באר היטב (עה"ת) קלא

מכעדשה והיינו בין החיצונה לפנימית כנ"ל דבכה"ג הוה סי' פשיון לפנימית כיון דל"ה סי' טומאה לחיצונה ומ"מ להחיצונה ל"ה פשיון דאף בכה"ג אין הנגע פושה לתוכו כרבנן דר"מ דלעיל בהרת כגריס ובה מחי' כעדשה וש"ל בתוך המחי' הלכה המחי' טמאה משום ש"ל כו' ר"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת בהרת היא ומחיתה כגריס וש"ל בתוך הבהרת הלכה המחי' טמאה משום ש"ל כו' ר"ש מטהר מפני שלא הפכתו בהרת כגרים (שם פ"ד מ"ו) כ"ד ראשי אברים שאין מטמאין משום מחי' ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגוי' וראשי הדדים שבאשה ר' יהודה אומר אף של איש רא"א אף היבלת והדלדולין אין מטמאין משום מחי' (שם מ"ז) ומשמע להדיא עפ"י לשון המשנה שלאח"ז דבבהרת מטמאין והטעם דלא מטמאין משום מחי' נ"ל משום דל"ח מבוצר רק בשטח אחד עם הבהרת וראשי אברים עם הצדדין ל"ח שטח אחד והא דמטמאין בבהרת אע"ג דכגריס וודאי ג"כ בעינן בשטח אחד דהא עגול וארוך לא מצטרף נ"ל דהיינו לענין זה שהנגע פושה לתוכן דפשיון מטמא בכ"ש אף במקום א' מיהו כל המפרשים לא כתבו כן עי' בדבריהם

(יא) וטמאו הכהן החליטו בש"ל הלך ש"ל וחזר ש"ל או שנולד לו מחי' או פשיון בתחלה בשש"ר בסש"ש לאחר הפטור ה"ה כמו שהיתה וכן בהחליטו במחיה וכן בהחליטו בפשיון (שם פ"ה מ"א) עור הבשר מיטמא בשני שבועות בג' סימנים כו' בש"ל ובמחי' בתחלה וסוף ש"ר בסוף ש"ש לאחר הפטור ובפשיון בסוף ש"ר בסש"ש ולאחר הפטור ומיטמא בב' שבועות שהן י"ג ימים (שם פ"ג מ"ג)

(יב) פרוח תפרח גו' פחות מכעדשה מעכב הפריחה (שם פ"ח מ"ה) כל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת אינו מעכב הפריחה היינו השחין והמכוה והקדח המורדין הראש והזקן שלא נקרחו (שם מ"ה) בית הסתרים אינו מעכב הפריחה (שם פ"ו מ"ח) ראשי אברים מעכבין הפריחה כדמוכח מכללא דמתניתין (שם פ"ח מ"ה) ובכ"ד בוהק מעכב הפריחה (שם פ"ח מ"ו) שלשה דינים חלוקין בפריחה דין א) פרח מתוך הטומאה טהור כדלהלן בקרא ואעפ"י שיש בו ש"ל (שם פ"ח מ"ג) הי' טמא ע"י סי' טומאה והלך לו סי' טו ופרח בכולו קודם שטהרו הכהן ה"ל מתוך הטומאה (שם מ"ו) אין לך פרח מתוך הטומאה שטהור ע"י הפריחה רק שנחלט ע"י הפשיון או ע"י ש"ל אבל הוחלט ע"י מחי' פרח בכולו טהור גם בלא"ה שהרי ר"א אחר הפריחה שטהרה טמא נתבטלה הפריחה וטמא (שם פ"ח מ"א) עד שתתמעט בהרתו מכגריס כשהוחלט ע"י ש"ל והש"ל קיימת וכשהוחלט ע"י פשיון כשתחזור שהיתה קודם הפשיון דאז נטהר כמוש"ש פ"ח מ"א חזרו ונתכסו אחרי שנטמא ע"י שנתגלו כנ"ל חוזר לטהרתו נתגלו טמא אפי' מאה פעמים (שם מ"ד) בוהק אינו מבטל הפריחה אף שמעכב בתחלה והלכך חזר כמין בוהק טהור (שם פ"ח מ"ו) וכמוש"ש חזרו בו ראשי אברים בפחות מכעדשה רמ"א טמא (שם) פי' דפחות מכעדשה מבטל הפריחה אפילו בראשי אברים וחכ"א בוהק פחות מכעדשה פי' טומאה בתחילה ואין סי' טומאה בסוף שם פי' בא"ר דהפי' הוא או בוהק כעדשה או מחי' פחות מכעדשה הוה סי' טומאה בתחילה שמעכב את הפריחה ואינן סי' טומאה בסוף פי' שאין מבטלין את הפריחה פרח מתוך הטומאה ואח"כ לו ש"ל ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין (שם פ"ח מ"ב) פרח בכולו מתוך ההסגר כתב הרמב"ם עפ"י הספרא דהיינו ג"כ מתוך הטומאה ועיין (תוי"ט רפ"ח) ובכה"ג אינו חוזר לטהרתו רק כשתתמעט בהרתו מכגריס דין ב) פרח בכולו מתוך הטהרה טמא (שם פ"ח מ"א) ומוכח שם לפי ענ"ד דאע"ג דהי' ראוי לטמאותו קודם הפריחה בכולן ע"י פשיון כיון שלא טמאו הכהן ה"ל מתוך הטהרה וטמא עד שתחזור בהרתו לכמו שהיתה דאל"כ אכתי טמא משום פשיון (שם פ"ח מ"א) דין ג) הבא כולו לבן בתחלה דינו כבהרת קטנה ויסגיר נולד לו ש"ל או מחי' טמא לא נולד לו מחי' או ש"ל לא בהסגר ראשון ולא בהסגר שני טהור (שם פ"ח מ"ז) וכן אם בא בתחלה כולו לבן ובו ש"ל טמא שדינו לכ"ד כמו נגע קטנה חזרו בו ראשי אברים ה"ה כמו אלו לא חזרו שהרי בין קודם החזירה בין לאחר החזירה דינה כנגע קטנה (שם) ועמש"ש הבא בתחלה כולו לבן ובה מחי' כעדשה וטמאו הכהן ואח"כ פרחה בכולו נטהר מב' טעמים א) משום הלכה המחי' ב) משום פריחה מתוך הטומאה ואח"כ חזרו בו ראשי אברים ר' ישמעאל אומר כחזירת ר"א בבא כולו לבן בתחלה בלי סי' טומאה שהוא טהור שהרי ר"א אין מטמאין משום מחי' כנ"ל דס"ל דעיקר טהרתו של זה בעת הפריחה היא משום הלכה המחי' ור"א בן עזריה אומר כחזירת ר"א בפרח בכולו מתוך הטומאה שחוזר לטומאתו ע"י חזירת ר"א דנתבטלה הפריחה כנ"ל (שם מ"ט) דס"ל דעיקר טהרתו הי' משום פרח בכולו כמו"ש בס' א"ר ע"ש שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו ואח"כ פרחה בכולו טהור בשפתי העליונה בשפתי התחתונה בשתי אצבעותיו בשני ריסי עיניו כשהן מדובקין זל"ז נראין כאחד טהור (שם מ"ו) כגי' הא"ר והיינו אף שפרחה מן הטהורה

(יז) וטהר הכהן גו' כל ספק נגעים בתחלה טהור חוץ מספק אם ש"ל קדמה אם בהרת קדמה שנחלקו בזה ר"א ור"י כנ"ל וחוץ מזו מי שהי' בו בהרת כגריס והסגירה בסוף שבוע וה"ה כסלע ספק שהיא היא ספק שאחרת באה תחתיה טמא (שם פ"ה מ"א) וכתב בא"ר דלאו באותו מקום עצמו קאמר שאחרת באה תחתיה דהא בהלכה וחזרה בתוך ההסגר ה"ה כמו שהיתה כדאיתא (שם פ"ד מ"ז) וכמוש"ל אלא ספק שאחרת נעשה תחתיה במקום אחר דמשום ספק טמא כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע בזה כסלע בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור רעק"א באיש א' ספק בשני