באר היטב (עה"ת) קכט

ב' פסוק י"א ד"ה ל"ת חמץ ראיה ראשונה דזב מצורע מבעי' נדה שם מקום זיבה מעין הוא ומטמא במשא או לאו מעין הוא ואינו מטמא ודינה כמו ראיה ראשונה דזב גרידא ואפשט שם דמטמא במשא דם טהור של מצורעת ב"ש מטהרין ובה"א כרוקה וכמ"ר (נדה ל"ד א') ומטמא לח ולא יבש וטומאתו כשהוא לח מה"ת (נדה ל"ד א' ב') מצורעת אינה מטמאה את בועלה ר"ש פ"ק דכלים בשם הת"כ מצורע מטמא בביאה בפ"ק דמסכת כלים ובכ"ד וכן אבן דבית המנוגע וכן בגד המנוגע כדבעינן למימר קמן בית שהוא מיסך ע"ג בית המנוגע כו' הנכנס לחיצון טהור דברי ראב"ע אר"א מה אם אבן אחת ממנו מטמא בביאה הוא עצמו לא כ"ש (נגעים פי"ג מ"ו) הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר טהור משא"כ במת ואם עמד טמא וכן באבן המנוגעת (שם מ"ז) וכתב בא"ר דתו לא גרס מידי במתניתין וכתב שכצ"ל בגמ' דקדושין ל"ג א' ומוכיח שפיר דרכוב כמהלך דמי דאבן המנוגעת שעובר ע"י אדם הנושאו חשוב עובר אף שהוא נח בעצמו טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וצ"ע לפי ענ"ד אם היינו רק בבית המנוגע אי גם בבית שהמצורע בה ג"כ הדין כן טמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור טמאו (שם מ"ח) אבל ביאה במקצת לא שמה ביאה עי' (ידים פ"ג חולין ל"ג ב'. שבועות י"ז ב' יבמות פ"ק) משא"כ באוהל המת טלית טהור שהכניס ממנה ג' על ג' לבית טמא נטמאה וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאהו (שם מ"ח) מצורע שנכנס לבית כל הכלים שיש שם טמאין אפילו עד הקורות רש"א עד ד"א הכלים טמאין מיד ר' יהודה אומר אם שהה כדי הדלקת הנר (שם מי"א) וכתב הר"ש עפ"י התוספתא דפלוגתייהו בנכנס שלא ברשות אבל בנכנס ברשות אף ר"י מודה דטמאין מיד נכנס לבהכ"נ עושין לו מחיצה גבוהה י' טפחים על רוחב ד' אמות (שם מי"ב) והיינו ד"א על ד"א משא"כ באוהל המת דודאי לא מהני מחיצת ד"א כל המציל בצ"פ באוהל המת מציל בצ"פ בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת כגון בור ודות מציל מכוסה בבית המנוגע דר"מ ר' יוסי אומר כל המציל בצ"פ באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באוהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהור (שם מי"ג) וזה פשוט דל"ד בבית המנוגע אלא דגם בבית שהמנוגע שם ג"כ הדין כן מצורע שנכנס דרך אחוריו לבית אע"פ שנכנס כלו חוץ מחוטמו נ"ל דאינו מטמא כמו בטהור שנכנס בכה"ג לבית המנוגע (שבועות י"ז ב') ועיין ר"ש (פ"ק דכלים) כתב בספר א"ר בשם החסיד מצורע מאהיל על הטהור טהור מאהיל על המצורע אין בזה שום טומאה דביאה במצורע הביאו מהת"כ דדרשינן מדכתיב מחו"ל מושבו מושבו טמא ובכה"ג ל"ח מושבו

(ד) ועמוק אין מראה מן העור גו' ביאור זה צריך לפני ולפנים דהא כל הד"מ עמוקין כמראה חמה עמוקה מן הצל וא"כ אם אינו עמוק למה מסגיר וגם איך קרי לה לבנה ובתרגום יונתן שלפנינו איתא שאינה כשלג אלא כסיד וג"ז אינו נכון דמשמע דהא כשלג טמאה בלי ש"ל ומחיה וזה אינו ורש"י כתב שא"י לפרשו ומש"כ הכ"מ ברמב"ם דכיון שמראה היותר כהה שבד' מראות נגעים ג"כ עמוקה מעור הבשר עלתה ארוכה למ"ש רש"י לא ידעתי לפרש ובלתי מובן לפי ענ"ד והנ"ל בזה לפי ענ"ד דכשמראה לבן הוא במקום הגבוה קצת ממקום מראה השחור מתראה לשוה ולפי הסברא היה נראה לומר דכשהנגע היא גבוהה במהותה מעור הבשר היא יותר חזקה ולזה ביאר הכתוב דאם יש בו ש"ל אף שנראה עמוק היינו שאינו גבוה במהותו טמא ואם אין בו ש"ל אף שהוא גבוה קצת במהותו מעור הבשר ועי"ז אינו נראה עמוק מ"מ אינו טמא רק מסגיר ועמש"ל פסוק וא"ו

(ה) עמד בעיניו גו' והסגירו גו' מ"ש רש"י במראיתו ובשיעורו בלתי מובן והפי' צ"ל דהיינו עמד במראיתו בא' מד' מראות הא כהה מהן טהור או דקאי אשיעורא ועמ"ש בפסוק שלאח"ז : (ו) והנה כהה גו' משמע הא עמד בעיניו מחליטו וכן פי' רש"י וזה תמוה והרמב"ם בפ"א ה"ז כתב דהיינו או כהה מד' מראות או לא פשה וא"י איך יפרש לפי"ז כהה דכתיב בשחין ומכוה לענין הסגר והנ"ל כהמפרשים דלאו היינו כהה במראיתו אלא כלומר נחלש הנגע כיון שעמד בלי פשיון ובלי סי' טומאה דש"ל או מחיה ולפי"ז יהיה כהה דהכא דלא ככהה דגבי בגדים ובתים דהתם במראה איירי כדאיתא (נגעים פי"א מ"ה ור"פ י"ג) ויותר נ"ל בכ"ז דגם הד' מראות יכולין להיות אין עמוקין בגרמוני שהוא לבן ביותר וכיוצא בו ובאמת יש חילוק בנגעים דבאדם בינוני שכל הד"מ נראין בו עמוקין מחליטו בלי שער לבן ומחיה דהא דכתיב מקודם ומראה הנגע עמוק היינו או שמראה הנגע עמוק וכשאינו עמוק כנ"ל וגם אין בו ש"ל ומחיה מסגיר והא דלא הוזכר בכל הש"ס עמוק להחליט היינו משום דלא איירי רק באין עמוקין מעור בשר ועמש"ל פסוק ב' בד"ה שאת בביאור המשנה דבהרת עזה כו' ועוי"ל בכ"ז דבאמת אין חילוק לדינא בין עמוק לאינו עמוק אלא דכללא הוא בטבע המציאות דכשאין בו סי' טומאה ע"כ אינו עמוק וגם נעשה כהה אחר ההסגר מכמו שהי' מקודם וכשרואה שהוא עמוק בידוע שיש לו סי' טומאה וע"ד כ"ז יתפרש ג"כ בטוב עמוק ואינו עמוק וכהה דגבי שחין ומכוה ונתקין ובאמת לפי"ז גם בנתקין צריך א' מד' מראות וכמש"ל דלא כהרמב"ם והראב"ד ולפי הנראה מהגמ' (דבכורות מ"א א') וכמו שהעירותי לעיל פ"ב ד"ה שאת יש לישב כ"ז באופן יותר נכון

(ז) ואם פשה תפשה. דיני פשיון לתוך הנגע יתבאר להלן בדיני מחיה הלכה וחזרה בתוך שבוע ה"ה כמו שהיתה לאחר הפטור תראה בתחלה (שם פ"ד מ"ז) כנסה ופשתה פשתה וכנסה רע"ק מטמא