באר היטב (עה"ת) קכד

מבוכות רבות עיין תוס' (ב"ק שם חולין ס"ח א' נדה י"ח) ובספרי מבואר הכל בקצת אריכות (חולין שם) ולא סמכינן בזה אס"ס להקל ע"ד מש"ל בענין מקולקלת למנינה וכמו"ש התוס' (ב"ק שם) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן רש"א ה"ז כילוד (נדה מ' א') בכל האופנים הנ"ל דאינה טמאה לידה פלוגתא דתנאי (נדה כ"א א' ב' ל"ח א' ס"ו א' כריתות י' א') אם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וטהורה לגמרי בלא ראתה דם או דא"א לפה"ק בלי דם ובכ"ע טמאה מיהו משום הדם או בימי נדה נדה או בימי זיבה זיבה והרא"ש חולק בזה בין ח' גדולה לקטנה ואין זה נראה לפענ"ד ועמ"ש (נדה כ"א שם) מזה ועמש"ל להלן (פרשה ע"ו פסוק כ"ה) מענין פתיחת הקבר

(ג) ימול גו' דיני מילה בסדר לך לך :

(ד) בדמי טהרה. דם טוהר פשוט דאינו אב דא"כ האשה ראשון ובאמת אין דינה רק כט"י כמוש"ל וא"כ אין בו שום טומאה דהא ט"י אינו רק פוסל בתרומה רב אמר כו"ע מעין א' הוא התורה טמאתו התורה טהרתו ולוי אמר פלוגתא דב"ש וב"ה היא כדלהלן לב"ש מעין א' הוא ולב"ה שני מעינות הן נסתם הטמא ונפתח הטהור נסתם הטהור ונפתח הטמא הלכך שופעת מתוך ימי טומאה דלידה לימי טוהר טמאה והדם מטמא לח ויבש ככל נדה שמטמאה לח ויבש (נדה נ"ד ב') ומ"מ אינה נעשית עי"ז לא נדה ולא זבה וכשתפסוק טהורה מיד. תוס' (נדה ל"ו א') ד"ה שבוע בתרא ומשמע דטובלת ביום שופעת מתוך ימי טוהר לאח"כ טהורה (נדה נ"ה ב') יולדת בזוב שצריכה לספור ז"נ כמוש"ל בדיני נדה וזבה כ"ז שלא ספרה ז"נ שלה למ"ד מעין א' הוא דמה דבימי טוהר לכו"ע מטמא לח ויבש ככל סופרת ז"נ דהוה בכלל דם הנדה ופשוט דהיינו אב הטומאה ולמ"ד ב' מעינות הן כשלא הפסיקה משהו לאחר ימי טומאה דלידה מטמאה לח ויבש ככל דם נדה וכשהפסיקה משהו כרוקה ומ"ר דמטמא לח ואינו מטמא יבש דמעינות הנדה והזבה והזב אין מטמאין יבשין כדאיתא (נדה נ"ד א' ב') ונראה לברור דגם הלח ל"ה אב הטומאה רק מדרבנן דמה"ת ל"ת מעין וה"ל כדם מגפתה דל"ה רק ראשון (כריתות י"ג נדה נ"ה ב' ט"י פ"ב מ"א) וג"ז אינו מה"ת כדאיתא (חולין פ"ח א') ע"ש כ"ז מפורש ומבואר (נדה ל"ד א' במשנה ל"ה ב' בגמ') דם היולדת שלא טבלה בש"א כרוקה וכמ"ר דמטמא לח ואינו מטמא יבש ובה"א מטמא לח ויבש (נדה ל"ד א') במשנה והיינו פשוט לאחר ימי טומאת לידה וביאור פלוגתא זו בגמ' (שם ל"ה ב') לרב דס"ל לכו"ע מעין א' הוא לב"ש ביומי תליא מילתא וכיון שהגיעו ימי טהרתה לא חמיר דמה ממעינותיה ואינו מטמא יבש ופירש"י במשנה שם וכ"כ התוס' דהא דמטמא לח ג"כ ל"ה מה"ת דמה"ת ל"ח מעין כיון שאינו מתעגל ויוצא כדאיתא (נדה י"ט ב' נ"ו א') ולפי ענ"ד י"ל דדם הנדה אע"ג דרחמנא טהרי' בימי טוהר מ"מ מעין הוא דהא בדם נדה כתיב מקור דמיה ולב"ה ביומי וטבילה תליא מילתא דכ"ז שלא טבלה דין דמה כמו קודם ששלמו ימי טומאת לידתה וללוי דס"ל דלב"ה ב' מעינות הן כשהפסיקה משהו ודאי דאין הדם מטמא יבש רק לח מדרבנן כנ"ל והא דאמרי ב"ה מטמא לח ויבש היינו בשלא הפסיקה והיינו פשוט אף בטבלה והא דקתני שלא טבלה משום ב"ש קתני דבטבלה אינו מטמא כלל לב"ש ולפי"ז באת"ל מעין א' הוא לכו"ע ביומי תליא מילתא כב"ש תניא יולדת בזוב שספרה פי' לאחר לידה ולא טבלה הלכו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן (שם ל"ה ב') וביאור פלוגתייהו הכל כנ"ל ומקשינן בגמ' (שם ל"ו א') ללוי לב"ה ה"ד אי דלא פסקה איך ספרה אי דפסקה איך אפשר לומר דמטמא לח ויבש מי גרע ממעינותיה ומפרקינן שם אמר לך לוי אנא דאמרי כתנא דשוין דס"ל ב' מעינות ואב"א לעולם בדלא פסקה וביולדת נקבה עסקינן וספרה ז"נ בתוך ימי לידתה דס"ל ימי לידתה שאינה רואה בהם עולין לה לספירת זיבתה ועמש"ל בדיני זבה ואחר סז"נ חזרה לראות ושופעת מתוך שני שבועות לשלישי בג"י (שם ל"ה ב') בתחלת סוגיא הנ"ל מייתינן ברייתא אמרו להן ב"ה לב"ש יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה טהורה לא טבלה וראתה טמאה אמרו להן הוא הדין והוא התשובה ומוכח מזה לפו"ר דבלא טבלה וראתה אעפ"י שספרה ז"נ מ"מ סותרת דאם אינה סותרת איזו טומאה מתהוה עליה ע"י ראייתה יותר מבלא ראייתה מקמי טבילה ולפי"ז א"ש הא ברייתא אף ללוי דס"ל לב"ה ב' מעינות הן דכשראתה בתוך ימי טומאת לידתה אחר סז"נ קודם טבילתה סותרת אבל דבר תימא הוא לומר שסותרת לאחר סז"נ כמו"ש התוס' (שם ל"ו א') ד"ה שבוע בתרא ואמת דלמ"ד אליבא דר' יוסי (פסחים פ"א א') דבשביעי אחר טבילה אינו סותר י"ל דבשביעי איירי וכר' יוסי ומודה דקודם טבילה סותר אבל אכתי קשיא למ"ד שם דאף לר' יוסי סותר אף לאחר טבילה וגם אכתי קשה מאי ראיה מייתי ב"ה מזה לטעמייהו ביולדת שלא טבלה דמטמא לח ויבש משום דשני מעינות הן וצ"ל כמו"ש בספר ס"ט דצ"ל הגי' שאם טבלה וראתה טהור לא טבלה וראתה טמא וקאי אדם ולפי"ז הקשו בתוס' (שם ל"ו א') ד"ה ואב"ע בשופעת ללוי דס"ל לב"ה ב' מעינות הן ה"ד אי בשופעת ולא הפסיקה כי טבלה נמי טמאה אי בהפסיקה אמאי מטמא לח ויבש כשלא טבלה ותירצו דב"ה לטעמייהו דב"ש קאמרי דס"ל מעין א' הוא ודבר תימא הוא לפענ"ד דא"כ הא אף ללוי פליגי ב"ש וב"ה באת"ל מעין א' הוא אי ביומי תליא מלתא או ביומי וטבילה תליא מילתא וא"כ מנ"ל ללוי דב"ה פליגי אב"ש וס"ל דב' מעינות הן ע"כ נ"ל דהא פשיטא דברייתא זו ס"ל דלכו"ע מעין א' הוא ופלוגתייהו דב"ש וב"ה היא כנ"ל וללוי דאמר כתנא דשוין דשם דס"ל דפלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא אי מעין אחד הוא או ב' מעינות. ובספרי עוד"ד בארתי כ"ז יותר וכ"ז היינו לר"א דמס' (עדיות פ"ה מ"ד) אבל לשארי כולהו תנאי דשם נראה כמ"ש התוי"ט (נדה שם) דפלוגתייהו דב"ש וב"ה היא להיפך