באר היטב (עה"ת) קל

וחכמים מטהרין (שם פ"ד מ"ז) כתב בא"ר בשם החסיד דלאו בפשתה מה שכנסה או כנסה מה שפשתה איירי דבזה לא משכחת לה שום פלוגתא ונ"ל ביאור זה דבפשתה וכנסה היינו הלך לו הפשיון ובכנסה ופשתה אי תרוייהו בתוך שבוע ראשון או בתוך שבוע שני ה"ה כמו שהיתה כמו שהדין בהלכה וחזרה וכן אם שניהם היו לאחר הפטור נראה לי וודאי דג"כ ה"ה כמו שהיתה כנסה קודם הפטור ואח"כ פשתה ודאי טמאה כדמוכח (שם פ"ט מ"ג) ע"ש וכן נראה לוודאי בכנסה בש"ר ופשתה בשבוע שניה או לאחר הפטור דטמאה ומתני' כתב בא"ר דהיינו שכנסה מצד א' ופשתה מצד אחר או להיפך שפשתה בתחילה מצד א' וכנסה מצד אחר והפליא לבאר דזה הוא ענין כללי שכולל ד' אופנים השנויין במשניות דלאח"כ שם ואלו הן אופן א) בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גרים רעק"א תראה בתחלה וחכמים מטהרין (שם מ"ח) וכתב בא"ר בשם החסיד דצ"ל רעק"א הרי היא כבתחילה פי' כמו שהיתה דס"ל דמה שיש מהנגע החדש כשיעור מה שהלך מהנגע הישן חשוב כנגע הישן דרע"ק לא מחלק בין הלך מן האום להלך מן הפשיון ובכ"ע הדין כמו בהלך מן הפשיון מה שהלך וחכמים ס"ל דלא אמרינן כן וחצי גריס דמנגע הישנה לא מצטרף לחצי גריס דמנגע החדש. והלכך טהור לגמרי מיהו קשה אמאי לא מצטרפי מ"ש מכנסה ונתמעטה מכגריס ופטרה ואח"כ השלימה לכגריס דוודאי תראה בתחלה ואין לומר דבאמת טהרה דחכמים היינו תראה בתחלה דלהלן הוא דאמרי תראה בתחלה וצ"ל דשאני בכה"ג דאם הפשיון היה בשבוע שני א"י להסגירו עוד דזה יהיה הסגר שלישי לנגע הראשון ואין מסגירין יותר מב' שבועות ואף אם הפשיון היה בסוף שבוע ראשון מ"מ הסגר דשבוע שני בלתי מצטרף להסגר דשבוע ראשון ולפי כ"ז צ"ל דפלוגתייהו רק בנמצא כן בסוף ש"ר דבסוף שבוע שני הא לכו"ע טהור ואם נולד לו אח"כ פשיון מחיה או ש"ל ודאי טמא לכו"ע דרק לענין הסגר י"ל דאינו מצטרף כנ"ל אבל לענין סי' טומאה נראה דודאי מצטרפי כמו לאחר הפטור כמו"ש אופן ב) בהרת כגריס ופשתה כחצי גרים ועוד והלך מן האום כחצי גריס רע"ק מטמא וחכמים מטהרין (שם מ"ט) אופן ג) בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלך לו האום רע"ק מטמא וחכ"א תראה בתחלה שם אופן ד) בהרת כגריס ופשתה כגריס נולדה לפשיון מחיה או ש"ל והלך לו האום רע"ק מטמא וחכ"א תראה בתחלה (שם מ"ו) ואע"ג דאף לחכמים מחליטו מ"מ לחכמים דנגע חדש הוא פוטרו מן הראשון ואם לא נזקק הכהן לנגע השני או שהי' ברגל דניתנין לו כל ימי הרגל ה"ה טהור ביני ביני כשטבל ואם פרח בכולו ביני ביני דה"ל בא כולו לבן בתחלה שיתבאר להלן. א"א לפשיון שיטמא בתחלה אבל אפשר לפשיון שיטמא בן יומו כיצד בהרת ובה סימני טומאה החליטה והלכו להן סי' טומאה ובא לו אצל כהן ופטרו ואח"כ נולד לו פשיון זה הוא פשיון שמעמא בן יומו ועיין שם פ"ה מ"ב:

(י) ומחית בשר חי בשאת. פשוט דהיינו או מחי' שהיא סי' טומאה בכל ד"מ והמחי' היא בשר בריא אין מחי' פחותה מכעדשה (שם פ"ו מ"ב) וצריכה שתהי' מרובעת ומבוצרת היינו שסביבה כעדשה מהנגע ובסה"כ תשע עדשות (שם פ"א מ"ה פ"ו מ"ב) הלכה המחי' כולה או נתמעטה מכעדשה בכה"ג לכו"ע אין הנגע פושה לתוכו וטהור כיון שהלך לו הסי' טומאה (שם פ"א מ"ה פ"ו מ"ב) בהרת ובה מחי' פחותה מכעדשה ונתמעטה המחי' או הלכה ר"מ מטמא פי' דכיון שהמחי' לא היתה סי' טומאה ה"ל פשיון וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכו (שם פ"ו מ"ג) בשינוי לשון בוהק כעדשה בתוך הבהרת ופשתה הבהרת לתוכו מוכח ממתני' (דשם פ"ו מ"ו) כמוש"ל בזה לפי' הא"ר דבזה ג"כ פליגי ר"מ וחכמים אם הנגע פושה לתוכו בהרת כגריס ומחי' כעדשה מקיפה וחוץ למחי' בהרת פי' כעדשה מקפת להמחי' הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט אמר ר' יוסי אין המחי' סי' טומאה לחיצונה לפי שהבהרת לתוכה נתמעטה והלכה לה רג"א אם מבפנים היא כלה סי' פשיון לפנימית והחיצונה טהורה ואם מבחוץ היא כלה החיצונה טהורה והפנימית להסגיר (שם פ"ו מ"ה) בביאור דברי ר"ג נ"ל דע"כ לאו בתחלה קאמר דא"כ ליכא פשיון ולא בסוף שבוע שני דליכא הסגר אלא בסוף ש"ר איירי ולפי"ז נ"ל להוכיח דר"ג לא ס"ל כר' יוסי דלר' יוסי למה החיצונה טהורה הא צריכה הסגר שני אלא כת"ק ס"ל דהמחי' הוה סימן טומאה להחיצונה וכיון שהוחלט ע"י סי' טומאה והלך לו פוטרו אף בסוף שבוע ראשון וא"צ הסגר שני כמו שנראה מהכתוב וכן משמע (שם פ"ז מ"ג) ולכו"ע ל"ח פשיון לחיצונה כנ"ל בצק"א בין כך ובין כך טהורה (שם) נ"ל דרע"ק ודאי אפנימית קאי דאל"כ מה פליג אר"ג וטעמי' משום דאף בכה"ג אין פשיון בתוך נגע וקשה הא ר"ג בסוף ש"ר איירי כמו"ש וא"כ ה"ל לרע"ק למימר יסגיר וצ"ל דרע"ק איירי בסוף שבוע שני ומה שאמר בלשון זה וקאי אסוף שבוע שני ולא אמר יסגיר דליקו אשבוע ראשון דאיירי בי' ר"ג נ"ל משום דאי הוה קתני יסגיר ה"א דאחיצונה קאי דס"ל כר' יוסי דהמחי' ל"ה סי' טומאה לחיצונה וצריכה הסגר שני והי' צריך לבאר דאפנימית קאי ולכך אמר טהורה דהיינו בסוף שבוע שני דהשתא א"א לטעות ולומר דקאי אחיצונה כמו"ש אמר ר"ש אימתי שהיא כעדשה מובאת פי' מצומצמת היתה יתרה מכעדשה המותר סי' פשיון לפנימית והחיצונה טמאה (שם מ"ו) ר"ש ע"כ כת"ק דר' יוסי ס"ל דהא אמר החיצונה טמאה בנשאר בה כעדשה מחי' ומכריע בין ר"ג לרע"ק בענין הפשיון דפנימית כשכלה מבפנים דאם היתה המחי' כעדשה מכוונת ל"ה פשיון לפנימית כיון דה"ל סי' טומאה לחיצונה אבל מה שיתר על כעדשה הוה סי' פשיון לפנימית כיון דבלא"ה איכא סי' טומאה לחיצונה וע"י המשהו לא אזיל סי' טומאה מהחיצונה היה בו בוהק פחות מכעדשה סי' פשיון לפנימית ואין סי' פשיון לחיצונה (שם) פי' בא"ר דהיינו או בוהק כעדשה או מחי' פחות