באר היטב (עה"ת) קכח

וכתבו המפרשים דהיינו עם הריוח שביניהם כמו שהן גדלות בהרת כגריס וחוט יוצא ממנה אם יש בו רוחב ב' שערות זוקקה לשער לבן ולפשיון אבל לא למחי' שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב ב"ש מצרפן (שם פ"ד מ"ה) : שם. והובא אל אהרן הכהן. כהן א' רואה את הנגעים (סנהדרין ל"ד) הכל כשרין לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן אומרים לו אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור (שם פ"ג מ"א) חתן שנראה בו נגע נותנין לו שבעת ימי, המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל (שם מ"ב) אין רואין את הנגעים בשחרית, ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי הכהה נראית עזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה אימתי רואין בשלש בארבע בחמש בשבע בשמונה בתשע דר"מ ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמונה בתשע (שם פ"ב מ"ב) כהן הסומא בא' מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים (שם מ"ג) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמי רמ"א אף לא נגעי קרובו (שם מ"ה) ר"ח סגן הכהנים אומר אין רואין את הנגעים בתחלה בא' בשבת ששבוע שלו חל להיות בשבת ולא בשני ששבוע שני חל להיות בשבת ולא בשלישי לבתים מפני ששבוע שלישי שלו חל בשבת רעק"א לעולם רואין חל להיות בשבת מעבירין לאחר השבת ויש בדבר להקל ולהחמיר (שם פ"א ר"ד) להקל פשוט כשהלכו להם הסימני טומאה ביני ביני להחמיר כשנולדו בו סי' טומאה וביאור ענין החומרא שמתהוה ע"י איחור הראי' דחוק והנ"ל לפי ענ"ד דהא דקתני שם ויש בדבר להקל ולהחמיר לא קאי ע"ז שמאחר ראייתו שע"י איחור הראי' יהיה חומרא אלא כלומר שבאיחור הזמן לפעמים משתנה להקל ולפעמים להחמיר התולש סימני טומאה והכוה את המחי' עובר בל"ת ולטהרה עד שלא בא אצל כהן טהור לאחר החלטו טמא (שם פ"ז מ"ד) וע"ש בתוך הסגרו מהו מאימתי הוא טהרתו רא"א לכשיולד לו נגע ויטהר ממנו וחכ"א עד שתפרח בכולו או עד שתתמעט בהרתו מכגריס (שם) היתה בראש הערלה ימול שם מ"ה

(ג) וראה הכהן גו' אין רואין שני נגעים כא' בין באיש א' ובין בשני אנשים אלא רואה את האחד ומסגירו ומחליטו ופוטרו פי' או מחליטו או פוטרו וחוזר לשני אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין את המוחלט אין מסגירין את המוחלט ולא מחליטין את המוסגר אבל בתחלה בסוף שבוע המסגיר מסגיר והמחליט מחליט ומסגיר ופוטר מחליט ופוטר (שם פ"ג מ"א):

שם ושער בנגע. ה"ל מיעוט שער שנים נגעים בכ"ד שער לבן מטמא במכונס ובמפוזר במבוצר ושלא במבוצר (שם פ"ד מ"ג) ועי' עוד מדיני שער לבן בדיני מחי' אם בהרת קודמת לש"ל טמא ואם ש"ל קודם לבהרת טהור ואם ספק טמא ור' יהושע קיהה וי"ג כהה (שם פ"ד מי"א נזיר ס"ה ב') בהרת כחצי גריס ואין בה כלום נולדה לו בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה"ז להסגיר (נגעים פ"ד מ"י) ועיין בא"ר שם בהרת כחצי גרים ובה שערה אחת נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה"ז להסגיר בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה"ז להסגיר (שם) בהרת כחצי גריס ואין בה כלום נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ה"ז להחליט (שם מי"א) בהרת ובה ש"ל הפוכה ע"י הנגע והלכה הבהרת ונשאר הש"ל במקומו וחזרה הבהרת למקומה זה נקרא שער פקודה שנחלקו בזה עקביא ב"מ וחכמים אמר רע"ק מודה אני בזו שהוא טהור איזהו שער פקודה מי שהיה בו בהרת כגריס ובה ב' שערות הפוכות והלך הימנו כחצי גריס והניחו לש"ל במקום הבהרת וחזרה א"ל כשם שבטלו את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין (שם פ"ה מ"ג) שתי שערות האמורות בפר בנגעים והאמורות בכ"מ פי' לענין סימני גדלות כדי לכוף ראשן לעיקרן רא"א כדי לקרוץ בצפורן רעק"א כדי שיהיו נטלות בזוג (נדה נ"ב ב') במשנה שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר שמא כמה יהא בלבנונית רמ"א כ"ש רש"א כדי לקרוץ בזוג (נגעים פ"ד מ"ד מ"ד) שם וטמא אותו אין בין מצורע מוסגר בימי הסגרו למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה (מגילה ח' ב') במגעו הוא מטמא אדם לטמא בגדים (זבים פ"ה מ"ו) מטמא במשא (נדה ס"ט ב') ובפ"ק דכלים ומשמע להדיא (נדה שם פסחים ס"ז ב') דהיינו שמטמא את האדם לטמא בגדים כזב וכן מוכח בפ"ק דכלים ובגמ' (נדה שם) מפורש דמטמא באבן מסמא כזב ויתבאר בדיני הזב לאחר מותו אינו מטמא באבן מסמא מה"ת ורק מדרבנן מטמא עד שימוק הבשר (נדה ס"ט ב') כשהוא מסיט את הטהור אינו מטמא (נדה מ"ג א' פסחים ס"ז ב') והא דקתני במתני' דזבים פ"ה מ"ו וא' הנישא לא קאי אמצורע כמו דלא קאי אמשכב ומושב משכבו ומושבו לפי הגירסא שלפנינו (פסחים ס"ז ב') אינו אב הטומאה מיהו ראשון לטומאה כתב רש"י שם עפ"י הת"כ דהוה לטמא אוכלין ומשקין אף שלא נגע בהן המצורע בגופו כמו מו"מ דבועל נדה כמוש"ל אבל בס' א"ר בשם החסיד כתב במס' (זבים פ"ה) דל"ג שם משכב ומושב דבאמת מצורע עושה מו"מ למהוי אב ועי' ר"ש פ"ק דכלים ועמ"ש (נדה מ"ג א') ד"ה זה היסטו של זב (ושם נ"ד ב') ד"ה יכול תהא דלפי ענ"ד נ"ע כהגי' שלפנינו (פסחים שם) ועי' תוס' (יומא ו' ב') ד"ה שמטמא מצורע מעינותיו טמאין כדין מעינות הזב שהן אב הטומאה ומטמאין במשא (נדה ל"ד ב' ל"ה א') זיבה דראיה שניה במצורע איתא (נדה ל"ה א') דל"ה ידעינן ליה דמטמא במשא דאין לומר בזה ק"י לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש דהא מצורע מטמא במשא בלי זיבה אלא דאתרבי מקרא וזה הוא דבר תימא איך אפשר לומר שיהיה קולא ע"י הנגע ולא מצאתי בזה ישוב נכון רק ע"ד הדרוש וכה"ג (זבחים צ"ט) בע"מ והוא טמא הבאתי פרשה ו' פסוק י"ט ד"ה הכהן המחטא וכה"ג (זבחים ל"ב ב') רובן ט"מ ונעשו זבין יובא בס' במדבר פ' כ"ח פסוק ב' ד"ה במועדו וכה"ג (מנחות ל"ז א') חמצה ויצאה וחמצה הבאתי לעיל פ'