באר היטב (עה"ת) קכה

ב"ש להחמיר וב"ה להקל כמו בכ"ד דב"ש להחמיר וכבר הזכרתי מכ"ז לעיל בזה פסוק ב' אלו מביאות קרבן א' על עבירות הרבה הבא ע"ש כו' האשה שילדה ולדות הרבה כיצד הפילה בתוך שמונים לנקבה וחזרה והפילה בתוך שמונים לנקבה והמפלת תאומים ר' יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני מביאה על השלישית ואינה מביאה על הרביעית (כריתות ט' א' ב') תיבת המפלת תאומים נ"ל שהוגהה במתני' ע"פ הגי' דשם ויתישב בזה מה שהניחו התוס' בצ"ע שם ד"ה מפלת תאומים כשתמצי לומר לדברי ר"י ולד ראשון גורם ומולד ראשון מונה פי' דולד שני כמאן דליתי' דמי והלכך שלישי ודאי ה"ל ולד שלאחר מלאת לדברי חכמים ולד שני גורם ומולד שני מונה שם בגמ' פי' דהשני מבטל' את הראשון והלכך השלישי מבטל את הראשון והשלישי מבטל את השני דאי בתר ראשון אזלינן דהי' לה להביא על השלישי פלוגתייהו דלענין מנין אי מראשון אי משני אין זה לענין ימי טומאה כשנמשכין יותר מדמי טומאה של הראשון דבזה אף ר' יהודה מודה דמשני מנינן דלחומרא מודה ר"י (שם יו"ד א') ופלוגתייהו הוא רק לענין מנין ימי טוהר כשימי טוהר דשני נמשכין יותר מעל ראשון אבל כשימי טוהר דשני כלין קודם ימי טוהר דראשון כגון בתאומים שראשון נקבה ושני זכר מודין חכמים דמשלמת ימי טוהר דנקבה שמונים יום מיום לידת הנקבה וימי טומאה דלידת זכר עולין בחשבון השמונים יום (שם י' א') וזה ודאי פשוט דכ"ש אם ימי טומאה דשני כלין קודם ימי טומאה דראשון דמשלמת ימי טומאה דראשון מיום לידת הראשון הא דכשימי טוהר דשני נמשכין יותר משל ראשון לר' יהודה מראשון מנינן היינו משום דלקולא לא אזלינן בתר שני ואע"ג דהא דלא מנינן לשני הוה ג"כ קולא שהיא ניתרת בקדשים קודם מלאת דשני ל"ח לזה כמו"ש התוס' והטעם נ"ל משום דמ"מ עיקר ענין דימי טוהר הוה קולא כמו דלחכמים ימי טומאה דשני עולין בחשבון ימי טוהר דראשון כמו"ש כמו כן גם לר"י ולא אמרי' שימשכו ימי טוהר דראשון יותר משמונים דלידת הראשון כדי ימי טומאת לידה דשני (שם) המקשה בתוך שמונים לנקבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד ור"א מטמא (שם ל"ח ב') ומסיק שם לפי' התוס' שנ"ע דהא דר"א מטמא דהיינו טומאת נדה דכמו דדם קישוי מטמא טומאת נדה כשאינה בימי טוהר כמו כן מטמא טומאת נדה בימי טוהר אבל דם קישוי דבימי זיבה בימי טוהר כגון שראתה ע"י קישוי יותר משבעה ימים דינו כמו דם הקישוי דבימי זיבה שאינו בימי טוהר שיתבאר להלן בדיני נדה וזבה:

שם בכל קדש לא תגע התרומה בכלל קדש בזה (יבמות ע"ד ב' ע"ה א' מכות י"ד ב') ונקראת ט"י ארוך (נדה ע"א ב') ודיני ט"י נתבאר לעיל פרשה י"א פסוק כ"ה ואור ליום מ"א לזכר ופ"א לנקבה מותרת בתרומה בש"א צריכה טבילה באחרונה ובה"א א"צ טבילה באחרונה (נדה ע"א ב' במשנה ועי' נדה כ"ט ב') דמשמע דלב"ש צריכה טבילה מה"ת ונראה דמ"מ מודו דמותרת לתרומה מיד וא"צ הע"ש לטבילה זו אי לוקה על הנגיעה בלא אכילה פלוגתא דר"י ור"ל (מכות שם) והיינו בקודש ובתרומה לר"י נ"ע דוודאי לא לקי כמו"ש התוס' שם ולר"ל צ"ע ופשוט בכ"ד דאסור לאבד תרומה (ועיין יבמות ע"ד ב' שבת נ"ה א' בכורות ל"ד א') דילפינן לה מהא דכתיב משמרתי תרומות (במדבר י"ח) דהיינו עביד לה שימור (ועיין תוס' פסחים י"ג א') ד"ה ושורפין ועיין מ"ש לעיל פרשה כ"ב פסוק י"א:

שם. ואל המקדש לא תבוא ביאור כ"ז בספר במדבר פרשה ה' ועמש"ל בזה פסוק ח' ד"ה וטהרה:

(ו) ובמלאת גו' היינו ביום מ"א לזכר ופ"א לנקבה פשוט בכ"ד הביאה קרבנות קודם לכן לא יצאה. רמב"ם בפרק א' מהלכות מחו"כ וכן מוכח (כריתות ז' ב') במשנה דקודם לכן אינה ראוי' לקרבן הפילה תוך פ' לנקבה נפטרת בקרבן א' הפילה זה אח"ז כמה פעמים שני בתוך מלאת דראשון ושלישי בתוך מלאת דשני פלוגתא דתנאי (כריתות ט' ב') הובא לעיל פסוק ד' הפילה לאור שמונים ואחד ב"ש פוטרין מן הקרבן וב"ה מחייבין אמרו ב"ה לב"ש מ"ש אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד אם שוה לו לטומאה פי' שאם ראתה ליל שמונים ואחד טמאה נדה כמו ביום פ"א לא ישוה לו לקרבן א"ל ב"ש לא אם אמרתם במפלת יום פ"א שכן יצאה לשעה שהיא ראוי' להביא בה קרבן תאמר במפלת לאור פ"א שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן אמרו להם ב"ה כו' (כריתות ז' ב' במשנה) היו עליה חמש לידות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים דדמי לחייב חמש טבילות (כריתות ח' א') והשאר עליה חוב (שם) עי' גמ' (שם) ובמס' (ב"ב קס"ז א' תוס' שם) נראה לברור דיכולה לשלח קרבנותיה אף קודם שטבלה ואפי' אם היא בתוך מלאת דולד שני ואפילו בתוך ימי טומאת לידה דשני וכן כשנעשית נדה כדמשמע (כריתות י' א') דביולדת לא כתיב טבילה והע"ש מקודם הקרבנות כמו בזב ומצורע ונזיר טמא ועמש"ל פרשה א' פסוק ג' ד"ה יקריבנו ועי' רמב"ם הל' מחוסרי כפרה פרק א' שם כבש בן שנתו לעולה גו' החטאת קודמת (זבחים צ' ב') ע"ש העולה אינה מעכבת כפרתה (ערכין כ"א א') ועיין (פסחים נ"ט)

(ח) ואם לא תמצא ידה גו'. אעפ"י שהיולדת בכלל מביאי קרבן עולה ויורד (כריתות י' ב') אינה דומה לאותן דלעיל פ"ה דאלו התם בעשירות חטאת ובדלות ב' תורים או בני יונה במקום חטאת ואלו הכא בעשירות כבש לעולה. ובדלות תור או בני יונה לעולה במקום כבש ואין בה חילוק בין דלות לדלי דלות (כריתות י"ב) וע"ל פי"ד במצורע ומש"ל פרשה ה' פסוק ז' בדיני קרבן עולה ויורד: שם ואחד לחטאת חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת (תמורה ל"ד א' נזיר כ"ט א') ומה שיש לעיין בזה לר' יהושע דאמר אם אין בשר אין דם עמש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה וזרקו וכתב הרמב"ם