באר היטב (עה"ת) קכג

ופ"א דספק ל"ה ולד ואת"ל ולד שמא זכר היה והיה לנו לומר שתהא ש"י כנגד יום אלא דאם נקיל בכל הנ"ל היה ודאי איסור בא' מכל הקולות הנ"ל דאם באמת ל"ה ולד יהיה איסור בענין ימי טוהר דזכר ואם באמת היה זכר יהיה איסור במה שתהא ש"י כנגד יום בראיתה דיום מ"א וביום פ"א ואם באמת היתה נקבה יהיה איסור במה שלא ישבה ימי טומאה דנקבה ואף בלא קולא דקלקול מנינה כשנאמר דאין לה רק ימי טומאה דזכר ויש לה ג"כ ימי טהרה דזכר יהיה בכלל הוראה זו שני צדדין לאיסור ורק צד א' להיתר אם לא היה ולד יהיה איסור בימי טוהר דזכר ואם היתה נקבה יהי' איסור בענין ימי טומאה דנקבה ורק אם הי' זכר לא נעשה איסור כלל וה"ל רובא לאיסור ולא דמי לביטול חד בתרי שאין מתירין כולן לאיש א' דרובא דקמן עדיף. מיהו צ"ע אי היינו מה"ת או רק מדרבנן ועיין תוס' (ב"ק י"א א' נדה כ"ט א') המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד) שם כ"א א') ופירש"י יום מ' לטבילה ובס' ס"ט סי' קצ"ד ס"ק ז' העלה דרש"י איירי בטבילה שאחרי לידה או אחרי פרישת ג"ח וקמ"ל דלא תתחיל למנות מ' יום מהגעת שעת וסתה ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה ר' ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה יום פ"א חשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר למ"א והנקבה לפ"א (שם ל' א' במשנה) המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר חשב לזכר אם נקבה חשב לנקבה ואם א"י תשב לזכר ולנקבה דר"מ וחכ"א כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד (שם כ"א א') א"ר ירמיה. בר אבא אמר רב הכל מודין גופו תייש ופניו אדם אדם גופו אדם ופניו תייש ולא כלום לא נחלקו אלא שפניו אדם ונברא בעין אחת שהיא כשל בהמה שרמ"א מצורת אדם וחכ"א כל צורת אדם אמרו לו לר' ירמי' ב"א והא איפכא תניא רמ"א כל צורה וחכ"א מצורת א"ל אי תניא תניא שם כ"ג ב' ופירש"י דאפלוגתא דמתניתין קאי ולפי"ז הא דתנן במתניתין וחכ"א כל שאינו מצורת אדם אינו ולד פירש"י דהיינו כל שאין לו חצי מצורת אדם והא דאר"מ כל צורה לפי מאי דתניא איפכא פירש"י דהיינו כ"ש מצורת אדם אפילו רק עין אחת והתוס' דחו פירושו וכתבו דלא קאי אמתניתין ולמאי דתניא איפכא לר"מ בעינן כל צורת אדם ושאני מהא דמתניתין דכולה בהמה עדיפא א"ר ירמיה ב"א אר"י מצח הגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן עד שיהיו כולן כאחד רבא אמר חסא מצח והגבן והעין והלסת וגבת הזקן עד שיהיו כולן כאחד הא כמ"ד כל צורת הא כמ"ד מצורת שם אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום אמו טהורה שם כ"ג ב' וכמ"ד אפשר לפה"ק בני דם או בנקבה או בי"א ימים שבין נדה לנדה דמשום דם ל"ה רק ש"י כנגד יום וכתבו רש"י ותוס' דרבא ס"ל טריפה חי' דלמ"ד טריפה אינה חי' אין אמו טמאה לידה ואע"ג דמפלת מין בהמה חיה ועוף וודאי ג"כ אינו יכול לחיות צ"ל דשאני שכמוה מתקיים בבהמה המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה פי' אטום בזה היינו חסר ששם הוא אטום ואיזהו גוף אטום רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מה"ח וימות ר' זכאי אומר עד הארכובה ר' ינאי אומר עד לנקביו ר' יוחנן אומר משום ר' יוסי בר' יהושע עד מקום טבורו בין ר"ז לר' ינאי א"ב טריפה חי' מ"ס טריפה חי' ומ"ס טריפה אינה חי' בין ר' ינאי לר"י א"ב דר"א דאר"א ניטל הירך וחלל שלה ניכר נבילה מחיים אר"פ מחלוקת מלמטה למעלה סי' שהחסרון הוא למטה ושיעור החסרון מתחשב מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה אפי' כ"ש טהורה וכן אר"ג אר"י המפלת את שגולגלתו אטומה אמו טהורה (שם כ"ד א') תני תנא קמי' דרב המפלת בריית גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך יכול תהא אמו טמאה לידה ת"ל אשה כי תזריע וילדה זכר גו' מי שראוי לברית שמונה שם וצ"ל דשאני מבהמה חיה ועוף דאין במינו ברית שמונה או דאתי כחכמים המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים אינה חוששת לולד ואם הי' מרוקם תשב לזכר ולנקבה המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה (שם כ"ד ב' במשנה) וע"ש בגמ' בביאור מה הוא סנדל שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלי ולד רש"א נימק הולד עד שלא יצא (שם כ"ו א' במשנה) יתיב רב פפא כו' וקאמר מ"ט דר"ש קסבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה פי' התוס' אע"ג דליכא רובא נגד המת כיון שנתבטל ממנו מ"מ משהו ול"ח מת שלם אינו מטמא בנימק (שם כ"ז א') ור' יוחנן אמר משום ביטול ברוב נגעו בה ועיין תוס' שם בהא דבכורות כ"ג א' ע"ש א"ר אמי א"ר יוחנן ומודה ר"ש שאמו טמאה לידה כו' דא"ק אשה כי תזריע וילדה זכר אפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה (שם) וחמור מושטו נקוב למ"ד טריפה אינה חי' משום דהכא חיישינן שהיה ראוי לחיות מקודם שנמחה בגופה ולכך חמור ג"כ מגוף שאינו חתוך הפילה נפל ואח"כ הפילה שליא כל ג' ימים תולין השליא בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר וקצת נראה דאין זה מה"ת ילדה ואח"כ הפילה שליא אפילו מכאן ועד עשרה ימים אין חוששין לולד אחר (שם כ"ו ב') אמר רבב"ח אר"י מעשה ותלו השליא בולד עד כ"ג ימים אמר רב יוסף עד כ"ד אמרת לן (שם כ"ז א') לא אמרו תולין את השליא בולד אלא בשליא הבאה אחר הולד (שם) אבל שליא הבאה קודם הולד חיישינן שהי' ולד אחר בהשליא ולא הרגישה כשהפילתו או שנמחה המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן בזמן שהשליא קשורה עמהן אין חוששין לולד אחר אין שליא קשורה עמהן חוששין לולד אחר הריני מטיל עלי' חומר שני ולדות שאני אומר שמא נמוח שפיר של שליא פי' נמוח הולד של השליא שהפילה ונמוח שליא של שפיר פי' שליא של זה הולד שהוא ממין בהמה חי' ועוף (שם כ"ג א') פי' שני ולדות היינו ימי טומאה דנקבה וימי טהרה דזכר ופירש"י דהיינו כר"מ דס"ל במפלת בהמה חיה ועוף אם זכר תשב לזכר כו' וע"ש תוס'. שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מטמאה משום. לידה מספק מיום ראשון שמא יצא רובו של ולד ביום ראשון והיינו למ"ד אפשר לפה"ק בלי דם דאין לטמאה בלידה יבשתא רק משום לידה ממנא שבועים דנקבה לא ממנא אלא משני (ב"ק י"א) ויש בזה