באר היטב (עה"ת) קכז

שם שאת או ספחת או בהרת. ת"ר בהרת עמוקה וכן הוא אומר ומראה עמוק מן העור כמראה חמה עמוקה מן הצל שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר ועל כל הגבעות הנשאות (שבועות ז' ב') הראב"ד כתב דשאת מראהו גבוה מעור הבשר וזה חמוה דהא בכולהו כתיב עמוק מעור הבשר ספחת אין ספחת אלא טפילה כו' אשכחן טפילה לשאת טפילה לבהרת מנלן אר"ז נאמרה לבנה בשאת ונאמרה לבנה בבהרת מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפילה אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפילה במתניתא תנא הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפילה לשאת כך טפילה לבהרת (שבועות שם) מראות נגעים שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר"מ וחכ"א השאת כצמר לבן שני' לה כקרום ביצה (שם פ"א מ"א) מתוך הסוגיא דמס' (שבועות שם) מתבאר לברור לפי ענ"ד דסדר לבנוניתן הוא 1 שלג 2 צמר לבן 3 סיד ההיכל 4 קרום ביצה ובספר א"ר בשם החסיד כתב דתנא דמתני' דנגעים ס"ל דסיד ההיכל עמוק ולבן יותר מצמר לבן ופליג ארע"ק דס"ל להיפך ואין זה נראה לפי ענ"ד כמו"ש במס' (שבועות שם) לר"מ מוכח דשאת אינה לבנה ועמוקה כ"כ כמו תולדתה ועי' תוס' שם ד"ה שאת מוכח להדיא מכל זה דכל הנגעים אינם משונין מהעור הבריא רק במראה וצע"ג לפי ענ"ד דבמסכת (בכורות פ"א א') משמע להדיא שהן נמוכים ושפלים מעור הבשר דהו"ל חרוץ צ"ל דקים להו להש"ס יה שנראה עמוק ע"י הלבנונית כיון שהיא ע"י נגע הו"ל כחרוץ ממש ועיין מ"ש לעיל פסוק ו' ר"ח סגן הכהנים אומר מראות נגעים ט"ז ר"ד ב"ה אומר מראות נגעים שלשים וששה עקביא בן מהללאל אומר מראות נגעים שבעים ושנים (שם פ"א מ"ד) ויתבאר בסמוך תניא אמר ר' יוסי שאל יהושע בנו של רע"ק את רע"ק מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה א"ל ואם לאו מה יאמרו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא א"ל לומר שמצטרפין זע"ז א"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זע"ז א"ל לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים (שבועות ו' א') הא דכל כהן שאינו בקי כו' היינו כשאין ישראל חכם עמו. תוס' שם ובביאור תשובתו דרע"ק ובביאור משנה א' דפ"ק דנגעים ובביאור דיני הצירוף לר"מ וחכמים דשם יש מבוכה רבה ואת הנ"ל לפי ענ"ד כתבתי בספרי עוד"ד באריכות ואין כאן מקומו ובביאור דברי ר"ח סגן הכהנים ור"ד ב"ה ועקביא בן מהללאל כתב בספר א"ר בשם החסיד דר"ח סגן הכהנים ס"ל דכולהו מצטרפין זע"ז וכן ס"ל לתנא דמתני' (שם פ"א מ"ג) דארבעה מראות הללו מצטרפין זע"ז והלכך כולהו ד' מראות לחדא חשיבין ולכך קאמר מראות נגעים ששה עשר הסגר 1 שני 2 פטור להחליט ע"י ש"ל 1 בתחלה 2 בסוף ש"ר 2 בסש"ש 4 לאחר הפטור 1 להחליט ע"י מחי' בתחלה 2 בסש"ר 3 בסש"ש 4 לאחר הפטור להחליט ע"י פשיון 1 בסש"ר 2 בסש"ש 3 לאחר הפטור 1 להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור 2 לפטור ההופך כולו לבן מתוך הטומאה או 3 מתוך ההסגר לשב אב צאשבב נה שכ לב ותימא למה ל"ח הסגר ראשון ונ"ל דמתוך הטומאה ומתוך הסגר חשיבא חדא וה"ל ט"ז בהדי הסגר ראשון ר"ד בן הרכינס ס"ל דלא מצטרפי רק אב ותולדתו וה"ל מראות נגעים שני מינים וחשיב ג"כ דלהלן פ"ח מ"ד כל פריחת ראשי אברים כו' חזרו טמאין כל חזירת ר"א כו' נתכסו טהורין 16 $ציור בספר$ 2 =16 וכיון דכלל הנגעים שני מינים 2 18=36 והלכך אמר מראות נגעים ששה ושלשים ועקביא בן מהללאל ס"ל אב ותולדתו מצטרפין שני האבות מצטרפין שתי התולדות מצטרפין וא"כ יש בזה ד' מינים 1 בהרת ותולדתה 2 שאת ותולדתה 3 בהרת ושאת תולדה 4 דבהרת ותולדה דשאת 4 18=72 ולכך קאמר מראות נגעים שנים ושבעים ענין הצירוף א) לענין השיעור כדבעינן למימר קמן דבדאיכא שיעורא צריכה הסגר ומטמא ע"י פשיון אע"ג דליכא שיעורא בכ"א מינייהו בפ"ע ואם נפטר לאחר הסגר שני ופרח בכולו ה"ל פרח בכולו מתוך הטהרה דטמא כמוש"ל אבל אי לא מצטרפי ה"ל בא כולו לבן בתחלה דיסגיר כמוש"ל ב) לענין סי' טומאה דש"ל דבעינן ב' שערוח כדלהלן שאם שערה א' בזו ושערה א' בזו מצטרפין ג) לענין מחי' דבעינן מבוצרת כדלהלן דחשיבא מבוצרת ע"י שני מינין. ד) אם היה באחד כשיעור וגם סי' טומאה והשני' אין בה סי' טומאה דאי לא מצטרפי השני' טהורה וכי פרח בכולה מתוך הטהרה טמא אבל כי מצטרפי ה"ל פרח מן הטמא וטהור כמוש"ל בדיני הפריחה ובכה"ג הצירוף הוה קולא ועיין במשנה (שם פ"א מ"ג) בהרת עזה נראית בגרמוני כהה והכהה נראית בכושי עזה (שם פ"ב מ"א) ולפי"ז ד"מ הנ"ל היינו רק בבינוני ר' ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן ה"ה כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים רעק"א יש לציירים סממנין שהן צרין צורות שחורות לבנות ובינוניות מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני ר' יהודה אימר מראות נגעים להקל אבל לא להחמיר יראה הגרמוני כבשרו להקל הכושי כבינוני להקל וחכ"א זו"ז כבינוני (שם) ביאור כ"ז אינו מרווח לפי ענ"ד ועיין במפרשים ולפי מש"ל פסוק ד' ד"ה ועמוק א"מ מה"ע דמשכחת לה בד' מראות אינו עמוק באדם לבן הרבה ובעמוק טמא בכ"ע א"ש טפי דת"ק ס"ל דכל אדם משערינן בעורו ור' ישמעאל ס"ל דכל ב"י משערינן כבינונים ועמוק ואינו עמוק היינו רק בעבדים ורע"ק ס"ל דבבני ישראל צריך להקיף סם מבחוץ ולא לסמוך על ההשערה ור' יהודה ס"ל דמראות נגעים להקל וחכ"א הגרמוני והכושי רואין כבינוני ועמוק ואינו עמוק היינו בסתם בני אדם שרואין הכל לפי בשרו דסתם בני אדם נ"כ משכחת לה אינו עמוק ולפי מש"ש דבעמוק ודאי איכא ש"ל או מחי' יש לפרש ג"כ עד"ז ופליגי בביאור טבע המציאות גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע (נגעים פ"י) עגול וארוך לא מצטרף רמב"ם וכל המפרשים ועיין (שם פי"א מי"א) מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ד' שערות (שם)