ש"ל אינה ראוי' לפשיון אינה פושה למחיה אינה מטמאה א"ל שמא תכנוס ותפשה א"ל והלא מקומה כגריס א"ל לא שמעתי א"ל ר' יהודה בן בתירא אלמד בו א"ל אם לקיים דברי חכמים הן א"ל שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו א"ל חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים (שם פ"ט מ"ג ונ"ל דלפי"ז מדויק היטב מה שהיתה השאלה והתשובה בשחין ולא במכוה דבשחין הוא דחיישינן שמא יעלה לו שחין ממילא דה"ל שחין דבתורה כמוש"ל אבל במכוה אין לחוש לכויה ופוטרו והי' נ"ל שזהו המכוון לקיים ד"ח מיהו להלן פי"א מ"ז יש ג"כ כלשון הזה שלא מצאתי שם כיוצא בזה

(יט) אדמרמת. הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב דברי רבי ישמעאל רעק"א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה ממנה (שם פ"א מ"ב) וכתב בא"ר בשם החסיד שיעור המזיגה כמו בעלמא שני חלקים מים ואחד יין ועי' (שבת ע"ז א' עירובין כ"ט ב' ובמסכת שבועות ו' א') איתא אר"ח משל דרע"ק למה הדבר דומה לארבע כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם ואחד נפלו לתוכו שמונה ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה ואמרי לה שש עשרה טיפין ועי' תוס' (שם) ד"ה ואחד נפל לתוכו י"ב ועיין ר"ש שהביא מהת"כ וכן משמע במס' נגעים דגם שחין ומכוה מטמאין בד' מראות נגעים הנ"ל בעור בשר אף בלא אדמומית ומשמע דגם נגעי עור בשר מטמאין בפתוך

(כו) ושפלה איננה מן העור והיא כהה פי' ושפלה איננה עמש"ל פסוק ד' ופי' והיא כהה לפי מש"ש נ"ל לפי ענ"ד דוא"ו של והיא משמש בזה במקום והרי ע"ד מש"ל פ' ט"ו פסוק י"א ע"ש פי' אף שאין נראה שפלה מן העור מפני שתפחה והוגבהה מהעור מ"מ הרי חלושה היא מכיון שאין בה ש"ל כמוש"ל פסוק ד' בפי' כהה דשם דהיינו חלש ולכך אינה מטמאה רק מסגיר ועמש"ל פסוק ו' לבסוף

(כט) בראש או בזקן גו' מראהו עמוק גו' נתק הוא. זקן האשה והסריס שהעלו שער ה"ה כזקן לכ"ד למאי הלכתא אמר מר זוטרא לטומאת נגעים כו' לטהרת נגעים כו' (קדושין ל"ה ב') בביאור