באר היטב (עה"ת) יג

תורה הבאתי לעיל פרשה י"ט הלכך מפרש שזה היה אחר עשרת הדברות וכסה הענן גם את משה שמשעלה בתחילת הששה ימים לא ירד ולפי"ז ויקרא ה' אל משה היינו לקבולי שאר אורייתא וצ"ל לפי"ז דארבעים יום דהר היינו בהדי ששה דפרישה דלפי"ז א"ש הא דתנן (תענית כ"ו א') דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות דבששה ניתנה תורה לישראל היינו עשרת הדברות ובשביעי עלה ואיכא כ"ד דסיון ושיתסרי דתמוז ואז מלו להו מ' יום ובי"ז נחית ותבר הלוחות ורע"ק ס"ל בשביעי ניתנה תורה כנ"ל שם והלכך מפרש וישכון כבוד ה' מר"ח ויכסהו הענן להר ולא למשה דהא משה ירד מההר כמה פעמים קודם מתן תורה ויקרא למשה לקבולי עשרת הדברות ולדידיה בשביעי ניתנה תורה ובשביעי עלה ושהה מ' יום דמלו להו בט"ז בתמוז ובי"ז נחית ותבר הלוחות

פרשה

כ"ח

(לח) ונשא אהרן וגו' הציץ מרצה על הטומאה בקרבנות לענין שיוכשרו הקרבנות ע"י ריצוי הציץ (יומא ז' ב' זבחים כ"ג) ובכ"ד אי מרצה בציבור פלוגתא דתנאי ואמוראי (יומא שם) דלמ"ד טומאה דחוי' בציבור כנ"ל בס' במדבר פרשה כ"ח פסוק ב' ד"ה במועדו בעי ציץ לרצויי ולמ"ד שהבאתי שם דטומאה הותרה בציבור לא בעי ציץ לרצויי ועל איזה הוא מרצה על קרבן יחיד ועל מה הוא מרצה א) על טומאת הדם למ"ד בפ"ק דמסכת פסחים דדם הקרבנות מקבל טומאה ולמד שם דדם הקרבנות אינו מק"ט מה"ת הא דקתני בכ"ד שהציץ מרצה על טומאת הדם היונו מטומאה דרבנן (פסחים ע"ז ב' וע"ש ב) בטומאת בשר פלוגתא דר"א ור' יוסי (פסחים ע"ז א' ב' ע"ח א') ואין זה לענין היתר אכילה דודאי ציץ אינו מתיר את הטמא אלא דנ"מ לר' יהודה דאמר אם אין בשר אין דם הבאתי להלן בסדר ויקרא ועוד נ"מ למקבעי בפיגול דאם הציץ מרצה דינו כטהור ויש בו משום פגול כמוש"ל שם וגם לאפוקי להאי בשר מדין מעילה אחר הזריקה בקדשי קדשים דחשיב יש לו היתר לכהנים (פסחים שם) ועוד יש נ"מ בנטמא לחם התודה קודם זריקה אי יוצא ידי נדרו או לא ואם נטמא רק מקצת הלחם אם השאר מותר ע"י זריקת דם התודה הבאתי בספר ויקרא פרשה ז' ע"ש ג) בטומאת האימורין פלוגתא שם אי הציץ מרצה על העולין ונ"מ לר' יהודה דס"ל דאין הדם נזרק עד אש שיהיה או בשר או חלב כמוש"ל בספר ויקרא ד) על טומאת הקמצים במנתות שהן כנגד דם בזבחים (פסחים ט"ז ב') ע"ש ה) על טומאת כהן בטומאת המת לזקני דרום לפי הש"ס דינן (זבחים כ"ב) ולשיטת הירושלמי פרק כיצד צולין אף בטומאת שרץ ומתניתין דזבחים (ט"ו ב') דטמא פסול מוקי לה בטומאת זב ו) טומאת בעלים בקרבן פסח ובנזיר בטומאת מת לזקני דרום (זבחים שם) דס"ל משלחין קרבנותיהם בדיעבד ולמ"ד אין שוחטין וזורקין על עמא שרץ אף בבעלים טמאי שרץ צריך ציץ לרצויי ז) בטומאת התהום דבעלים בקרבן פסח ונזיר למ"ד דאינו משלח קרבנותיו בדיעבד בטומאה ידועה ודכהן בטומאת המת למ"ד אין הציץ מרצה בטומאה ידועה ובטומאת שרץ אף לזקני דרום ולהירושלמי בטומאת התהום דזיבה עיין (זבחים כ"ב ב' פסחים פ' ב') עש"ה כי קצרתי בזה הציץ מרצה על המזיד ועל הרצון ופלוגתא דאמוראי (פסחים פ' ב') רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו במזיד לא הורצה כדתניא (זבחים מ"ה) במזיד לא הורצה ר' שילא אמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד טומאתו במזיד לא הורצה והייני מדרבנן (תוס' שם) ד"ה נזרק דמו אימתי הציץ מרצה פלוגתא דתנאי (יומא ז' ב) פסחים ע"ז ב') ר"ש ס"ל בין שישנו על מצחו בין שאיני על מצחו מרצה ור"י ס"ל אינו על מצחו אינו מרצה אמר אביי בנשבר הציץ דכו"ע אינו מרצה כי פליגי בדתלי בסיכתא (שם):

פרשה כ"ט (לז) כל הנוגע במזבח יקדש המזבח מקדש את הראוי לו ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה גו' מה עולה שהיא ראוי' לאישים כו' רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה ע"מ על המזבח מה עולה שהיא ראויה למזבח כו' אין בין דברי ר"ג לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו רש"א הזבח כשר והנסכים פסולין הנסכים כשירין והזבח פסול אפילו זו"ז פסולין הזבח לא ירד והנסכים ירדו (זבחים פ"ג' א') במשנה המזבח מקדש פי' אפילו פסולין שיקרבו דמכיון שעלו לא ירדו רש"י בשינוי קצת ר' יהושע אומר כו' ר"י ור"ג פליגי בביאור רישא דמתניתין ויש לבאר בזה א) לדברי ר"ג מיעוטא דכל הראוי למזבח מפרשינן שם בגמ' משמי' דר"פ למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי ובזה ליכא שום פלוגתא דלכ"ע ירדו והיינו לכולהו תנאי דס"ל דקומץ בעי קידוש בכ"ש ולר"שי דס"ל דקומץ לא בעי קידוש בכ"ש לעיכובא כמוש"ל פרשה ב' ע"ש כתבו התוס' דממעט לבונה קודם קמיצת הסולת ב) בפי' ירד ולא ירד בדם פירש"י דירד היינו יתקנח לאחר זריקה והתוס' (שם פ"ז ב') בסד"ה כלי שרת כתבו דאם נזרק ודאי לא יתקנח וירד היינו אם עלה בכ"ש ע"ג המזבח ירד ולא יזרוק ולמ"ד לא ירד יזרוק ג) נסכים דפליגי בהו ר"ג ור"י היינו בין נסכים הבאין בגלל הזבח בין נסכים הבאין בפ"ע הובאו בספר במדבר (פ' ט"ו) בספרי זה שהרי שניהם הן למזבח ולא לאישים ד) מנחות בין הבאות בפ"ע בין הבאות בגלל הזבח לדברי ר' יהושע ולדברי ר"ג לא ירדו שהרי הן למזבח ולאישים ה) ביאור דברי ר"ש במה שלאח"ז תניא רש"א עולה מה עולה הבאה בגלל עצמה אף כל הבאין